אהל יעקב קכב

ר"ל שהוא שם לפרעה את הסדר הזה בבטחונו בקונו והחשש הגדול הוא שאם ח"ו לא נתקיימו דבריו היה ח"ו חלול ה' אחר שהוא ידוע להם שלוחו של מקום ולזה צעק משה אל ה' וזכורני עוד שכתבו המפרשים על פסוק (תהלים י"ח) בצר לי אקרא ה' ואל אלקי אשוע דכשהאדם מבקש מהקב"ה לצורכו אין דרך לזעוק בקול גדול רק בקריאה בעלמא אבל כשהוא מבקש בשביל כבוד שמים הוא צועק בקול וזהו בצר לי פרטי לעצמי אז רק אקרא אל ה' בלא צעקה אבל אם הוא אל אלקי שנוגע להשי"ת אז ואשוע ע"כ, ובכן בדין צעק משה אל ה' שהדבר נוגע לכבודו יתברך. ולזה אמר הכתוב ויעש ה' כדבר משה דייקא וימותו הצפרדעים תיכף מן הבתים וגו' ובכל זאת אותו הזמן המועט ותבאש הארץ ובודאי שהוליכו אותם חוץ לגבול בזמן הנועד שזהו כדבר משה וטעם מרע"ה לפרסם קדוש ה' ע"י הצפרדעים משום שהם מסרו עצמם לתנורים של האש וזכו ע"י זה שכולם מתו חוץ מאותם שבתנורים וכמ"ש בילקוט ע"ש ולזה אמר הכתוב וימותו מן הבתים וחצירות ושדות לרמוז שאותם שבתנורים לא מתו ובמס' פסחים (דנ"ג:) איתא מה ראו חמ"ו שמסרו עצמן על קדוש ה' נשאו ק"ו מצפרדעים דכתיב ובתנורך וכו' ע"ש והג' פרשת דרכים הביא מהר"ן דצפרדעים מסרו עצמן להרבות בקדושת ה' וכיון שראו חנניה מישאל ועזריה שמכוין נ"נ להרבות בכבוד עצמו ולמעט כבוד שמים מסרו עצמן לאש מק"ו דצפרדעים ע"כ, ולזה מרע"ה שראה הצפרדעים מסרו עצמן וראה שפרעה מרבה בכבוד עצמו אשר אמר לי יאורי מצורף לזה חולשת הדור שהיתה אז באמונה כידוע וכבר כתב הנמק"י אם רואה אדם שהדור פרוץ רשאי למסור עצמו וכו' ע"ש (הבאתי דב"ק באורך בסה"ק ח"י דרוש שבת זכור) ובכן העת מוכשר ע"י הצפרדעים יהיה קדוש ה' שהם ימותו ויוליכו אותם מהגבול ובזמן הנועד כל השלוחים יגידו כאחד שהגיעו בו בפרק בדיוק ויתגלה קדוש ה' ע"י היות שהם קדשו השם כנז"ל ודוק: וישלח פרעה והנה לא מת ממקנה ישר' עד אחד ויכבד לב פרעה ראיתי להג' מלבים וכן ראיתי כדב"ק עוד במפרשים לא זכרתי איה שפירשו שאחד מישר' מת המקנה שלו והוא בן האשה הישראלית והוא בן איש מצרי שלדעת פרעה הוא ישראלי והרי לא נתקיימו דברי משה ע"כ, ולפי דב"ק יבוא הדיוק שכתב מקנה ישר' ולא בני ישראל לפי מ"ש במק"א מרז"ל דהגר ישר' מיקרי בן ישראל לא מיקרי ע"ש ועם שהיא דרשה יפה יש בה קצת מהדוחק שיתפרש עד אחד ולא עד בכלל הוא רק על איש ישר' ולא על המקנה הפרטי ופשטא יותר אם נאמר שפי' ולא עד בכלל הוא על מקנה ובשם הג' מהרי"ל דיסקין זצ"ל שמעתי שהיה אומר כל אחד מישר' שהיה לו מספר מסויים יו"ד כ' מאה אלף וכו' היה מת לו אחד כי בזה הישר' לא הפסיד דהמלך הוא לוקח מעשר רק מהשלם וכשפחותים מיו"ד הוא פטור ובזה שמת לו אחד פרעה הפסיד והישר' לא הפסיד וזהו וישלח פרעה והנה לא מת ממקנה ישר' עד אחד שהרבה מישר' שהיה להם מספר מסויים ומכולם מת אחד דוקא ממקניהם וזה היתה סיבה להכבדת לבו