אהל יעקב קעח

הסיבות את לבם אחורנית שהיא השכינה (שעה"כ דרושי ק"ש) לזה הוצרך לתקן את כל י"ב פרצופים שבה שהם עד כת"ר שבה בי"ב כדים של מים חסדים [לזה מקביל שנכתב י"ב פעמים שבת בתו' כידוע בראשונים סופרי אותיות התורה כי השומר שבת אפי' עובד ע"ז כאנוש מוחלין לו שהשבת מתקו] גם כדים אותיות מ"י כ"ד מלכות ובינה ויש הרבה לרמוז בזה אך האר"י הק' בפ' חיי שרה כתב כי סוד עמוק לזה פירשתי וא"ש ההי"ב והוא רחום יכפר: והנה כל מ"ש הוא לסוברים ואומרים כי ערב רב פגמו בזו"ן אך בזוה"ק (שם ריש דקצ"א.) איתא באימא חבו ע"ש ובכן אולי נרמוז שלשתם בפסוק לא ינקה הנאמר אחר מעשה העגל כי ר"ת וס"ת ונקה ינקה הוא שם קוי"ק והשאר הם ק"ן קי"ן שהם זו"ן וק"ן היא אימא באהי"ה דההין כידוע וטעם הכפל ק"ן ק"ן לרמוז על אימא וז"ון שחזרו אל אימא ע"י החטא ח"ו והנה רז"ל בשבועות (דל"ט.) אמרו מנקה לשבים ואינו מנקה לשאינם שבים ע"ש ולכאורה קשה דלשאינם שבים מאי למימרא וראיתי להרב בני יששכר בחו' אלול משם אדמו"ר וז"ל שני כתובים המכחישים זה את זה יבוא הכתוב השלישי ויכריע והענין כי ונקה שהיא מדת הי"ג היא מקבלת נגד י"ג מדות דמיכה שהאחרונה היא מימי קדם וזהו אמר ונקה ואח"כ אמר לא ינקה הם מכחישין וכתוב השלישי של מיכה מימי קדם המורה על התשו' שקדמה לעולם וזהו מנקה לשבים ע"כ ואני עני ארחיב קצת בדב"ק ולישב הקושי שאמר ואינו מנקה לשאינם שבים ונקדים מ"ש בשעה"ג הק' צ"א] וז"ל שמונה מיני תשובה יש [א"ה שם כ' ד' מיני תשו' בכל עו' מד' עו' אבי"ע] והעליונה שבכולם היא המגעת עד אימא עילאה שהיא המבררת את הכסף הטהור שהיה מעורב בו הסיגים הבלוע חי"ל בל"ע ויקיאנו (ע"ה גימט' קנ"א) ומחזירתו אל הקדש פנימה וא"כ שפיר יבוא דרשת רז"ל מנקה לשבים ר"ל נקוי גמור ככסף הטהור למי לשבים שעשו תשו' עליונה שהיא אימא שגרם שחזרו זו"ן וזהו שבים אליה וזה תקון גמור בנקיון אמיתי ואינו מנקה לשאינם שבים אף שעשו תשו' נמוכה בכל זאת אינו מנקה כי עון ע"ז חמור מאד וצריך לעשות תשו' עליונה שהיא בינה והיא קדמה לעולם שהם זו"ן שנקראים עולם ונקראת מימי קדם וא"ש את"מ: והנה ישבנו קצת עפ"י הדרש וסודן של דברים אך לפשט קשה דמהי תיתי שינקה לשאינם שבים ואפשר לישב ונקדים מ"ש הרב במורה נבוכים ח"א פכ"ד שפי' ונקה מלשון שורש כמו ונקתה לארץ תשב ע"ש וכדב"ק ראיתי בתרגום הכ' (ירמיה ל' י"א) ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך תרגם ושצאה לא אשצינך ע"ש ובכן לדב""ק הכתוב יש בו שתי משמעות נקוי ושורש וזהו ונקה לשון נקוי מנקה הוא לשבים ואינו מנקה ר"ל ואינו משרש אחריהם לשאינם שבים אלא מענישם אך לא בכליון גמור אלא פוקד עון אבות וכו' אך אם בכתוב אפשר לפרש כן עפ"י דעת הרמב"ם אך בש"ס (סנהדרין כ"ז:) לא משמע הכי ודרשו פוקד עון אבות לגריעותא יותר דכשאוחזין מעשה אבותיהם פוקד וכשאינם אוחזין איש בחטאו דוקא ע"ש והמקובלים חילקו בין שוגג למזיד דבשוגג איש בחטאו ובעון שהוא מזיד פוקד על בנים וכן חילקו בין עונשי שמים לבשר ודם דבשמים עונש חל