אהל יעקב קסב

היא שמצלת ממיתה משונה נותנה ואינו יודע למי נותנה נוטלה ואינו יודע ממי נוטלה וכו' היכי ליעביד יתננה לארנקי של צדקה ע"ש וסופר מעשה בספרים נדיב אחד משכיל בא אליו רבו שלמדו חכמה שיעזור לו בדוחקו הלך הנדיב וקנה אבן יקרה שהיא שוה הרבה ושלחה ע"י איש שימכרנה לרבו בדמים מועטים ובהקפה שהיה יודע כי רבו בקי בזה ויקחנה על סמך מחר ומחרתו יפרע וכן היה ומכרה רבו בסך הגון וכו' ושוב נודע הדבר להרב שתלמידו עשה את זאת הלך ושאל אותו מה ראית לעשות כך למה לא נתת לי כסף תחי' השיבו למדתנו רבינו די מחסורו אשר יחסר לו ואמרתי אם אתן מידי לידך יפול אור פניך ותחסר חלבך ודמך ואיך אוכל למלאת חסרון זה על כן חשבתי להגיע הסך הזה לידך על אופן היותר טוב עד כאן ומעתה מובן כי טוב הדבר שתמסרו ליד הגבאי ולא מיד ליד גם כשתהיה לכם הצדקה מיד ליד תשתדלו לתת לו בצנעא שלא יראה הוא ואתם אחרים בעת שתתנו לו שלא תגדל הבושה ביותר וכאשר פירשו כמין חומר הכתוב אם כסף תלוה את עמי וכו' כי רז"ל (ב"מ ע"ה.) כתבו אחד מהצועקים ואינם נענים המלוה כסף בלא שטר ועדים וההיפך בצדקה שמה היא מלוה ה' וזהו אם כסף תלוה צריך את עמי כלומר בנוכחותם אבל את העני רק עמך לא תהיה לו כנושה שפי' כמלוה שיהא לפניהם עוד טעם למה צריך רק ביד הגבאי ונקדים לזה ברש"י פי' די מחסורו אשר יחסר לו שאי אתה מצווה להעשירו ע"כ ומק' דהרי רז"ל (בתו' ס"ז:) כתבו אפי' סוס לרכוב עליו ועבד (לרוץ לפניו וזה ענין של עשירים ומתרצים לחלק בין עני מפורסם רק די מחסורו אבל שאינו מפורסם אפי' סוס לרכוב וכו' ע"ש ומובן לפי"ז דביד הגבאי לא נותן בשוה ומוסיף למי שאינו מפורסם למפורסם דבמפורסם רק מחסורו אבל הצנוע מוסיף לו ואי אפשר זה רק ע"י האמצעי היודע בטיבם ופירשו בזה לא תקפוץ את ידך שתראה כל האצבעות שוים אלא תפתח את ידך ותראה אצבעותיך חלוקים כן הוא בחי' הצדקה שיצטרך לאחד בהצנע של כבוד ושידע למי לתת יותר מאחד על השני וכמ"ש בכתובות (דס"ז:) מר עוקבא הכפיל הצדקה לאותו עני שהיה מפונק ביותר ע"ש ולזה חובה ע"י האמצעי שהוא יודע הכל: עוד נראה לומר בטעם דנקט שלשה מיני תרומות הרומזים לשלשה אופנים בצדקה ע"ד שרמזו המפרשים בנוט' זהב וכסף ונחשת זהב נוט' ז"ה הנותן בריא כסף כשרואה סכנה פותח נחשת נתינת חולה שאומר תנו ע"כ דב"ק הנה גם בבריאותו יש שלשה סוגים ע"י הדרשה באונס ובבושה ואם ע"י הדרשה הוא מתעורר לתת ויש קודם לזה מאליו הוא נותן ועל שלשה אלה יש ליחס מאמר רז"ל (תענית ח':) אין הגשמים נעצרים אלא בשביל הצדקה ע"ש ובגשמים יש בו שלשה זמנים יורה ומלקוש ובעתו ומתאים חלוקתם לנותני הצדקה ויש להבין מה לשון נעצרים המורה שהוא רק לפי שעה ושוב יורד ובתחי' נובין הכתוב ויורד לכם גשם יורה ומלקוש ויתכן להיות כי ביורה יש בו טובה בגרעיני הפירות שיהיו שמנים מ"מ נגד זה אית בם גרעון אחת תיכף מתעפשים וגם שאין בהם נופת כידוע מהפירות הגדלים על מים רבים ולזה דימה אותם עוד למלקוש הצנום שהם בטוחים