אהל יעקב קפב

ובין מלת כי אם שכ"מ שבא להטיל תנאי בשלילה הקודמת שלא יהיה הדבר בשום אופן רק באופן זה משמש במלת כי אם ויהיה פירושו לא יהיה הדבר הזה רק אם יהיה בו תנאי זה אם תצאו מזה כי אם בבוא אחיכם וכו' עש"ב דוגמאות רבות והכא קשיא ליה וכי ישראל נותצין המזבחות עד שמסיים לא תעשון כי אם לפני המקום שאז שרי לנתוץ איפה יתכן זה לזה תירץ אזהרה למוחק ה' דאסור וזה היה לו זמן דשרי למחוק את ה' אחת היתה בזמן דוד (סוכה דנ"ג.) כשכרה השיתין ושאל מהו לכתוב ה' וכו' דהתיר לו אחיתופל ק"ו מסוטה שאמרה תו' שיכתוב ה' הגם שמוחקו ושנית הסוטה עצמה ויהיה התנאי בדוק דלפני ה' אישתרי אחת בבנינו ושנית בסוטה וזה פירשנו לפי הגירסא שראיתי בילקוט אך לפי הספרי יש לפרש את זה שכתבנו בכתוב עצמו והוא דפשיטא דבזמן היתר הבמות הנותץ בבמה עובר משום לא תעשון כן לה' אלקיכם אבל כשנבנה בהמ"ק דנאסרו הבמות כליל לעולם ועד הוא דשרי לסותרה וזה דיוק הכתוב כי אח מזבחותם תתוצון וכו' לא תעשון כן לה' אלקיכם על הבמות שלכם ומתי אישתרי לנותצם כי אם במקום אשר יבחר ה' וכו' שם שרי לנותלה אף לבמת הקו' שהיתה כי שוב רק לשכנו תדרשו והוא ע"ד הנז' ודוק: מעתה נחזור לדברינו שמחיקת ה' אית בה לאו דלא תעשון וא"כ איך מרע"ה שבר אותם ואין זה גרמא דלית בה איסור לאו שהרי בידו היו ושברם בהשלכה כמ"ש בשבת (ק"כ:) ולזה יש לומר דמרע"ה ידע דאין בהם תו קדושה דפרחא מהם והענין עפ"י מ"ש הירוש' בתענית (פ"ד ה"ה) דהלוחות היו משקל ארבעים סאה ולא היה יכולת בידו של משה לנושאם רק שהיו הם נושאים עצמם כמו שאח"כ היו וכמ"ש רז"ל (סוטה ל"ה.) ביאושוע בעוברם הירדן שנשא הארון את נושאיו ע"ש הכא נמי לא הוה מרע"ה מרגיש בכובדם וכשחטאו ישראל בעגל פקע לפי שעה הקדושה מהם ושוב לא היה הרוחניות בם וא"כ חדא דלא היה יכולת בידו של משה לנושאם מרוב כובדם ומוכרחים ליפול מידו ועוד דאחר דאין בם קדושה שרי לשברם אך זה קשה לומר אחר דרז"ל (מנחות צ"ט.) כתבו כי לוחות ושברי לוחות מונחים בארון ש"מ שהיו קדושים בכ"ז יש לומר דעם דקדושה אית להו וכמו בס"ת מ"מ כובד יש בהם משא"כ בתחי' היה הרוחניות עליהם לישא את נושאיהם ג"כ כשיצטרך הדבר לכך משא"כ כשחטאו אותו הכח ניטל מהם ולכך נפלו מידו באונס ומזה נשתברו אך רז"ל (שבת פ"ז.) דרשו אשר שברת ישר כחך ששברת משמע דשברם בידים וכן הבאתי למעלה ראיה מפרשת עקב ואשליכם מעל שתי ידי ואשברם לעיניכם ולכן מוכרחים לישוב רז"ל (שבת שם) שכתבו דנשא משה ק"ו ומה פסח אמרה תו' כל בן נכר לא יאכל בו תו' כולה וכל ישר' וכו' לא כ"ש זה עצמו נימא לדין מחיקת ה' להציל ישר' מכליה וכמו שעשה דוד בזמן שכרה שיתין כמ"ש בסוכה (דנ"ג.) כתב שם אחספא ושדי לתהומא וזכות הרבים תלויה בו לפוטרו, ונדרש בזה עוד במ"ש במדר' פ' חקת (פי"ט אות כ'.) וז"ל הלא במצרים נתגדלו וכולן עובדי ע"ז הן וכשנתת התורה לי נתת והם היו מרחוק וכשנתת הדברות אמרת אנכי ה' אלקיך וכו' ע"ש ובכן הוא טוען הגם שבאתי בשליחותם אחר שאמרת לי בלשון יחיד הייתי שליח הולכה להתקשרות