אהל יעקב קעג

אבל בעיקר קידוש הבית שהקדושה היא בנטילת נשמתם שברוחניות הם אחד אז עדיפי ממשה וכן מאהרן ועליהם יוצדק השנים בכבודי ובמכובדי ולזה במותם נאמר ותצא אש מלפני ה' ודרשו ז"ל (סנהד' נ"ב.) שיצאו שני חוטי אש מבית קה"ק ונכנסו בחוטמיהם ושרפום ע"כ וכבר ידוע מ"ש בע"ח (שט"ו פ"ג) כי אימא עי' נקראת מלפני ה' כמ"ש בדרוש שלוח הקן ע"ש ובכן נדב ואביהוא שבחינתם עליונה מאד גיטלה ע"ל פ"י ה' גימט' גבור"ה שהיא בינה שורש הגבורה ודינין מתערין מינה כידוע ועי' בש' או"א פ"ב אני בינה לי גבורה וכו' לפי שכולה לא נבנית אלא מגבורות לבדם משא"כ ברחל ולאה וכו' עש"ב (ע"ל בפ' נח די"ח ע"ג כתבתי שם דבר נחמד) וזחלתי ואירא מלבאר עוד כי תמצא שהחוטם נקרא מלכות ותהלה בבחי' הראש (ע"ח ש' א"א פ"ו) ונצח והוד נרמזים באזנים ובתרי ביעין כמ"ש שם [בפשטא עי' מהר"ש יפה פ' צו פ"ט וז"ל רוב חומר הזרע יורד בערקום אחורי האזנים עד בואו לאשכים ע"ש] וכפי מ"ש האר"י דהחוטם בחי' מלכות וזה ידוע להבדיל כי בזווג הנשימה חזקה בחוטם ומתפצל החוטם לשני כותלים באמצע שזה זווג הראש ולהבדיל בין הקדש ובין החול אלפי הבדלות ומבשרי אחזה אלוק' כי לזה מקביל שיצאו שני חוטי אש מלפני ה' דייקא ונכנסו בחוטמם ושרפום שנדבקו למעלה בעליית מ"ן בזווג עליון שבראש הרוחני הנק' חוטם תהלה שהיא מלכות וא"ש ה' יכפר בעדי ודברי כלא חשיבין כי אחרי שרז"ל אמרו שהם גדולים ממשה לזה הרהבתי עז לומר שבחינתם היתה עליונה בתכלית ואם כוונתי אל האמת דברי יעלו לריח ניחח לה': ובזה נישב מה שלכאורה יש תמיהא גדולה פה שראינו שמשה רבינו ע"ה תיכף ומיד והמת מוטל לפני אהרן בא ומנחמו וכבר כתבו המפרשים ובראשם העקידה פ' במדבר משם החוקר כי האוהב מקדים לקרוא לאהובו ביום טובתו ומאחר להודיעו בצרתו והאהוב להיפך מקדים לבוא לנוד לו וכו' ע"ש ופה האהוב האמיתי משה אחיו ופה בא ומפכח צערו תיכף ולפי האמור שפיר כי מובן החילוק הגדול שיש בזה לעלמא שהנחמה באה מצדדים אחרים אבל על גופו של מת כולם מסכימים שהוא אבידה וצער אבל פה היא השמחה הגדולה והוא המקווה אל התכלית הגדול של קידוש ה' הנורא במיתתם ומה הוא השמחה הגדולה שיש יותר מזה שזכו לזוהר עליון שלא זכו בו אחרים ונגלה שהם גדולים לפני ה' כרמוז בקרובי אקדש וכלפי הנז' שנדב ואביהו חשובים ברוחניות אחד יש לומר קצת בפשט יותר דהיא הסיבה במחשבתם זאת שנכשלי ח"ו והוא במה שתראה בכתוב ויקחו שני בני אהרן נדב ואביהו איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטורת פתח בלשון רבים בהן וסיים עליה לשון יחיד אף דלפשטא הוא מובן שקאי על האש מ"מ היה אפשר ג"כ לומר בלשון רבים עליהן והנה בקרח כתיב ותנו בהן אש ושימו עליהן קטורת ולישב נעורר עוד דאיך טעו בני אהרן להקטיר שני קטורת דדינא הוא קטורת אחת וכמ"ש ונתן את הקטרת ועי' ברמב"ם ה' תמידי' ומוס' פ"ג וגם דוקא בכה"ג אך לפי הנ"ל ניחא ונקדים דהסגן ביום חינוכו דין כה"ג יש לו כמ"ש בסה"ק שופרי' דיעקב מהתורת כהנים וכ"כ הקרבן אהרן משם רבני צרפת שהיא הסיבה לאלעזר ואיתמר שלא נשאו את אחיהם כי ביום חינוכם הם כה"ג ע"ש