אהל יעקב קפג

כל יחיד מישר' להיותו כמוני לקבל עליו התו' הנאמרה בלשון יחיד ובכן דינא הוא שליח הולכה שלא גמר שליחותו לא נחתם הקשר וא"כ לי צוית ולא להם אחר שלא הגעתי אל הסוף לתת להם הצווי הזה הוא רק בי נגמר ומצד חטאו הוא כנ"ל דניחא ליה שהוא יעשה איסור להציל ישר' מכליון חרוץ ובזה יובן המדרש (פמ"ו אות א') ועתה אם תשא חטאתם וכו' אם אתה מוחל להם מחול גם לי ואם לא תמחול להם לא תמחול גם לי ע"כ והענין כי טענתי שזה שייך רק לי ואני המשועבד בתו' והם עדיין וכונתי להפסיק השליחות בשביל הצלת ישר' ובכן גם לי מחול כי דינא הוא להציל את הרבים אף ממות גופני שרי למחוק ה' וכן לעשות שלום בין איש לאשתו בסוטה שרי למחוק כ"ש הכא שמצילם ממות רוחני ועושה שלום בין ישר' שיהיו אח"כ לאביהם שבשמים ולזה מחול גם לי ואם לאו כי אני לפי האמת הוא שליח קבלה ומעת שקבלתי התורה בו ברגע כבר הם נשתעבדו א"כ בחטאי לא הועלתי כלום ובכן גם לי מחני נא כמו שח"ו מחיתי שם ה' ע"י השבירה ומאריה הסכים על ידו שהתורה היא למרע"ה ואח"כ הוא מוסרה ליש' שהם קיבלוה כמוהו ולזה אמר לו ישר כחך ששברת אשרי הדור שהיה שרוי בתוכו זיע"א והיע"ב אמן: ושלחתי לפניך מלאך וגרשתי את הכנעני האמורי החתי והפריזי החוי והיבוסי ודילג הגרגשי וכן בפרשת שופטים ג"כ דילגו וכן בפ' שמות נזכרו הששה ודילג הגרגשי וכן בפ' משפטים שלא הזכיר רק ששה ושם כתב רש"י הטעם אך בפ' ואתחנן דכתיב ונשל גוים רבים הזכיר השבעה שבכללם הגרגשי ובס"ד נישב הטעם נחמד דתמצא ביהושע (ט') בעת שנתקבצו למלחמה הזכיר רק הששה ודילג הגרגשי אך בקפיטאל (כ"ד) הזכיר השבעה וכתב ואתן אותם בידכם כתב המלבים לא כולם שגרגשי פנה והלך לו ע"ש ודב"ק עפ"י מ"ש הירוש' בשביעית (פ"ו ה"א) שלש אגרות שלח יהושע וכו' גרגשי פנה והלך לו ע"ש וכבר ידוע כי התורה מגיד מראשית אחרית כמ"ש במדרש (ב"ר פט"ז אות ב' וכתו' ד"י:) לא היתה עדיין כוש וחוילה אלא מגיד מראשית אחרית (עי' להג' צה"ח בקונט' אגרת בקורת בהערה) ובכן בכל התו' שמדבר שישר' יעשו מלחמה דילג הגרגשי כי ידעה האחרית שלא יהיה אתו מלחמה אבל בפ' ואתחנן שכתוב ונשל גוים רבים הרי הוא בכלל הנישולים וגם מ"ש ביאושע ואתן אותם בידכם יוצדק גם על הגרגשי דאחרי שארצו נלקחה הרי הוא בכלל הנמסרים בידם כמו אותם שנלחמו עמהם ולא ידעתי מדוע הג' המלבים לא חפץ בזה וכתב כי מ"ש הכתוב ואתן אותם חוץ מן הגרגשי ואיך אפשר שהכתוב יזכירנו ונאמר שאינו בכלל אחר דהמטרה היא לקחת ארצם ולהכריתם אם הם בארץ או הם חוץ לארץ הרי הם מוחרמים מן הארץ ונכרתים משם אך הרב היה נראה לו דאחרי שהששה יש מהם שמתו והנשארים נשארו למס א"כ חשוב שמסר אותם בידם ר"ל גופם משא"כ גרגשי שקרקעם נכבש ולא גופם לזה סבר שלא נקרא מסר אותו בידם ולפי דעתי שגם זה נקרא שנמסרו בידם שהמטרה היא הארץ והכרתת רגלם מן הארץ בכל אופן שיהיה ושוב ראיתי כי בקיצור רמז רש"י את מ"ש בסדרין ודוק: