אהל יעקב קי

נחה דעתו ותכף ייחד ה' בברוך שם כידוע ודוק והיע"ב אמן: וימלאו לו ארבעים יום וגו' ויבכו אותו מצרים שבעים יום בס"ד נשכיל לדעת דענין הבכי הכתוב פה שיש שינוי בין זה למ"ש במרע"ה דביעקב כתיב בכו אותו שבעים יום ובמרע"ה כתוב שלשים יום וגם שם כתוב ויתמו ימי בכי אבל משה עוד שינוי שתמצא כי באהרן כתיב ויבכו את אהרן שלשים יום ולא כתיב ויתמו גם לא כתב בהו אבל, גם הקושי שיש דאיך הניח יוסף ואחיו שיבכו על יעקב ע' יום דבר שלא נעשה אחריו למרע"ה ואילו היה הרשות פשיטא ודאי דהיו מוסיפים ואפשר לישב דשאני יעקב אבינו מהשאר כי שאר צדיקים לא היתה להם החניטה לכן די בשלשים יום ואין להוסיף אבל ביעקב דהיתה החניטה כמשפטה ארבעים יום ככתוב ובכל יום היו מגלים את הצדיק למשוח אותו בבשמים וזנים שהם מקיימי הגוייה בתבניתה וא"כ בכל יום הוא גלוי לפניהם וחייבים לסופדו כדין המת המוטל לפניו ואחר הארבעים יום שכלתה המשיחה ונסתם מלפניהם אזי עשו לו כדין הגדולים לבכות עליו שלשים יום ועולה שבין הכל הם שבעים כנלע"ד לישב, אך ראיתי להשר מהרי"א ז"ל שנדחק לומר דבחניטה יש שתי מינים אחת של שלשים יום ויש עוד חניטה של ארבעים ובין הכל הם ע' יום ולקוצ"ד לא זכיתי להבין דב"ק דלמה הוצרך לזה ובפרט שפשט הכתוב מנגד לזה. דקאמר להדייא ארבעים יום כי כן ימלאו ימי החנוטים וסתמא אכולהו חנוטים והגם שיש לדחות לזה דאותן מ' יום היא ההוה אבל יש החניטה הטובה תוסיף שלשים מ"מ היותר פשוט הוא כמ"ש כי בשלשים היתרים היו להספד אחר שנתכסה מעיניהם וזה יותר פשטי דלא העדיפו על מרע"ה כי לא היה רק שלשים ובעיקר החניטה היא אדרבה באה להודיע דבחי' יעקב לא מתה וכנ"ל ויוסף שהוא בר מזליה ו' זעירא ידע הסוד הזה שבחי' יעקב מה היא ולכן ציה לחנוטו וגם שיוליכוהו לארץ כנען שהגם שיש אוסרים לחנוט המת כמ"ש בסה"ק ביכורי יעקב סי' כ"ב היינו דוקא מת אבל יעקב חי הוא ושרי והא ראיה דהזקן עצמו גזר להוליכו לארץ כנען ולא חשש להא דאיתא בירוש' (דכלאים פ"ט ה"ד) דקרי בהו ותבואו ותטמאו את ארצי ע"ש משום דהיא נאמרת במת ולא בחי ובכן אותה הסיבה שייכא נמי בחניטה וזיל בתר טעמא איסור החניטה הוא משום דצער לאותה הרוחניות הדבקה בגוף האדם ונקראים כחות ההיולי והם אסורים בזיקים עד כלות הבשר אזי הותרו מאסיריהם לעלות אל הקדש ביעקב אבינו בחיר ה' אין צורך בו לעכול הבשר לזככו דגם גופו וחומרו טהור וקדוש הוא ועל גיוו ישכון אור בהיר ולזה ג"כ גם הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו בנוגעם בו (בילק"ר אמור צדיקים במיתתם קרוים חיים ולכן אין מטמאים ורזא דא לא הסריח בשר הקדש מעולם) ובסוטה (די"ג.) איתא ל"ו כתרים נתלו בארונו של יעקב ע"כ ופי' בעין יעקב שהם שני פעמים חי שהיה ח"י בעוה"ז וח"י בעוה"ב ע"ש ולפי מ"ש דארבעים היה לחניטה ולמ"ד לבכי אח"כ, יש לומר ג"כ דיעקב אבינו ציוה להם זה וזהו ויעשו בניו לו כן ר"ל ע' כאשר צום ור"ל מ' לחניטה ולמ"ד להספד כנ"ל: ובהדי אורחין נובין לדעת בעז"ה השינוי בין מרע"ה לאהרן אחיו דבמשה