עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryאהל יעקב

אהל יעקב קעט

Ohel Yaakov 179 · אהל יעקב · free full Hebrew text

Open in the reader →

גם על הבנים עי' בדב"ק עכ"פ מוכח דלהש"ס אין פי' ונקה כמ"ש הרמב"ם וא"כ מאי האי דאינו מנקה לשאינם שבים ובשלמא לרבי דסבר דיוה"כ מכפר מכל מקום אף לשאינו שב קצת ניחא דאיצטריך לומר פה שאינו מנקה לשאינם שבים בכל זמן אף שעבר עליו יוה"כ דמודה רבי בפורק עול כמ"ש הש"ס שם בשבועות (די"ג.) אבל לרבנן מאי איכא למימר ויתכן דבא לומר אפי' נתייסר בכמה יסורין ועונשין גדולים כל שלא שב באותו ענין עצמו תשובת המשקל בעצם לא ינקה, נשובה עוד אל הענין דבעון זה יש פוקד עון אבות על בנים ומלבד החי' הנזכרים ראיתי להמורה נבוכים בח"א פ' ל"ו שכתב וז"ל לא תמצא חרון אף וכעס אלא בע"ז וגם יקרא אויב ושונא וכו' ע"ש ולפי דב"ק א"כ אפשר לחלק עוד דמש"ה פוקד על בנים הוא רק בע"ז ומ"ש לא יומתו הוא בשאר עבירות והטעם נראה פשוט משום שכל עבירות הם באים מכח התאוה שיש בהם ולזה בכלות אש התאוה הוא מתחרט וכמ"ש רז"ל רשעים מלאים חרטות ע"ש והגם שאח"כ שוב חוטא היא הסיבה שעוד פעם גבר עליו התאוה עם ההרגל ולכן בזקנה שהוא נחלש ועזבתהו התאוה אזי הוא יאמר שעזב אותה [עי' עקידה נשוא בהערה מה יקרת ונכבדת הזקנה נעמת לי מאד אם תסירי מקרבנו המכשלה ואבן נגף שבו תנגפנה רגלינו בימי נעורנו וכו' אין רע ועול וחמס עלי תבל אשר לא יצא ממקור מושחת הזה אלה וכחש וכו' וכו'] ובזה ידע שיש דין ויש דיין ויבוא יומו ויפקד עונו ובכן גם הבן בראות את אביו שלפעמים סר וזעף נכנס בו הרוח של אמונה והשגחה ויראת העונש וכו' ולזה לא יומתו בנים על אבות משא"כ בעון ע"ז אחרי שהלב מושחת משורשו אין מציאות בשום זמן שהאב יתחרט גם בזקנה כי האמונה בלב מושחתת והוא חושב שאין דין וחשבון וכשהוא מת נמשל כבהמות נדמו ומובן לפי"ז ברוב ככל שמשורש נחש יצא צפע לזה פוקד עליו ג"כ גם כשהוא דור רביעי לכלותם כליל שהיא הסיבה לעיר הנידחת שדינה לאבד גם השלל שלא ישאר זכר להם כמ"ש רמב"ם פ"ד מה' ע"ז ע"ש ובדרך זה יתישב גבאי מ"ש בסנהדרין (דל"ז.) בהנהו בריוני דהוו בשביבותיה דר' זירא וכו' כי נח נפשיה אמרו עד השתא הוה קטינא חריך שקי הוה בעי עלן רחמי השתא מאן בעי עלן הרהרו תשו' וכו' ע"ש והקשה מהרש"א בח"א שם מהכתוב הן בעודני חי עמכם היום ממרים הייתם עם ה' ואף כי אחרי מותי וזה אחד מן יו"ד ק"ו שבתורה ע"ש וחוץ מדרכנו ישבתי דיש לחלק בין זמן סמוך למופלג דשם קאמר משה רבינו אחרי מותי ואחרי הוא מופלג והרי ראינו כי כל הדור של יהושע היו יראים ושלמים רק הדור שאחריו ששכחו את ה' ואת שלוחו ועל זה היה חשש מרע"ה אבל על סמוך למותו יש לומר כי היו יותר ויותר חוששים כי אותו המגן האדיר שהיה להם אבד מהם ואין מי שיעמוד בפרץ לפניהם אבל הנהו בריוני דר' זירא היה הענין סמוך לפטירת ר' זירא שהרגישו בחסרונו ודאגו מהעתיד לבוא עליהם והרהרו תשובה אך לפי דרכנו נמי יתישב עוד כי מרע"ה אמר להם שהם ממרים פי ה' שפירושו עון ע"ז וכאשר נאמר לו בנבואה הנך שוכב עם אבותך וקם העם וזנה אחרי אלקי נכר וכו' ובזה נהפך הסדר כי כשלא יש מוכיח ומעורר ומעניש תיכף