אהל יעקב קע

עם כלי הגוף החומרי אפי' בלב שהוא זך מכל הגוף לזה ב"ה לעד שם לה בכח הלב אותה שהיא מרגשת החיונית שצריכה ג"כ לעולם החומרי שבה יש תכונות רבות ובלב יש בו שני שבילין חומרי ורוחני בערך החומרי כי שתי חללים יש בלב כידוע אחד מלא דם ואחד מלא רוח ואז תוכל חכמה העליונה להתישב בראש ולשלוח פארות על הלב הרוחני בסים לה ובודאי שיש הרבה מה להאריך בזה כמובן אך היות ידעתי בעצמי כי שכלי חלש ודל ורזה בפרט בדבר הזה לכן שמתי יד לפה ודבר זה כבודו בגדולים ואפשר כי אל זה ירמוז מ"ש רז"ל (בברכות נ"ה.) אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה שנאמר יהיב חכמתא לחכימין ע"כ והוא כי החכמה העליונה שמשכנה במוח אינה מתישבת עד שיהא לה בסים האמצעי בינה ובין הגוף שהיא חכמה תחתונה שבלב ובלעדה אין לה קיום לשבת היות שקצות גדולות בינה לבין הגוף וע"י החכמה התחתונה שבלב אם יזכה יש לה לחכמה עליונה לסוכך עליה ובזה יכונו דברי דוד ושלמה בנו ששניהם דא"ח מר אמר חדא ומר אמר חדא וצריכים זה לזה האב עם הבן וזהו מש"ה אל כל חכמי לב אשר מלאתיו ללב רוח חכמה שהעליונה נקראת רוח של החכמה כמו הנפש לגוף והגם דהראב"ע פ' משפטים (ע"פ ועבדתם את ה"א) כתב כי הנשמה במוח והרוח בלב ובו חיי האדם ע"ש וזה מאומת בדברי האר"י החי בחילוק הנרנח"י בגוף האדם שנתן ללב בחי' רוח מ"מ זה יקרא בערך הנפש שבכבד אבל בערך הנשמה הלב יקרא נפש ונשמה רוח כי בכללות כל הבריאה הוא נפש ורוח שהם נקראים מ"ה וב"ן: או יאמר עוד במה שנקדים להביא דיש שני מיני חכמה א' חכמת התורה שהיא נקראת חכמה סתם בלתי שום לווי להיות כי רק לה יקרא חכמה וכמ"ש בס' גן נעול להחוקר הגדול רנה"ו ע"ש (ובס' בן סירא תורת אל חכמה ויראת ה' תכונה) ויש חכמה מדינית והיא נקראת ג"כ ערמה ובספר חובת הלבבות כתב דאחר שהאדם זכה לחכמת התורה היא מביאתו לעורמת השכל ותחבולותיו ע"ש וזהו מש"ה כל חכמי לב שהיא חכמה מעשית אשר מלאתיו רוח חכמה שהיא חכמת התורה וזהו נמי מ"ש הכתוב אני חכמה שכנתי ערמה ודרשו ז"ל (סוטה כ"א:) כיון שנכנסה חכמה באדם נכנסה בו ערמה ומובן לפי הנז' ונרחיב יותר הענין כפי מ"ש החוקרים (לא זכרתי איה) כי ההפרש בין חכמה לערמה דשם חכמה יאמר על פי הקדמות ידועות בסיבה ועורמה היא עפ"י הקדמות ידועות בהרגשה ואינם תלוים בסיבה ע"ש ובכן חכמת התורה שהיא ג"כ עפ"י סיבות ידועות במושכל האמיתי הנקי (עי' גן נעול באורך) היא בהכרח מביאה לערמת השכל והרגשותיו וזהו ערמה עוד ירמוז הכתוב בס"ד במ"ש אשר מלאתיו רוח חכמה רק נקדים מ"ש הרב אמת ליעקב מע' למ"ד אות ס"ג מהאר"י הק' כי בלב יש בו שני חללים אחד מלא רוח והשני מלוכלך בדם והוא משכן היצה"ר ע"ש ולפי דב"ק שפיר נקרא הלב בלשון רבים לבב שיש לו שני לבבות וכמו שדרשו רז"ל (ברכות נ"ד.) בכל לבבך ביצה"ר וביצה"ט והצדיק ע"י זכוך מעשיו הוא הופך גם צד השמאלי שהוא מלא דם מזככו עד שיהא רוב משכנו בו רוח והוא נהיה לאיש נבוב