אהל יעקב קנח

למעלה משכלי בלתי שיעור וערך כמובן ורק בקצרה עיניך תחזינה להק' חסדי דוד מגאר באות ע"ו יתבהל האדם ויחרד לבו ויתר ממקומו וזה רק במה שכתב הרב והכתוב אומר כי גבוה מעל גבוה אין תכלית עד אין קץ ולזה תמיד עומד ומשמש עד אין תכלית וסמא דכולא משתוקא כי כבוד אלקים הסתר דבר והדרשה של הרב שעתיד צדיק לעמוד בעולמי ור"ל שר"א הגדול הוא ישיג שער החמשים הוא אפשר להתפרש שהתפלל מרע"ה שיצא מחלציו איש שהוא יפתח תחי' בפרשת פרה ור"ל שמעיקרו תיכף יהיה לו המעלה הגדולה וזכה שיצא מחלציו כלומר מזרעו לא שהוא ח"ו חסר ויחזור בגלגול כי אין זה בכח תיבת מחלצי כמובן והיע"ב אמן ואם שגיתי דברי כלא חשיבין וה' יכפר בעדי ועי' מ"ש בפ' תרומה בפסוק את כל אשר אצוה מהילק"ר וספרי ע"ש: פ' תרומה דרוש לצדקה את זה דרשתי בבית הכנסת הגדולה ביום ר"ה ש' עזר"ת לפ"ק בשעת המנחה בקהל עם עם קצת מוסר הנוגע להזמן מהעוני והיוקר הגדול שהיה לרגלי המלחמה הכללית שהתחילה בחו' אב ש' תרע"ד בא סי' המביט לארץ ותרע"ד ונגמרה בתשרי ש' בואי בשלום עטר"ת לפ"ק ודלגתו המוסר הניתן רק לקריאה ככתוב קרא בגרון גם רוב דברי המחכרים דולגתי רק מה שחידשתי בס"ד וזה החלו: וזאת התרומה אשר תקחו מאתם וגו' יש לרמוז תחי' הטעם שיש זקף קטון על וזאת התרומה המורה קצת שהיא לא סמוכה לאשר תקחו להבין ידוע מ"ש רז"ל (הובא ברש"י) דהיו שלש תרומות השתים שוים כקטון כגדול והשלישית הוא נדבת כל אחד שנדבו לבו אין לה חשבון מסוים ע"ש עוד אז"ל (ב"ב ט'.) גדול המעשה יותר מן העושה אך במדרש (פ' תרומה פל"ה אות ג') בפסוק ועשית את הקרשים איתא שם המעשה כעושה ע"ש וכן פסק בטור יו"ד סי' רמ"ט (ועי' בחי' הגהות ובפרישה שם) שכתב גדול שכרו כשכר הנותן ע"ש ולכאורה קשה מרז"ל שכתבו שהוא גדול יותר ואפשר לחלק דמ"ש בש"ס הוא לאותו שנתן ע"י דרשת המעשה בזה המעשה יותר גדול אבל בנותן לבדו שכרו גדול כמו המעשה ובאבות (פ"ב מ"ב) איתא ואתם מעלה אנו עליכם שכר כאלו עשיתם ע"ש ובפ' חלק (דצ"ט:) כל המעשה חבירו לדבר מצוה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה דכתיב ומטך אשר הכית בו את היאר והלא אהרן הכה ע"ש ובכן אין סתירה דההיא דמס' בתרא קאי על האיש המעשה גדול ממנו והכא לערך המצוה עצמה ועתה זהו הטעם שכתוב הטעם מוכרת בוזאת התרומה שמקיף לשניהם גם לאותו המעשה לאחרים חשיב הוא נותן תרומה וזהו וזאת התרומה ומה הוא ע"י אשר תקחו מאתם בדרוש וגם לזה בא