אהל יעקב קו

ממך פרי בטן ומובן שהפרי שהוא ראוי נמנע ממך ולא ירד) וידוע דשכבת זרעו של אדם הוא חלק מחלקי נשמתו מהרוחניות השורה בטפה והיא כח הגוף וחייו ועי' בהרמב"ם ה' דעות (פ"ד הי"ט) וא"כ עתה יובן לשון הגמרא פ"ק דתענית (ד"ה:) יעקב אבינו לא מת והקשה בכדי חנטו חנטייא וכו' אמר לו מקרא אני דורש ואתה אל תירא עבדי יעקב וגו' ואת זרעך מארץ שביים מה זרעו בחיים אף הוא בחיים ע"כ וקשה דאיך נתפייס בתשו' זאת אחרי שהיא שוה בכל צדיק המניח זרעו אחריו והגם דיעקב אבינו הוא היה האב הכללי וכל ישר' הם בניו ואין הוא כמו שאר צדיקים שהם ענפים בכל זאת יש פה בעז"ה לחדש דבר נחמד דבתשו' זאת ממש הודיעו כי יעקב לא מת והוא דאחרי דהקדמנו דעד פ"ד שנה לא ראה קרי ורק י"ג ביאות שהיה בהם פרי הבטן הוא שהיה בהם שכבת זרע כנ"ל וא"כ חלקי נשמתו לא הלכו בהבל כלל רק נתנו פרי תחתם בעוה"ז בחיים ובכן כשהקשה לו וכי בכדי חנטו חנטייא וכו' אמר לו מקרא אני דורש ואת זרעך מארץ שביום זרעך ר"ל שכבת זרעך שכולה נתנה פרי היא בחיים לא נשחתה כלל וא"כ הנשמה של כוחות הגוף שיצאה לחוץ נתנה פרי חי תחתיו ומה שהיה בכח גופו נתן אחריו בגופות אחרים חיים ובשלמא צדיקים אחרים הרבה מחיות שהיתה בהם יצאה לחוץ לאבוד בלתי פרי חי אבל יעקב כל החיות שהיתה בו לא הלכה לאבוד כלל וכנ"ל כי רק י"ג טפות הוציא שהם בבניו אחריו ובו יוצדק יעקב לא מת שכל בחי' חיותו הוא בחיים וזהו רמז בתשו' מקרא אני דורש וכו' ויש להרחיב עוד ולומר כי כל מה שתדרוש בצדיק הוא אמיתי והענין כי אותו הכח שנתן יעקב בבניו אחריו ובניו לבניהם וכן הלאה ע"ס כל הדורות יזמין השי"ת שגם בבניו אחריו עד הסוף מה שילך לאבוד מהם הוא רק מה שיש מכחותיהם אבל מאותו החלק הראשי שהיה ביעקב ונתן בבניו ישאר שמור ועצור (כאשר היה באב ששמר ה' טפתו) רק כשבניו עושים פרי חי וכן בבני בניו עד עולם משום שבחי' יעקב לא מתה ונשארה חי לכן כל כח כוחו ע"ס כל הדורות יוציא פרי חי נשמה מכחו וזהו מה שאמר כי הנני מושיעך מרחוק וזרעך מארץ שבים מה זרעו בחיים דייקא שלא נאבד כלום אף אף הוא בחיים ושבים הוא שתי מלות שב ים היא השכינה שנקראת ים ואימא עי' שנקראת מי ושניהם שורש החיים הנצחיים כידוע ודוק והיע"ב וימ"ן אמן: ויקרא לבנו ליוסף וגו' בטעם הכפל אקדים מ"ש הרב המלבי"ם שקריאה שהיא באת או בלמ"ד היא מורה שהקרוא לא סמוך לו אלא שקריאה באת מורה שקורא אותו על דבר גדול מיוחד בכונה משא"כ בלמד ע"ש וקשה דהרי קריאה זו היא דבר גדול מאד לריחוק הדרך ולהכבודה הגדולה שהיתה בזה והיה צריך להיות באת וזהו שמתרץ הכתוב בלישניה למה אמר לבנו בלמד לזה מתרץ ליוסף שהגם שהוא דבר גדול אבל לגבי יוסף שהיה מלך הוא חשוב דבר קטן ולפשטא הוא ששלח השליח לקרוא בנו ואיזה מן הבנים הוא יוסף ומה שלא אמר ליוסף לחוד שידוע שהוא בנו כדי שיוסף יתרץ לפרעה שהלך אצל אביו שאביו שלח לקרוא לו בשם בנו שהמוסר מחייב שהבן אף שהוא גדול ללכת אצל האב בשביל בקשתו שבטוח הוא בכבוד בן לאב שיעשה רצונו