אהל יעקב קפו

חלל בית קה"ק בין צפון לדרום י"ב אמות פחות שתי אצבעות ובין מזרח למערב י"א אמות פחות אצבע מלבד העקום הנראה מבפנים ששם אין עליו שום כיסוי ובית ה' יופיו לתוכו עשוי וזה פשוט ועל צד הרמז היה צורך שיהיה מבחוץ כלה עד כאצבע והוא עפ"י מ"ש רבינו בחיי דקרשים היו עצי שטים לכפר על מעשה שטים ע"ש ולכן היו כלין מבחוץ עד כאצבע לרמוז כל עניני חוץ צריך שיהיו בתכלית רק כדי הקיום ומבפנים יהיו ישרים שלא יהיה בפנים שום עקמומיות ופשוט: עוד כתב וז"ל נסתפקתי אם באו עדים לחייב מיתה וממון או מיתה וגלות דדינא הוא דקים ליה בדרבה מיניה וקי"ל אם הרגו אין נהרגין ואח"כ הוזמו העדים דלהרוג אותן אי אפשר משום הדין דכאשר זמם ולא כאשר עשה אם עכ"פ פטורים גם משום ממון כשם שפטורים ממיתה וצע"ג עכ"ל ואנא עניא תמהתי בדב"ק דאיך יחול הספק אחרי דהם באו לחייבו מיתה וממון כאחד דקי"ל קים ליה בדרבה מיניה א"כ לא חשיבי מחייבים אותו ממון וההזמה אשר הם חייבים עליה היא כל שבמציאות אם לא הוזמו היה חייב ומוציאין ממנו ממון במעשה על ידם אבל הכא דלהגדיל אשמתו דוקא באו כי אינו חייב רק מיתה מהי תיתי לחייבם בדבר שלא חייב גם הוא וגם אם נאמר דהעדים חשבו לחייבו שניהם מ"מ פשיטא דלא במחשבתם תלייא מילתא רק כשהדין הוא מחייבו אזי נענשין הם על המחשבה שחשבו אבל בלא זה לא אך גברא רבה אמר מילתא אפשר לקיים ספיקו במציאות ופשוטו כאחד והוא עפ"י מה שראיתי להג' מנחת חינוך מצוה נ"ד דפ"ד משם הפוס' וז"ל ובתפס מהני אף דקי"ל קים ליה בדרבה מיניה מ"מ מאי דתפס תפס ע"ש ואחרי שכן הרי מצינו דגם לפי דין דיקרא בזה כאשר זמם והוא על פי מ"ש הרב בכסף משנה פ"ב מה' עדות לפי דעת הרמב"ם בטעם השני דאם עדים העידו על אחד שחייב ממון אך על פי הדין אין צריך לשלם הממון רק בתפס שכנגדו והוזמו צריכים העדים לשלם לזה שהעידו עליו מכאשר זמם אף שלא היו מחייבים רק אם יתפוס התופס מ"מ כיון דבקל יתפוס הוה ליה מחייבי ממון ממש וצריכים לשלם עכ"ל ועי' בלח"מ שם ובמנחת חינוך מצוה תקכ"ד ע"ש וא"כ בזה יחול ספק כת"ר שיחל"א ופשוטו כאחד דהגם דקי"ל קים ליה בדרבה מיניה מ"מ אחרי דהיה מציאות לחייב כשתפס א"כ חשיב באו לחייבו שניהם וחייבים הם לפחות על הממון: אגב אעורר לכת"ר במ"ש הפמ"ג בפתיחה כוללת וז"ל יש ספק במי שחייב מיתה בספק אם חיוב כזה פוטר את הממון אם באים ביחד אחרי שמעולם לא נדון אותו במיתה אולי לא יפטור את הממון והניח בצ"ע ואני עני לפני כס"ת לא יכולתי להבין והוא דהא ודאי דזה גרע ממי שחייב כרת או מיתה ביד"ש או יהיה כמוהו ובכל זאת אין נפטר מן הממון כשהעידו עליו עדים כרת וממון ביחד וכמ"ש במס' מכות (די"ד:) משום רשעה אחת אתה מחייבו ולא משום שתי רשעיות הוא דוקא ברשעה המסורה לב"ד וכמ"ש רש"י מיתה וממון אבל כרת ומלקות לא ע"ש ובתוס' כתובות למ"ד ורמב"ם ה' גניבה ע"ש וכ"ש זה שיש לומר שהוא פטור לגמרי ואם חייב הוא דינו מסור לשמים אחרי שהב"ד ספק להם נראה דחייב אך