אהל יעקב קיב

וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו וכל העולים אתו לקבור את אביו אחרי קברו את אביו יש לדקדק א' אחרי קברו מיותר שכבר אמר בסמוך ויקברו אותו ב' בהליכה הקדים עבדי פרעה זקני ביתו ואח"כ בית יוסף ואחיו ובית אביו ובחזרה להיפך הקדים אחי יוסף עליהם ואח"כ וכל העולים וגו' וכדי לישב נדקדק עוד דבעליה כתיב ויעל יוסף וכו' ויעלו אתו כל עבדי פרעה וגו' וכל בית אביו ואח"כ כתוב ויעל עמו גם רכב גם פרשים ולמה הוצרך להפסיק ולומר תרי פעמים ויעל והוה ליה לצרפם יחד בויעל קמא ולומר וגם רכב גם פרשים בויו העטוף סגי ואפשר דפה בהלויה היו שני מיני עליות אחת הם עבדי פרעה ובית יוסף שעלו אדעתא להתעכב עד אחר הקבורה כללם בויעלו אתו כל עבדי פרעה וכו' ואחיו וכו' ומחלקה שניה שעלו לכבוד הלויה גם רכב גם פרשים ואלו היתה עלייתם לויה לכבוד מתחום עיר מצרים וכשהפליגו בדרך ועשו המספד הגדול הם חזרו לזה הפסיק בין הראשונים אליהם ומעתה הוכרח הכתוב לאחר בחזרה את עבדי פרעה דבעליה הראשונה משום כבוד המלכות הקדים אותם לאחיו אבל באחרונה בחזרה איחרם להודיע שעבדי פרעה זקני ביתו נשארו אחר הקבורה ולזה הקדים אחיו ואחריהם עבדי פרעה שיהיו סמוכים לתיבת אחרי קברו את אביו לבל נחשוב שהם הלכו ואחרי קברו הוא רק לאחיו לזה נשארו לאחרונה להודיע שגם הם נשארו עם אחיו עד אחר שנקבר הצדיק הקדוש שקבור כלפי העין וחי וקיים הוא ובניו לעולמים ודוק: ואתם חשבתם עלי רעה אלקים חשבה לטובה כתב הרב אור החיים הרי זה דומה למתכוין להשקות חבירו כוס מות והשקהו כוס יין שאינו מתחייב כלום והרי הם פטורים וזכאים גם מדיני שמים ע"כ ולכאורה קשה דהא בנזיר (דכ"ג.) איתא רע"ק כי מטי להאי קרא בכי אישה הפירם וה' יסלח לה באשה שהפר לה בעלה והיא לא ידעה שצריכה כפרה ומה מי שמתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה צריך כפרה וכו' ע"ש א"כ הכא נמי צריכי כפרה וקושיא זו הוקשה לי והודעתיה בביהמ"ד והודיעוני שכולם מקשים זה ונלע"ד דיש לחלק דהתם כשחשבה ואכלה בעת שאכלה ידעה שאיסור אוכלת כי לא ידעה מהפרת בעלה אבל פה חשבו לעשות הרעה ולא עשו ברעה כלום עשיה בידים לא היתה ואין זה אלא מחשבה רעה לבד ואותה המחשבה היתה רעה ושוב היא נהפכה לטובה לזה קאמר שאין בו גם עונש שמימי שזה לא היה מחשבה לרעה כשאר עבירות שאינה מצטרפת למעשה אבל שם שהיתה שבועה שלא לעבור ותפסה האיסור לפי מחשבתה בידים חמיר טפי ויותר בביאור כי במחשבה רעה על אחר ולא נתקיימה המחשבה בו לרעה ונהפכה לטובה אין בו עונש גם שמימי כי שם אין המחשבה עיקר העון רק המטרה של המעשה והא ליתא ואדרבה נהפכה לטובה אבל פה עיקר האיסור הוא בהמרותו לעבור על הנדר שנדר והא עבר אם במעשה לא עבר אבל עון האיסור יש בו חלק למחשבה ולמעשה לזה ישאר עונש על המחשבה ואחר זמ"ר ראיתי בס' תומר דבורה בהערות דט"ז משם הג' מהר"י אירגם שתירץ כדברי עמ"ש בזוה"ק ויקהל בר"י דהוה מהרהר במילי דעלמא דקי"ל אין הקב"ה מצרף המחשבה למעשה ותירץ דיש חילוק