אהל יעקב קכ

ויצא מעם פרעה דוקא בחרי אף שלפניו הראה פנים של רוגז, או יאמר כפשטא דהיה חרון אף של משה ועם דכוונתו לשמים עשה רושם והרמז חרון אף גימט' מש"ה לומר שגם בו היה רושם ונקדים מ"ש בעל הטורים בפירוש המסרה אל תוסף ראות פני אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה ופירש הרב ז"ל על דרך שכתבו רז"ל (מגי' ט"ו.) אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך בשביל שאמר פרעה אל תוסף ראות פני אמר לו ה' אל תוסף דבר אלי וכו' ע"ש ולענ"ד אם כונת הרב כפשוטה קשה דאחרי כי מרע"ה הוא שלוח מאתו יתברך מהיכא תיתי שיוזק ח"ו מקללת פרעה הממרה פי ה'. ומה הוא חטאו בזה אך אם נאמר כפי מ"ש ניחא קצת כי ע"י שנתכעס מרע"ה שזה לא רצוי לפניו יתברך בשום זמן ובשום ענין (עי' להאר"י ז"ל בש' רוה"ק אזהרתו למהרח"ו ז"ל על הכעס) ואזי גרם לאדוננו מרע"ה להכשל בלשונו בטעות והוא כי ראינו פרעה אמר לו אל תוסף ראות פני וסיים כי ביום ראותך פני תמות ומשה רבינו סמוך לדבריו שאמר תמות השיבו כן דברת וסיים לא אוסיף עוד ראות פניך והיה צ"ל תחי' לא אוסיף עוד ראות פניך ואח"כ כן דברת שאזי תתפרש מלת כן רק על לא אוסיף עוד ראות פניך וע"י הכעס הקדים לומר כן דברת שיש לה מקום ג"כ לחול על מלת תמות ואזי נתבססה ונתקיימה הדבור הראשון של עתה תראה ולא תראה במלחמת ל"א מלכים שהרי הוא הסכים בדבורו על זה והגורם לזה הוא הכעס והקב"ה מדקדק עם חסידיו וכו' ולזה הביא לו השי"ת אותו הלשון שאמר בו הוא אל תוסף ראות פני בו נאמר לו אל תוסף דבר אלי ועם שהגזרה היא קדומה מ"מ מגלגלין חובה ע"י חייב שהוא פרעה שע"י שנתכעס עמו נתגלגל הדבר לידי זה וזהו שאמרו רז"ל אל תהי קללת הדיוט הכונה שע"י קללת הדיוט היתה סיבה שמרע"ה אמר כן בלשונו סמוך לתיבת תמות והגזירה הקדומה בלא"ה נאמרה לו בנוסחא זו כנלע"ד וא"ש את"מ והוא רחום יכפר ודוק: אתם לכו קחו לכם תבן מאשר תמצאו כי אין נגרע מעבודתכם דבר תיבת כי אין לה קשר של נתינת טעם ואדרבה כלפי לייא ועי' ברש"י ואפ' עוד כי להיות שאמרו רז"ל (ילקוט רמז קס"ג) כי ביום הא' לעבודה שהיה בפה רך וגם פרעה עבד עמהם ואז ישר' מסתמא עבדו בזריזות האפשרי לכבוד המלך בחושבם שזה עראי דוקא ולערב כשמנו אותם וידעו החשבון פקד לתת עליהם אותו הסכום בכל יום אבל עכ"פ התבן היה מצוי להם מהממשלה ועתה שגזר עליהם לתת אותו המספר ותבן לא ינתן להם אזי כמעט שזה מן הנמנע בעולם לתת אותו הסכום בדיוק אם לא יקחו רק מן ההפקר שאותו הזמן אין תמורתו והרי אי אפשר לגזירה להתקיים לזה עשה גזירתו למחצה תבן לא ינתן להם אבל יש להם הרשות לקחת תבן מאשר תמצאו ואפי' של בעלים ונתן טעם למה התיר מאשר תמצאו שפי' אף של בעלים משום שגזרתי אין נגרע מעבודתכם דבר ובדרך זה הגם שיש עכ"פ בטול זמן שאין דומה מהמוכן לבקש עם הטרחא היתירה מ"מ אפשרי לכם בדוחק גדול לתת את הדרוש כמאז ועי' (בעירובין י"ז.) מחנה היוצאת למלחמת הרשות מותרים בגזל עצים יבשים ע"ש ודוק: