אהל יעקב קמא

ובחזקה ובספרי פ' ראה בפסוק ולא תאכל הנפש עם הבשר זה אבר מן החי והלא דין הוא ומה בשר בחלב שמותר לבני נח אסור לישראל אבר מן החי שאסור לב"ן אינו דין שאסור לישראל יפת תואר וכל הדומים לה יוכיחו שאסור לב"ן ומותר לישראל ע"ש הרי דזה היפך הש"ס דדחה שם משום כבוש כנ"ל ודוק: והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש, יש להבין דאיך אפשר דיהיה עשן באש כי גם אש דמערכה היתה ברה כחמה ואש דשכינה הוא אש איכלת אש ועי' ביומא דס"א ואיך אומר פה הטעם שהיה ההר עשן מפני אשר ירד עליו באש כלפי לייא, ויתכן לומר כי ע"י אש דשכינה שירדה רצה ה' כי ע"י זה נתעורר גם האש הטבעי שבבטן ההר ובערה בו אש ה' וככתוב ויחרד כל ההר כי ידוע הוא כי ע"י כח האש כשמתעורר מזדעזע ההר עצמו כמו ח"ו הרעש כשיש ואותה האש הטבעית היא שחורה והסיבה היתה לזה משום שיתכסה הכבוד מעיניהם הגשמיים ולא יזונו עיניהם ממנו וזהו דקמתרץ הכתוב והר סיני עשן כולו הטעם מפני אשר ירד עליו ה' באש בפתח תחת הבי"ת היא אש דשכינה שהוא הכבוד וממנו היה הסיבה לאשו העשנית שבבטן ההר חופפת על אור הכבוד שגם הוא אור נברא כמ"ש המורה נבוכים סיו"ד ע"ש ובכן יש מציאות מה לעין הגשם לראותו ובאה אש השחורה ערפל וכסתהו וככתוב וישת חושך סתרו להסתתר שם חביון עוזו: והנה במ"ש משם הרב המורה כי הכבוד הוא אור נברא מצאתי קצת ראיה לענ"ד כסברת המורה כי השכינה הוא אור נברא ממ"ש במכילתא בשלח מרים המתינה למשה שעה אחת והמקום עכב לה הארון והשכינה שבעה ימים ע"ש גם ממ"ש רז"ל בפסחים ז' ונוגה כאור תהיה קרנים מידו לו למה צדיקים דומין בפני השכינה כנר בפני האבוקה ע"ש דלסברת המורה נבוכים שהיא כבוד נברא ניחא קצת שהצדיקים ברואים ואור הכבוד נברא הוא מעריך כי הצדיקים דומים הם רק כנר בפני האבוקה אבל בלא זה איך אפשר שיהיה איזה יחס וערך שוה בערך זה ואל מי תדמיוני ואשוה אם לא בשגם הוא נברא אזי אתי שפיר יחס הצדיקים אליה ואתי שפיר דעכב לה המקום הארון והשכינה וכמובן: אך דעת הזוה"ק והמקובלים היא דשכינה היא אלקות שהיא מלכות דעולם האצילות וזה ידוע וברור בדב"ק ונראה שהוא היפך המורה וגם איך נבין מ"ש בהא דעכב לה המקום השכינה וכן הא דצדיקים דומים, ולכאורה הייתי חפץ לישב ולהתאים את שני הסברות (ואם טעיתי דברי בטלין וכלא חשיבין) עפ"י מ"ש בסה"ק שופרי' דיעקב משם הרשב"ץ שהביא סברת הרמב"ם שהדבור שהגיע למשה הוא קול נברא מן הטבע ע"ש וכן מצאתי בח"א סי' ס"ה וז"ל ואמנם יוחס אליו להיות המאמר ההוא אשר שמעו מרע"ה השם בראו וחידשו כמו שברא כל מה שברא ע"ש ושם הקשיתי מהידוע דפשוט ומבורר בכמה מקומות המורים שהדבור שהגיע למרע"ה הוא מהקב"ה ולא ע"י אמצעי כלל ושכינה מדברת מתוך גרונו (ועי' אור ה' מ"ג כלל ו' פ"א וב' ע"ש) וכתבתי עפ"י האר"י בש' רוה"ק בתחי, הספר דקול ה' נתלבש בקולו של אדם וכו' עש"ב בחי' שיש בין הנבואה לרוה"ק אם בקול ואם בדיבור עכ"פ היא תבוא אליו