אהל יעקב קלא

שעליו וזכורני שהרב כתב שזהו הטעם למ"ש הכתוב ויסר את אופן מרכבותיו וינהגהו בכבדות והוא כדי לעכב יציאתם עד שיגמור הישראלי האחרון ע"ש כי אין הספר לפני ולקוצ"ד יש לישב עוד ובזה יתורצו הערות הקודמות והוא דיש לומר כי ברוך הוא לעד גזר אומר ע"י נאמן ביתו כי בכל שביל מהי"ב שבילין כשהיה גומר האחרון שבישר' שבו לצאת אל היבשה ונכנס אחרון שבמצרים ההולך בשביל ההוא ליכנס אזי הסיר אופן מרכבותיו ונהג בכבדות בשביל שלא להשיג את ישראל ההולך לאטו עם הטף והנשים ומקנה הצאן והבקר הרב והעצום שהיה להם לזה נהג אותם בכבדות וכשגמר הישראלי לצאת ונכנסו כל המצריים השייך לאותו שביל שמה אז נטה משה אל הים על אותו השביל לבד ושבו המים על מצרים ברוח גבורה והתהום הנקפא נמס והיה למים וירדו במצולות ובכל זאת שאר השבילים עודם יבשה גמורה וכן היה בכל שביל ושביל ובזה נתיישבו כל הדקדוקים דמה שהוצרך מרע"ה לנטות ידו על הים שישובו המים היה צריך משום ששאר השבילין עודם יבשה הוה אמינא שישאר כך עד תום כל השבילין שיגמר הנס ולזה הוצרך לפקודה חדשה ומ"ש הכתוב ובני ישראל הלכו ביבשה בא להודיע כי הגם ששבו המים וכסו את הרכב עוד נשאר בו ברגע שבני ישראל הלכו ביבשה וזה היה נס ופלא בולט כי בכוון ובדיוק גדול היה הנס להצלת ישראל ולטביעת האויבים בו בפרק ובזה נתישבו הדקדוקים הנ"ל ובדרך זה יובן כונת המדרש בדרשתם (הובא ברש"י תהלים ק"ו ע"פ) וימרו על ים בים סוף שהיו ישר' מקטני אמנה שהיו אומרים כשם שאנו עולים מצד זה כך המצריים עולים מצד אחר ע"כ דקשה מאד דאיך יעלה במחשבה זאת שהרי הם רואים שקדמו ליבשה ויצאו ואחריהם לא יצאו המצריים והמים כסו אותם והגם שיש לדחות דר"ל דאולי חזרו לאחוריהם ויצאו אך לפי דרכנו שפיר טפי כי כל הי"א שבילין כל אחד יחשוב על השבילין הקצרים ממנו שהספיקו המצריים לעלות קודם גומרם כי ידעו הם שהוא קצר משלהם ובפרט שהיה להם סוסים דוהרים והם היו מקטני אמנה היה להם מקום לחשוד בזה ונסביר עוד עפ"י מ"ש בספר מגיד מישרים למרן הקדוש שהק' דאיך פרעה מלאו לבו לרדוף אחר ישראל ולמה צעקו ישראל כל כך ולא האמינו שהשי"ת יצילם ותירץ דפרעה וכן גם מישר' היו חושבין שהשי"ת לא פועל רק רעות כי לא ראו אחרת במצרים ועתה צעקו וכו' ע"ש ובכן יש לומר שחשבו כי עתה הוא זמן לעשות טובות אבל שברגע אחד יהיה רעות וטובות ביחד לא האמינו עד וירא ישראל את היד הגדולה ותרגם אונקלוס ית גבורת ידא רבתא ופי' רבינו בחיי שבא לרמוז הגבורה היא מדה"ד הכה את מצרים והיד הוא החסד שבה מצלת את ישראל ע"ש והוא מתאים עם מ"ש שבבת אחת ראו שני הפכים חסד נפלא שאין כמוהו לישר' בקריעת הים וסדר קריעתו כמה וכמה נסיים עי' באדר"ן (פל"ג) מנינם ובאבות (פ״ה מ״ד) יוד נסים שעל הים ובפי' רמב"ם שם ונגד כל הטובות שהיו להם נגדם היה אבדון ובלהות שאין כמוהו למצריים אזי ויאמינו בה' ובמשה עבדו וחלה השירה בזמנה האמיתי ובמכילתא ויאמינו בדבריו שהוא בה' ובמשה ישירו תהילתו אז ישיר משה ובני ישראל ודוק: