אהל יעקב קלח

כללא דמי איכא מידי ומסתמא לא יחלוק ר"ל על בריתא וצ"ל דידע הגמרא דאיכא בריתא כוותיה והאריך ע"ש בדב"ק ולקוצ"ד היה נראה לי לישב עוד דברי הרמב"ם הגם שהוא דרך חורפא קצת ואין זה פשט מ"מ פה יש לו מקום במה שנרגיש עוד במ"ש רש"י דף קכ"א: בד"ה וממתין לה עד שתצא נפשה כדאמרינן פ' ד' מיתות מנין לאוכל מבהמה קודם שתצא נפשה שהוא בל"ת ת"ל לא תאכלו על הדם ואסמכתא בעלמא היא עכ"ל וקשה חדא למה הוצרך רש"י לפירוש הש"ס להודיע שהוא אסמכתא ואין זה נוגע כלל לפירוש הש"ס וגם קשה דהרי בסנהדרין (ס"ג) שהוא מקור הדין להא דאסור לאכול מבהמה מקרא דלא תאכלו על הדם לא כתב שם שהיא אסמכתא ושם היה לו להודיע זה ולא פה, ועוד שבפירוש החומש כתב רש"י שהוא מן התורה וכן בספרא קדושים משמע שהוא מן התורה ולישב נקדים עוד מאי דאית לן להלכה דכשנאסר שעה אחת תו לא פקע איסוריה וכמ"ש בע"ז (כ"ט) לענין חומץ משום דהחמיץ פקע ליה איסוריה ע"ש ולזה כתב מהרי"ל בשו"ת סי' קכ"ה אין להתיר פת נכרים ע"י בשול כי אסור שבו להיכן הלך והאריך הג' שדי חמד כללים א' אות ש״ו עש"ב ובמע' בישולי נכרים ע"ש ומעתה הוכרח רש"י להביא לנו דין זה דאסור לאכול על הדם שהוא אסמכתא משום שהוק' לו דהרי בהמה טמאה ששחטה ישראל וכן טהורה ששחטה גוי אחר דאסורה לישר' מדין טמאה או נבילה אזי אסורה לטבח מדין אמבה"ח משום דלית בה טענת מי איכא מידי וא"כ גם בהמה טהורה ששחטה ישראל למה כתבה הבריתא דהגוי שרי בה ליתסר בכזית הפורש ממנה אחר שחיטה ואי משום טענת מי איכא מידי הרי בעת שנשחטה היה גם הישר' אסור בה משום לא תאכלו על הדם ואחר שהיה שעה אחת אסור בה הישר' מטעם שיהיה ליתסר הב"ן מדין אבמה"ח לעולם והגם שהישר' אחר שילך הדם אישתרי מ"מ הב"ן יאסר לעולם דבישר' האיסור מהדם דוקא והדם לא אישתרי רק הוסר מהבשר אבל הב"ן שנאסר משום אבמה"ח ישאר באיסורו ולמה הבריתא אמרה אחד ישר' וגוי שרו בה לזה הוכרח רש"י לסיים וזה אסמכתא בעלמא דמן התורה שרי תיכף ומיד וא"כ הקושיא במקומה ברגע שנשחטה מי איכא מידי דלישראל שרי מן התורה ולב"ן אסור ולזה שניהם שרו בה ולזה הוצרך רש"י לפרש פה שהיא אסמכתא ומזה יוצא דלהרמב"ם דסובר דלאו דלא תאכלו על הדם הוא מן התורה וכמ"ש בפ"א מה' שחיטה ומה שאין לוקין עליו הוא משום שהוא לאו שבכללות א"כ הדר דינא דלגוי יאסר מדין אבמה"ח דהשתא לית לן טענה דמי איכא מידי דלישר' שרי וכו' אחר דהיה זמן דלישר' אסור אזי הב"ן יאסר באותו זמן ומינה שישאר תמיד באיסורו כי אותו האיסור לא יופקע (וחסר לי להבין מדוע רש"י הביא דבר זה שהוא אסמכתא בדף קכ"א ולא הביאו ג"כ בדף ל"ג. ונעלם ממני טעמו) ולזה פסק דלא כבריתא אחר דקי"ל דלא תאכלו על הדם הוא מה"ת וא"כ הישר' אסור הוא וגם הב"ן יאסר מדין אבמה"ח רק דלישר' כשיצא הדם אישתרי בבהמה אבל לב"ן דנאסר משום אבמה"ח לא יופקע איסורו וכנ"ל בטעמא איסור שבו היכן הלך ומצאתי און לי בדברי אלה ממ"ש בטהרות פ"א מ"א ושם בתפארת ישר' בד"ה לב"ן מאמה"ח הביא שם קושית הג' רעק"א לחזקיה