אהל יעקב קמה

כתיבה נאמנים אמריה ע"כ וכן הוא בשבת (ק"ה.) ועי' בח"א שם ובארץ חמדה דברים נחמדים ע"ש ובס"ד נדרש עוד (ושמעתי מפי הרה"ג מהר"א ילוז ז"ל שקדמוני בזה ואנא לא חזיתיה ומספיקא אביאנו כי בודאי אין סגנון אחד דומה לשני) ולהבין אקדים מ"ש מהרי"ט ח"א סי' קכ"ז במי שאמר לחבירו צא והקדש שור אחד משורי שאין בו דין הקדש משום דהוו מילי ומילי לא מימסרן לשליח ע"ש ובדב"ק תמהו הפוס' ועי' מחנה אפרים ה' שלוחין ועוד כמה פוס' דזה רק בשליח שני ולא בראשון ודרכנו דרך דרש ולזה ראיתי להרב מהר"ש לאניאדו דישב דברי מהרי"ט דהיכא דהוא מצווה לשליח לעשות מעשה כגון לקדש לו אשה בזה שלוחו כמותו אבל היכא שעיקר השליחות היא מילי כגון הקדש בזה הוא נדון מהרי"ט שגם לשליח ראשון הוא חשוב מילי עש"ב (עי' בטוש"ע אה"ע סי' ל"ה ובסי' ל"ו ובאחרונים) ועל פי זה הק' הדרשנים דהרי התורה היא מילי ואיך נשתעבדנו בה ע"י משה רבינו השליח לדעת מהרי"ט והם תירצו דמרע"ה שכינה מדברת מתוך גרונו ונלע"ד עוד דהכא היו הלוחות דהם מעשה ובלוחות היו רמוזים כל התורה כולה וכמ"ש במדרש ועי' בכוזרי מ"א דנ"א הלוחות היו רמז בהם כל התורה ע"ש ועי' ברש"י משפטים בפסוק עלה אלי ההרה ואתנה לך את לוחות האבן וז"ל כל תרי"ג מצות בכלל יו"ד הדברות ע"ש וא"כ הכא שיש הלוחות אין לך מעשה גדול מזה ומעתה הראשון דרש אנא נפשאי בזה רמז תי' המפרשים דשכינה מדברת מגרונו ולא הוו מילי ולזה כתבית יהבית התורה שנשתעבדנו תיכף מיו"ד הדברות והשני מחדש אף את"ל שלא אנא נפשאי אלא אמירה נעימה ע"י שליח הרי היא כתיבה בלוחות ויהיבה וזה חשיב מעשה ולא מילי והשלישי האומר כתיבה יהיבה נאמנים אמריה בזה שמעתי מפי הרה"ג מהרא"י הנז' ז"ל מהמפרשים שהוא בא לתרץ המחלוקת שיש בפוס' בדין כתיבה ומסירה אם הדין תחי' כתיבה ואח"כ מסירה או להיפך ומ"ם כתבית ואח"כ יהבית ומ"ס להיפך יהבית ואח"כ כתבית ע"כ: או יאמר עוד ברמז של נוט' אנכי ונקדים מחלוקת הרמב"ם עם הפוס' בדין המתחייב בדבר שאינו קצוב כי דעת הרמב"ם שאינו מתחייב ועם שהפוסקים חולקים עליו עי' בריש ה' אישות ובפי"א מה' מכירה ובחו"מ סי' ס' וקל"א מ"מ הרב בית אברהם חידש דיכול המוחזק לומר קים לי כהרמב"ם עש"ב והחקי' הזאת תחול בתורה שכתוב בה ארוכה מארץ מדה ירחבה מני ים וגם בזה האריכו בעלי הדרש והרשום בזכרוני מדב"ק כי פה ע"י התורה אנחנו כמחותנים וככתוב וארשתיך לי לעולם ודינא הוא כי ע"י חתון אליבא דכ"ע הוא משתעבד וכמ"ש שם מדרב גידל (כתובות ק"ב.) ובזה פירשתי כוה"כ פשטי במשלי (ה' י"ט) אילת אהבים ויעלת חן הגם כי דדיה ירווך בכל עת ואין בה קצבה מ"מ באהבתה תשגה תמיד משום שהיא אילת אהבים ע"י חתון חייב ועוד מתרצים משום דתורה שבכתב היא היסוד ויש לה קצבה הגם דהפירוש אין לה קצבה חשיב קצוב ובזה ירמוז הכתוב (משלי ב' א') בני אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך וגו' שהתו' שבכתב היא אמירה ומצותי שמבוארום בתו' שבע"פ תצפון אתך ומובן, עוד תירצו דזה יאמר