אהל יעקב קעו

(פ"ד ה"ה) כתבו וישמע יהושע אדם שרוצה להנהיג את הצבור ששים רבוא אינו מבחין בין קול לקול קול ענות קלום ע"ז ויהי כאשר קרב אל המחנה ויחר אף משה ר' חלקייא בשם ר' אחא מכאן שלא יהא דן אומדות ע"כ והק' מהרש"י מכיון שהקב"ה אמר לו עשו עגל ומסכה שוב אין לספק ולמה לא הניחם שם ותירץ תחי' שאין האדם מתפעל בשמיעה כמי הראייה ועוד תירץ דחשש אולי לא ממש עשו עגל רק על חטא אחר הדומה לזה כמו משבר כלים בחמתו מעלים עיניו מן הצדקה שהוא כמו עובד ע"ז ע"ש ולקוצ"ד שני תירוציו לא זכיתי להבינם כי במ"ש תחי' שלא יתפעל כמו בראייה זה יאמר בשמיעה חושית שהיא למטה במדריגה מהראייה באיזה ענינים אבל בראייה נבואית ובהירה כל כך כמו של מרע"ה פשיטא שהיא עדיפא מראייה חושית שלפעמים תשגה משא"כ ראיית הנביא שהוא נקרא הרואה (ש"א ט' ט') ובמ"ש בתי' השני שאולי דבר הדומה לע"ז וכו' ולזה חכה עד שראה בעיניו זה לא יאמר בנבואת מרע״ה שלא היתה בדמיון ולא משלים רק בדברים ברורים בענין עצמו כאשר ידבר איש אל רעהו ועי' הרמב"ם פ"ז מה' יסודי התורה ה"ו כל הנביאים מה שהם רואים הוא במשל וחידה משה רבינו וכו' לא במראה ולא בחידה אלא רואה הדבר על בוריו וכו' ע"ש וא"כ איך נאמר שבא לו בדמיון חטא הדומה לע"ז משבר כלים וכו' והכתוב אומר וישתחוו לו וכו' ויאמרו אלה אלקיך ישר' שכל זה היה לו כבר במראה הנבואה והוא בהר אך לקוצ"ד יש לישב דידוע דהדין הוא דעפ"י נבואה אסור לפסוק הלכה ועי' בתוס' יוה"כ ביומא על דף (ע"ה.) בענין המן שהיה מגיד לישראל בין ט' לראשון או בין ז' לאחרון עש"ב ועי' בברכי יוסף או"ח סי' ל"ד שאסור להורות הלכה לאחרים עפ"י נבואה עש"ב ועי' בסה"ק בכורי יעקב סי' ג' ד"ט ע"ש והרמב"ם בהקדמתו לפי' המשנה לס' זרעים כ' וז״ל אין הנבואה מועלת לדיני התורה ככתוב לא בשמים היא אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה ע"ש והגם דכל זה יאמר רק בשאר נביאים אבל מרע"ה בודאי שהוא לא בגדר זה דכל התו' והמצות מפיו הקדוש שמענו ועל פיו אנחנו הורגין וסוקלין וכו' ודבר זה הוא שורש ויסוד הדת ועי' בחת"ס או"ח סי' נ"ח באורך מכל מקום יש לחלק דהיינו דוקא דבר שמרע"ה צוה מפי ה' לצוותינו במצוה זו וזו אבל במה שלא נצטוה לזה וגם לעצמו לעשות כן רק באה לו ידיעה שכן עשו ישראל אין לו הרשות בזה וזה נקרא בצד מה אומדות שעל ידה ימחוק את ה' בשבירת הלוחות לעבור ח"ו על לאו של לא תעשון כן לה' אלקיכם כל זמן האפשרות שלא לעשות אף רגע אבל כשראה את העגל בראייה חושית שאז ידון את, העובדים אז עשה עבירה לשמה עפ"י ראייה חושית ולא עשה עפ"י הנבואה שלא ציוה לעשות עבירה לשמה עפ"י נבואה אבל בחוש שרי ליה לעשות עבירה לשמה וקבל שכר על זה מה' שאמר לו ישר כחך ששברת וקצת דומה למ"ש מ"ש הרמב"ם בפי' המשניות בסנהדרין נ"ב בטעם יד העדים תהיה בו בראשונה שהעדים ממיתין בידים לפי שאותו הדבר אצלן אמת שהשיגוהו בחושיהם ואין אנו יודעין רק מה ששמענו מהם וכו' וזהו ענין נאה ע"ש והגם שיש לחכוך בזה כי יש לחלק קצת מ"מ יש לצרף לזה שרצה מרע"ה ללמד את יהושע שלא יהא