אהל יעקב קיט

יוצדק סטרו ויצא עם וירדו כל עבדיך דבתחי' הדבור בהיותו לפניו נהג בו כבוד דאם בין אדם לחבירו כתיב אל תצא לריב מהר כ"ש לפני מלך גדול ובסו"ד שהיה בחרי אף אז סטרו ובזה יתישב איך היתה לו הנבואה כשהיה לפני פרעה בחרי אף ולא נסתלקה ממנו ח"ו אלא שלא היה בכעס עד הסוף וגם זה יש לדחות וראשון נוח יותר: והנה חוץ מדרכנו הנ"ל יש בס"ד להדרש בכתוב הנז' באו"א ממה שכתבנו ונקדים להעיר בשינוי הכתובים א' דפה כתוב ויצא מעם פרעה ובנבואת הארבה כשהגיד לפרעה כתיב ויפן ויצא מעם פרעה ב' תיבת פרעה הכא והתם הם יתירים ודי לומר מפניו דעליו קאי והנה במדרש איתא ראה אותם פונים זה לזה שהיו מאמינים לדבריו ויצא כדי שיטלו עצה ע"כ וזה יתישב מלת ויפן ר"ל שפנה לצדדים וראה אותם יצא לתת להם מקום אבל תיבת פרעה יתירה אך אפשר לומר לפי פשטא דלעיל במכת הארבה שהיה עדיין נוהג בו כבוד מלכות ופשיטא דחק הוא לכל היוצא מאת פני המלך שלא לתת לו עורף תיכף רק מצדד אצדודי ביראת הכבוד עד לפתח שיוצאים בו לחוץ ועי' בירוש' פ"ה דברכות (ה"א) ר' אבין על קמי מלכותא כי נפיק הפך קדל בעו למקטליה ע"ש ולזה בתחי' ויפן ואח"כ ויצא ולמה עשה כן לזה סיים מעם פרעה המלך ולזה היה חייב לעשות כן ולהבדיל בין הקדש ובין החול תמצא בפ' תשא ויפן וירד משה מן ההר גם זה ליראת הכבוד החונה שמה גם עתה היוצא מבית הכנסת הוא ג"כ לא הופך עורף כי היא חוצפא וככתוב כי פנו אלי עורף ולא פנים ובכן זה אומרו ויצא מעם פרעה וק' איך לא אמר ויפן אחר שהוא מעם פרעה לזה סיים בחרי אף ולזה לא יצא כנימוס וזהו כונת ר"ל דאמר סטרו ויצא כי זה חשיבא מכת לחי בערך המלך שיצא כדין היוצא מהדיוט וכבר כתבו בשם ס' המדות כי הכעס והחימה עם שהם פעולות פחותות לפעמים יועילו לעורר בהם מעלת הגבורה והקצף תרים המעלה וזרוז לגבורים וכו' ע"ש אך יש לעורר דהא ביעקב כתיב ויצא מלפני פרעה וזכורני שהג' מלבים חילק דתיבת מלפני היא מפני גדולתו ומפני היא מיראת עונשו ובזה פירש הכתוב (מ"א כ"א כ"ט) הראית כי נכנע אחאב מלפני עם הכתוב שם יען כי נכנע מפני ע"ש ולדרכנו נישב דאחר שלא אמר מעם שמציין רק המלך ולא ראיית פניו אז צריך לזה תיבת ויפן אך כשאומר מלפני בלא תיבת מעם הוא מציין שיצא מראיית פניו ואחר שרואהו עד הפתח א"כ לא נקרא יצא עד שהלך מן הפתח וממילא מובן שהלך אחורנית עד הפתח שאז יהיו הפנים רואים זה את זה שאל"כ לא נקרא מלפני רק מעמו: או יאמר ויצא מעם פרעה בחרי אף בעת שהיה פרעה בחרי אף שלזה אמר לו ביום ראותך פני תמות ולכן ויצא תיכף שחשש מחמת מלך וכמ"ש המלבים כשאומר מפני הוא יראת עונש ואפשר עוד לומר ויצא מעם פרעה, לפניו נראה שיצא משה בחרי אף אבל הוא עצמו לא נתרגש כלל בלבו והיה שקט כי כבר באה לו הנבואה שמה שקרובים הם לצאת לחלוטין וליום ולילה יצאו ביד רמה דבלא"ה חלילה למרע"ה שיתכעס כידוע במפרשים השחין חולי רע בגוף והכעס בנפש והמתין לו עד שסיים דבריו והשיבו כן דברת ולפניו דוקא הראה חרי אף וזהו שיעור הכתוב ויצא