אהל יעקב קלז

דניאל ובשר ויין לא בא אל פי וז"ל לדעתי על בשר דגים ועופות בהתאבלו על ירושלים שאם תאמר בשר בקר וצאן לא יתכן לומר כן שלא אכלו בני הגולה בשר בקר וצאן בגלות בבל וכו' ע"כ ותמה המני"ח בדב"ק מהש"ס וכו' ע"ש בישובים דחוקים בדב"ק אך הרב המגיה שם ישב ישוב נחמד כי בחורבן בית ראשון לא הספיקו לומר יצמיתם ה' אלקינו עד שנכנסו האויבים והאמת עד לעצמו והסברא נותנת שנשארו הרבה נדרים ונדבות וקרבנות צבור מחמת שלא ידעו שהיה החורבן וכו' וידוע שכל הבהמות נדדו הלכו לבבל בגולה וא"כ היה מעורב קודש בחול וא"כ הוה להו דין זבחים שנתערבו והיה אסור להם לאכול אף מאותם שהיו בבבל וכו' ע"ש בדב"ק והוא מתאים עם מ"ש ויש לרמוז בטעם הדבר שהיתה נתינת התו' ע"י כפיית ההר ולמה אמר להם קבורתם הלא גם השמים קיומם על התו' ככתוב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי ופירשו רז"ל בריתי זו היא התורה ואפשר עפ"י מ"ש במדרש תנחומא כי תורה שבכתב קבלו ברצון והאונס היה על תו' שבע"פ ע"ש וידוע כי שמים וארץ הם בחי' תו' שבכתב ושבע"פ ובערכי הכינויים להג' בעל סה"ד כתב כי תו' שבכתב רמז לנשמה ושבע"פ רמז לגוף וא"כ הם שקבלו תו' שבכתב ברצון הרי השמים קיימים וגם נשמתם קיימת אבל הארץ והגוף שהם על תו' שבע"פ הם האובדים ולזה אמר שם תהי קבורתכם על בחי' הגוף והכתוב שכלל שמים וארץ יחד כבר הקדים אם לא בריתי יומם ולילה והתו' שבכתב היא דוקא ביום ושבע"פ בלילה ועל שניהם כלל שמים וארץ יחד וממילא מובן דשמים הוא על תו' שבכתב וארץ היא על שבע"פ ודוק: והנה אגב ארחין בהאי ענינא דרב אחא דאין מזמנין נכרי על בני מעיים משום אבר מן החי נעיר בסנסן קטן בזה והוא דמצינו להרמב"ם פ"ט מה' מלכים שכתב וז"ל אבר ובשר הפורשים מן המפרכסת אסורים לבני נח כדין אבר מן החי ויש שב"ן חייב עליו ולא ישראל שב"ן אחד בהמה וחיה בין טמאה בין טהורה חייבין עליו משום אבמה"ח וכו' ואבר ובשר הפורשין מן המפרכסת אעפ"י ששחט בה ישר' שני סימנין הרי זה אסור לב״ן משום אבמה"ח ע"ש והרשב"א והכ"מ שם תמהו על רבינו מש"ס מפורש בפרק העור והרוטב (דקכ"א:) להדייא בעהורה אחד גוי ואחד ישר' אינו אסור משום אבמה"ח וכן בפ' השוחט (ל"ג.) אסיקנא דלא כוותיה ואחד גוי וישר' מותרים וצ"ע עכ"ל ועי' להג' פרי תואר ביו"ד סי' כ"ז שנדחק לישב דברי רבינו דהוא סובר דמאי דתני רבי אושעיא דשחט ישר' בהמה טמאה לנכרי ומפרכסת אבר הפורש ממנה אסור לב״ן שהרשב"א והאחרונים סוברים דוקא טמאה ולא טהורה הרמב"ם לא סובר כן וסבר דתני רבי אושעיא לא מחלק בין טמאה לטהורה וכו' ע"ש ואני לא זכיתי להבין דב"ק דלמה לן לומר דברייתא היפך תני דרב אושעיא ולא לומר דוקא בטמאה משום דלית לן טענת מי איכא מידי אבל בטהורה ישתוו הגוי וישר' להיתר ותהיה הברייתא עם הא דתני רבי אושעיא שניהם שוין א הרב כרתי ופלתי שם ישב להאריך דהסברת הענין והתכלית הוא כאחד דהש"ס לא אמר תיובתא לראב"י ובתוס' שם כתבו דלר"ל דסובר ח"ש מותר מה"ת לית ליה