אהל יעקב קמט

המש"ל שכתב מקור להרמב"ם מהש"ס דאחרי שהיא דחויה כנ"ל מד' עמודי עולם רמב"ן ור"ן ושה"ג ורא"ם איך ציין על זה ובודאי שזה הוא הטעם להכ"מ דפנה לתוספתא וצא"ת) וא"כ מוכרחים לומר דמ"ש התוספתא הוא כפי הדין דאין להם פדיון וטעונים גניזה מן הדין ממ"ש וכמ"ש רמב"ן ועי' להרב חסדי דוד פארדו פ"ב דמגילה וז"ל והא דתני בסיפא אבני היכל שנפגמו אין להם פדיון פשוט הוא דלא גרעי מכלי שרת דקודש הם לעולם וכ"כ הרמב"ם עכ"ל זאת ועוד אחרת כמה הוא מן הדוחק הגדול לפרש כונת התוספתא ורמב"ם במ"ש אבני מזבח שנפגמו אין להם פדיון שפירושו הוא משום דלאו אורח ארעא דא"כ היה ראוי לומר דגם שנפדו יגנזו לרמוז דחל בהם הפדיון רק החק שיגנזו ויובן משום דלאו אורח ארעא אבל מדנקט בלישנא דשלילה אין להם פדיון מורה שהוא תנאי עצמיי דבוק בם שלא חל בהם הפדיון שמוכרח טעמו משום שקדשי קדושת הגוף ובאיזה לשון בהיר יותר טוב מזה תשמוענו התוספתא והרמב"ם שאין להם פדיון כלל כי מלת אין להם פדיון מורה החלטי גמור לדינם וכמובן ונבאר יותר עוד דהלא אחת משתים יש בדבר או שהם קדשי קדושת הגוף או קדושת בד"ה ודבר אמצעי ביניהם אין כלל וכשאתה אומר דהטעם הוא משום דלאו אורח ארעא ולא מן הדין א"כ ר"ל אף דהם יש להם קדושת בד"ה בכל זאת משום לאו אורח ארעא נגנזין ולמה ישתנו אלה בדין זה אחר דכל קדשי בד"ה יש להם פדיון כמ"ש בשבועות די"א ורמב"ם בה' פרה אדומה ובפי"א מה' אסורי מזבח קדשי בד"ה כשיפדו מותר לשקול בשרם כשאר חולין ע"ש וא"כ הכא באבני מזבח דהוו קדשי בד"ה לדעתו. איך משום לאו אורח ארעא יתסרו ולכשתמצי לומר דא"כ תימה על עצמך דהרי לפי הש"ס הנ"ל נמי מוכח האי טעמא וגם במה תכלכל דעת המאור הנ"ל לזאת אשיב מלבד מש"ל כמובן עוד יש לומר דרב פפא הוא נמי מודה דקדושת הגוף אית להו אך בעלמא קדושת הגוף אינו מתחלל במעילה רק הכא דהא גזירת הכתוב דכתיב ובאו בה פריצים וחללוה ולזה שפיר יוצדק השם דלאו אורח ארעא דהגם שנתחללו מגזה"כ מ"מ אחר שעיקר הוא שקדשי קדושת הגוף דבעלמא אינו מתחלל במעילה הכא ישאר בה השם משום דלאו אורח ארעא וגם לסברת המאור נמי יש לומר כן היות דלדעתו נתחללו ע"י פריצי ישראל דבהו שייך מעילה מגזה"כ אבל יש לומר דגם הוא יודה לולא גזה"כ שמתחלל יש בהם מועל אחר מועל ואין להם פדיון עולמית ודוק: עוד כתב כת"ר לחדש דגם כלי שרת הדין כן מהא דכשנפגמו אין בהם. מועל אחר מועל וכיפי תלה לה ממ"ש במעילה די"ט על שאמר רבי כל שאין לו פדיון וכו' דוק מינה טעמא דשחטן אבל אם לא שחטן ונהנה מהם אף לרבי אין בהם מועל אחר מועל וממילא כלי שרת הפסולין כי לא יצליחו עוד למקדש כמות שהן אין בהם מועל אחר מועל וא"כ אבני מזבח דאין תקון בהם וכמ"ש בש"ס היכי נעביד וכו' ודאי דאין בהם מועל אחר מועל וכו' עכ"ל ולדידי לא שמיע לי דב"ק גם בזה שלפי דעתי לא צדק גם בזה אחר המחילה דאין כלי שרת דומים לקדשי מזבח תמימים שנעשו בעלי מומין והחילוק ברור ביניהם דבהמה כי הוי בה מום קבוע לא חזייא תו כלל וירדה לקדושת בדק הבית