אהל יעקב קיח

בכוה"כ אני ראשון ואני אחרון ולא תחשבו כמו אחרון דעלמא אלא ומבלעדי אין אלקים ודפח"ח עש"ב: ויחר אף ה' במשה ברש"י הביא דרשת רז"ל (בזבחים ק"ב.) כל חרון אף שבתורה עושה רושם ובזה היה ג"כ רושם שהיה ראוי להיות משה כהן ואהרן לוי מעתה לא יהיה כן וכו' ע"ש והרב ברכת הזבח הק' על רש"י שהביא שתי דרשות שהם סותרות דפה הביא דרשת רז"ל ובשלשה מקומות הביא הדרשה דלחלוק כבוד למלכות ואיך יתרץ קושית הגמרא דויצא מעם פרעה בחרי אף ומאי רושם איכא הכא והניחו בתימא ע"ש כונתו מבוארת דבזבחים הק' כל מקום שנאמר בתורה חרון אף עושה רושם) והכתיב ויצא מעם פרעה בחרי אף ולא אמר ליה ולא מידי אמר ר"ל סטרו ויצא, ובתר הכי כתיב אמר ר' ינאי לעולם תהא אימת מלכות עליך דכתיב וירדו כל עבדיך אלה אלי ואילו לדידיה לא קאמר ליה ע"ש ורוצה לומר הרב דלדעת ר"ל דסובר חרון אף עושה רושם וסבר דסטרו משמע דלא סובר סברת ר' ינאי ולסברת ר' ינאי לא סבר להאי כללא דכל מקום שנזכר חרון אף עושה רושם כי ימצא מהם שיצאו מן הכלל וזו אחת מהם ועפ"י יסוד זה הקשה על רש"י שהביא שתי דרשות הסותרות ולפי קוצ"ד נראה לישב דמלבד דזה הוא כלל מוסכם ברש"י מכל מפרשיו ובראשם הרא"ם ז"ל שכתב בכ"מ דדרכו של רש"י להביא דרשות הקרובות לפשוטו של מקרא בשגם אם הם אגדות חלוקות והביא כמה דוגמאות לזה ע"ש זאת ועוד אחרת כי זה ידוע בדרש יש הרשות לדרוש גם נגד דרשת רז"ל כשאין הדבר נוגע להלכה כידוע אם היא אגדה עי' בתוי"ט פ"ה דנזיר ד"ה וב"ש ועי' באוה"ח נ' עטר ס' בראשית ובכמה מקומות בספרו הנ"ל ומובן לפי"ז שאין קושיא על רש"י שהביא דרשות סותרות, עוד זאת יש לומר דרש"י סובר דפה אינם סותרות דר"ל עצמו שאמר סטרו ויצא הוא מודה לסברת ר' ינאי דנקיט בלישנא דלעולם תהא אימת מלכות עליך וכו' רבי בזה ברמז מלת לעולם שאף אם באיזה עת וזמן נזדמן לך ההכרח להעיז פניך אליו בחוצפה יתירה מ"מ בו בפרק תזהר ותדקדק בשאר דבריך להחזיר כבוד המלכות למקומו הראוי ולפי"ז ר"ל הסובר דחרון אץ עושה רושם יודה דצריך לחלוק כבוד למלכות ואם צדקנו בזה יתורץ שתי הערות עוד א' לר"ל למה לא נזכר בתו' הרושם של חרון אף כמו בכל מקום הרי בפ' שמות דקאמר ויחר אף ה' במשה תיכף נזכר הרושם וסיים הלא אהרן אחיך הלוי להודיעו שעד עתה אהרן אחיך הלוי שמובן שעתה יהיה החילוף הוא כהן ואתה לוי ב' קשה לר"ל הסובר סטרו ויצא איך אפשר והלא בפירוש בתורה כתוב וירדו כל עבדיך וזה באה לו בנבואה ואחרי שהוא עצמו ירד אל משה איך לא כתוב עליו שירד הוא עצמו ואחר דהוא סטרו למה יעשה לו הכבוד אלא לאו דגם הוא אזיל ומודה לסברת ר' ינאי דמפני כבוד מלכות חייב לחלוק לו כבוד בשגם אם התריס בדבר מן הדברים בשארא חייב וכ"ש בתחי' וזה הוא הטעם שלא נזכר הרושם של חרון אף בתורה כנהוג הוא ג"כ מפני כבוד המלכות אסור לגלות חוצפא שהיתה בו בפרק שהיא לסברת ר"ל סטירה למלך ולכן נזכר וירדו כל עבדיך בדרך כבוד ורש"י הביא שתי הדרשות אך יש לדחות לקושיא הנז' דאיך