אהל יעקב יב

מעתה נובין בס"ד הטעם שבא רמז השבירה והתיקון בשם משה לעיני כל ישראל משום שהוא היה השורש ובסיס לתורה המיוחסת אליו כמש"ה תורת משה עבדי ורוחו משוטטת בכל חכמי הדור הישרים בלימודם בכל חלקי פרד"ס (גימט' מש"ה) וכן מש"ה רבינ"ו גימט' תרי"ג (ושוב ראיתי שקדמני המג"ע אופן קי"ג וז"ל את האור גימט' מש"ה רבינ"ו העולה תרי"ג) כי בו רמוז התורה בחלקיה פרד"ס ומצוותיה שבם חשוב הוא רבינו גם נובין עוד ונראה כי כל העולמות הם ג"כ רמוזים בשם משה והענין כי בס' יצירה כתוב כי כל הבריאה רמוזה בשלש שהם נקראים עולם שנה נפש עכ"ד ודב"ק מובנים דהכונה נקרא עולם הוא עולם השפל ונקרא שנה הוא על עולם התיכון כי בו יוכר חלוף הזמנים והתקופות שנקרא שנה בחזרת המאורות במעגלותם סביב למקומם בסבוב השנתי ונקרא נפש הוא על עולם השכלים עולם הנשמות ונפשות נחצבות משם והם הם בי"ע בכלל עולם שנה נפ"ש ס"ת משה הרומז שהוא תכלית בריאת העולמות שתכליתם היא יצירת האדם (הגם דהרמב"ם במורה ח"ג דוחה זה בשתי ידים שלא לומר דהאדם עדיף אין להביא ראיה מדעות פילוספיות שגם הרב הק' יודה דליחיס האדם עדיף ותדע כי התורה היא רק לאדם והא ודאי שהרב יודה שהתורה עדיפא ואין ליחס אותה ג"כ ביחס למלאכים וממילא מובן דהדבק בתורה הוא עדיף מהמלאכים ומפורש כי מלאכיו יצוה לך לשמרך ומי גדול השומר או הנשמר וגם שהאדם מוצב ארצה מ"מ ראשו השכלי מגיע השמימה והדבק בתו' דבק באלקיו וכל שתה תחת רגליו והרב דיבר בכלל ולא בפרט וזה פשוט ואין צורך להאריך) ומובחר האדם היה מרע"ה לכן בשמו רמוז כל הבריאה ולזה נקרא ראשית ככתוב וירא ראשית לו וביאר הרמב"ן כי משה שראה באספקלריא המאירה ראה ראשית לו ע"ש בדברי קדשו המאירים כספירים. ומענין לענין נדרוש דאולי היא הסבה לקריאת שמו משה ככתוב כי מן המים משיתיהו (בס' נחלת שבעה בס' הגט כתב כי שם המים בלשון מצרי הוא משה ע"ש ודפח"ח) היותו על שם התורה שנקראת מים נקרא כן אבל שאר הברואים הם מעפר ומתאים לזה זכורני משם הראשונים דבר יקר כי כשתחשוב בא"ב מתחי' א' עד אות מ' עולה קמ"ה וכן תחשוב מא' עד יוד עולה נה וכן מא' עד מ' השניה של מים עולה קמ"ה בסך הכל גימט' מש"ה הרי משורש מים עולה משה והשקה מים חיים של התורה לישראל שהיו מבחינתו והוא שקול כמותם כדרשתם בפסוק למשה ולישראל וראיתי בס' הקרנים בדן ידין וז"ל משה עולה ששים רבוא כזה מ' פעמים ש' י"ב רבוא ה' פעם י"ב עולה ס"ר ע"כ. ולכאורה הוא קשה כי החשבון לא יעלה רק ק"ך אלף ומשמע לי בכוונתו דבמשה רבינו החשבון הוא מבחי' האלפים שידוע שאחדים בעשיה וכו' ואלפים באצילות ומשה הוא מבחי' האצי' ובחי' ש' היא העיקרית שבה הרבוי שהוא שד"י א"ל שד"י גימט' מש"ה ואות מ' היא בחשבונה הרגיל ובכן מ' פעם ש' שהיא שלשת אלפים היא ק"ך אלף וה' פעם ק"ך הוא ס"ר ודוחק. שוב ראיתי אמיתות הענין בהרב י"מ מחק"ד ח"ב פל"א וז"ל ויש בשמו עם יו"ד דשכינתא שתמיד מאירה בו מספר ס"ר מ' פעם ש' הוא י"ב אלף וכולם ה' פעמים ששים אלף וכולן עשר הוא ששים רבוא ע"כ ובודאי