אהל יעקב טז

שבדקו כי יש הפרש בין תכלית הקור הקרח והגליד לתכלית החום הגדול סך מאתים ושנים עשר מדריגות ע"ש ובכן מתאים הדבר שקוראים לו בשם רבי אם להודיע שהוא ביטל הקליפ' בכח חום תורתו המגעת לרי"ב מעלות עוקר הרי הרים וע"י כח פלפולו מאיר ההלכה כזהר הרקיע זהר גימט' רבי ואחרי שהתו' היא אש ככתוב אש דת למו אותיות אש תלמו"ד והלומד בה בחום פושט צורתו ולובש אותה ומתעצם בה נאה ויאה לו להקרא בשם רבי. ובזה נבין נמי הטעם למ"ש רז"ל בסוף חגיגה ת"ח אין אור של גהינם שולטת בהם ע"ש בעבור כי אש התורה היא אש דשכינה שהיא אוכלת אש וכמ"ש ביומא (דף כ"א:) ולכן אש של התורה שנתעצמה בו אוכלת אש דגהינם וכבר כתבו בעלי הרמז כי ז' שמות של יצה"ר ר"ת שלהם עולים במספר ד"ת א"ש ומכוון הענין שאין אש דגהינם שולט בו כי ע"י דת אש של התו' מכניע כל הז' כחות דיצה"ר המחטיאים אותו ומכל הצדדים הת"ח הלומד לשמה מוצל משחיתותם [ראיתי לעורר במ"ש הרב מקום שמואל במס' עירובין די"ט שהק' דר"ל אמר פושעי ישראל אין אור של גהינם שולטת בהם ק״ו וכו' והוא עצמו אמר ופערה פיה לבלי חק למי ששייר חק אחד והוא ז"ל תירץ דאש דגהינם אינו שולט ושאר דינים דגהינם שולטין וכו' ע"כ. ולקוצ"ד קשה לי בישובו דא"כ לר"ל אש דגהינם למאי חזי והכתוב של ופערה פיה על גהינם של אש הוא והק"ו ממזבח הזהב הוא דהאש לא פעל בו וכן הוא בויקרא רבה ובתנחומא ובעירובין שם ובתוס' בר"ה י"ז ד"ה כי לית להו ע"ש. אך אנכי הרואה דקושיא מעיקרא ליתא דר"ל קאמר אין אור שולטת כלומר כי אינה מכלה אותם בכליון הגם דמקבלים צער כויית האש וכמו מזבח הזהב שהיה הזהב מתחמם מכח האש ולא נתך גם הוא כמוהו תולעתם לא תמות אף שאשם לא תכבה ושפיר ידרש דרשתו ופערה פיה שיורדי' לגהינם ונדוני' כשיעורם וההפרש שיש בינם ובין הת"ח הוא כי שם הק"ו היה מסלמנדרא שהסך מדמה אין אור שולט בו ר"ל כאלו אינו כלל שאינו מרגיש בחום האש משא"כ פושעי ישר' סובלי' מרורות בצער ושוב ישובו ליהנות באור החיים כי נשמת ישראל זרע קודש מצבתה ולכאו' יש לדחות מ"ש דחלילה לומר דת"ח לא יענש ויעשו מה שיחפצו בעבור שהם לומדי' ולא ניחא למרייהו זה ואדרבה מצינו ששגגת תלמו' עלו זדון ועי' בפ' שתי הלחם ד"ק. כי ערוך מאתמול תפתה ושמא תאמר למלך לא הוכן ת"ל וגם הוא למלך הוכן ע"כ ופירש"י מלך ת"ח אלא הכוונה כמ"ש בש"ס ת"ח הוא במי שתמיד תורתו אומנותו שהיא מצילתו מכל חטא ועי' בשו"ת מהרימ"ט ח"א סי' ק' וז"ל דם סלמנדרא אי אפשר ללקט הדם אלא מתוך האש ושם שוחטים אותו ואם יצא אין בו דם כן הת"ח היוצא מן התו' מיד ראוי להכשל ע"ש]: נשובה אל הקודם במה שדימה התור' לדבש ולזהב לחום וקור שיועיל לשני חלקי המצות עשה ול"ת והביאור בו כי גם לחום עצמו צריך לו הקור כי האש לבדו בו כליון גמור וע"י חסומו במים הקר הוא מתחזק ומתחסם וכבר ראיתי מ"ש הטבעיים כי שכל החריף אין לו נחת ותמיד הוא הולך בעקמימות (ושמעתי שהגר"א הק' היה מזהיר על הלימוד שיהיה רק בפשטות שבזה זוכה לדעת האמת ולזה הוא נחוץ לו האגדה הקרה כמים וזכורני בס' הג' יערת דבש שכתב כי ראש החכמים