אהל יעקב קסט

וזה למטה ושורה השכינה על הסנדק שבחיקו אליהו ולזה נמחלין עונותיהם בשביל שלא תשרה שכינה על בעלי מומין בעבירות כי זהו במקום הקרבן ולזה ג"כ המוהל הוא יורד לפני התיבה וכמ"ש בש"ע בה' מילה בהרמ"א (סי' רכ"ה סי"א) מילה נוט' מוהל יורד לפני התיבה ע"ש כי התפילה במקום קרבן נאה להמוהל שיתפלל בעדו ובעד הציבור כמו קרבן התמיד המכפר על ישר' קרבן דבור תפילה וקרבן מעשה המילה יוצא מזה כי אליהו תרתי יש בו מלאך ואדם ולזה התורה והמצות שייכים בו לעולם וכן תמצא בערבות מואב ששם היה גמר התורה שנשתלשה בערבות מואב כמ"ש בסוטה לזה רמז בפ' נצבים היום לפני ה' אלקינו ואת ר"ת אליהו והמקובלים כתבו בפסוק הואיל משה אותיות אליהו משה (עי' מג"ע באופניו) כי לעתיד אליהו יהיה מתורגמן למשה ע"ש ואולי יאמר כי מקודם ג"כ רמוז בו כמ"ש ביתרו אתה יושב לבדך וכל העם ר"ת אליהו ואמר נצב עליך שהוא מתורגמן וכן הוא בדין כי אליהו הוא לבנה אדנות בחי' ב"ן ומשה הוא חמה בעלה דמטרוניתא בחי' מ"ה המשפיע לזה דבק אליהו עם משה ביחד ודוק והוא רחום יכפר: ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה וגו' אפשר לומר במ"ש הכתוב מלאתיו ולהבין נקדים לעורר דאחר שהכתוב מיחס החכמה אל הלב א"כ איך ראינו בילקוט ריש משלי הובא מחלוקת בזה אם משכן החכמה בראש או בלב ודהע"ה סבר בראש משכן החכמה ולכך התחיל בתהילים באשרי שתחי' א' ושלמה סבר שמשכנה בלב ולכך התחיל במ"ם דמשלי אמצע האותיות כמו הלב שבאמצע הגוף ע"ש. (עי' נשמת חיים לר' מנשה בן ישראל) ואחר שהתו' יחסה אל הלב איך אפשר לחלוק בזה אך החי' פשוט דתרתי איתנהו כי החכמה הנטועה בכח ובהרגשה ודאי שמשכנה בלב שממנו תוצאות חיים והרגשותיו בשכל המעשיי וכל המדות למיניהם וסוגיהם הסותרים רחמים ואכזריות וכו' כולם מסתעפים ממנה וזאת היא חזקה בחוזק הגוף וחלשה בחולשתו עד שמיחסים לה הפתגם הידוע בפי כל נפש בריאה בגוף בריא (הארכתי קצת בזה במק"א) אבל אותה הרוחנית הנבדלת האצולה ממרומים (עי' מורה נבוכים ח"א פ' ע' בזה ובעל העקידה שער ו' ומה שהרעיש בזה הג' מנשה בן ישר' בנשמת חיים מאמר ב' פ"כ עד שכתב שהלואי שהשער הזה יהיה סגור לא יפתח ע"ש ועי' מ"ש בפ' נח בפסוק ואך את דמכם בהערה ע"ש) היא נשמה המשכלת משכנה במוח שבראש ושם הוא עיקר מושכל הצח ואין לה יחם בכוחות הגוף והיא תשלח פארות לאותה שבלב להרגשה ולהדריכה גם היא אליה כשתגבר עליה כפי התכנית והקנין שקנה בהשכלתו בשכל הנקנה ונתעצם אתה והיה בו ישות ולמושכל עם טוב המדות או שגם היא תשתעבד אל הלב וכוחותיו ושתמשול ותחשיך את יפעת זוהרה ותעזור להרגשותיה החומריים והשחתת המדות וכו' וכו' ובעקידה הבאתי דב"ק במק"א כתב כשישכיל בשכלו העיוני לבד יחיה חיי השכלים הנבדלים ובשכל המעשיי יחיה חיי המדבר ע"ש מעתה מובן כי שכל המעשיי הוא תלוי בהרגש הבנת הלב והעיוני הנבדל לשכל לא יתערב בו חומר הגשם אך שהעליונה לא תוכל לשכון בלב מפני שהיא קיצונית בתכלית