אהל יעקב קכז

בטח שהיו נעבדים לזה היו נשחתים הבכורות החיים והמתים שהיו נעבדים ונשובה לדברינו דאיך ישתוו הכתו' ביחד: אך בעניותי יש ני לומר בדרך אפשר ונקדים מ"ש בזוה"ק וה' הכה הוא ובית דינו ע"כ ועי' רבינו בחיי ולכאו' זה סותר דרשתם אני ולא מלאך אלא לאו ר"ל מלאך שאין אדוניו אתו ועי' להמלבים פ' משפטים בפסוק הנה אנכי שולח מלאך וז"ל לפעמים יהיה המלאך שאדוניו אתו ר"ל שעיקר הפעולה יעשה ה' בעצמו רק שכל פעולותיו גם בעצמו הם ע"י שלוחיו ומלאכיו ואז לא תקרא הפעול על שם המלאך רק על שם ה' השוכן בו וכו' ע"ש ולפעמים ה' שולח ע"י מלאך להשחית כמו שהיה בסדום ועי' בברכות (ד':) מיכאל באחת וכו' אליהו בארבע (הרמז משום שהיה בו עמו ד' נשמות שהוא נקרא אופן אחד בארץ כידוע וכבר רמזו אופ"ן נוט' אליהו פנחס נדב ואביהו ע"ש) ובשעת המגפה כולן באחת ע"ש הנה יש הרבה שאין אדוניו אתו וכבר ידוע דאליהו הוא שחי' בית דינו שהמלכות מתלבשת בו לאלקאה חיבייא ועי' בזוה"ק בשלח גופא דאילנא אני אלף נו"ן יו"ד ע"ש ואל כשתצרפם (ע"ה) עולה גימט' רחל שהיא המלכות וזהו אני שהיא השכינה ולא מלאך לבדו וזהו הרמז בר"ת ו"לא יתן המשחית לבוא אל ר"ת אליהו רק אני אתו וכיון שאדוניו אתו לא תתייחס הפעולה אלא אליו יתברך וכנ"ל. אך לפשטא יותר ובודאי שכן הוא דעת הג' חיד"א דהלא מכת בכורות היתה בין בכור מאב ובין בכור מאם ובכן בכור מאם הוא ידוע לכל והמלאך יודע בו רק בכור מאב הוא שאינו ידוע ואותו היה ע"י ה' אבל בכור מאם וכן המיתה הטבעית הנהוגה בלא"ה היא ע"י המלאך המשחית והלא עם מצרים הוא רב מאד ובכן על זה אמר ולא יתן המשחית ובכן היה בישר' הטובה שאף מיתה הטבעית לא היתה בגבול ישראל ולזה אמר לא יחרץ כלב לשונו כידוע בספרים שהכלבים כשיש דבר או רעש בארץ אזי הכלבים מריחים בארץ וצועקים ע"ש וכבר רז"ל כתבו (ב"ק ד"מ:) כלבים ציעקים מה"מ בא לעיר ובכן לעם ישראל לא היה גם המיתה הטבעית ולזה נא יחרץ כלב לשונו רק חיים ושלום עליהם ועי' בדעת זקנים לבעלי התוס' שכתבו וז"ל וי"ל אני וגם המלאך ולא המלאך לבדו ע"ש: למען שיתי אותותי אלה בקרבו ולמען תספר וגו' ואת אותותי אשר שמתי בם. יש להבין השינוי דבתחי' אמר שיתי ואח"כ אמר שמתי ויתכן במה שנקדים דבמנחות (נ"ט) איתא שימה כל דהוא משמע ועי' מ"ש בפ' עקב בפסוק והסיר ה' ממך כל חולי באורך ע"ש, וידוע כי חולי במצרים הוא מכוער ונשרש שאין לו רפו"ש וידועים הם מדוי מצרים הרעים והטעם משום שנשלחו בכונה נשארו בם לדורות יסוד מוסד הרשימו שלהם וזהו אומרו למען שיתי אותותי וכמ"ש רש"י שאשית אני וזה ישאר יסוד קיים בם לדורות ושיתי לשון יסוד ככתוב כי השתות יהרסון וזה באותו זמן באזני בנך ובן בנך שכבר נתרפאו יזכרו אותם וזהו אשר מתי בם שנשאר שימה כל דהוא בם קיימת לדורות ומזה זכור יזכרו מה שהיה מקדם ופשוט: ובני ישראל עשו כדבר משה וישאנו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות, יל"ד דהרי בסמוך איתא דבר נא