אהל יעקב קג

אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה, אפשר לרמוז בכפל הדבור אנכי ארד ואנכי אעלך גם עלה וגם כתוב עלה בה"א דהדברים מגיעים למ"ש האר"י ז"ל בשעה"כ בדרוש הפסח דאדה"ר פגם בשמותיו יתב' שהם שד"י אלקי"ם קוי"ק אדנו"ת אהי"ה וצריך לתקן יו"ד פעמים השם וה' ברחמיו רצה לתקן שם אהי"ה שהוא הפחות בחשבון ולכן ישבו רד"ו שנים מספר יו"ד פעמים אהי"ה עש"ב ובמק"א כתבתי בהקדמה זו ציצים ופרחים וכעת ירמוז בס"ד דודאי יעקב אבינו שהוא שופריה דאדה"ר כידוע א"כ הוא ידע דצריך לתקן בניו את כל השמות וכשראה ירידתו למצרים היה מצטער דאיך יוכלו לסבול כל זה הזמן לכן ברמז הודיעו ה' אנכי ארד עמך בחי' אנכ"י גימט' כס"א שהוא אהיה עולם הכס"א ארד עמך ואל תחשוב שצריך לתקן כל השמות ודי באנכי אעלך גם עלה ורמז בה"א דעלה עפ"י מ"ש האר"י כי ביצי"מ וכן בכל שנה בליל פסח מתגלה הארה הגדולה בבת אחת ויורדין גם מוחין דגדלות שני ולכן בכח זה בררו כל ניצוצות הקדושה ויצאו מכור הברזל וזהו וינצלו את מצרים כידוע ולכן אמר עלה בה"א כי גם אלה ה' בחי' יעלו וגם ירמוז בתיבת עלה בהא על השכינה ובזה יתישב נמי מ"ש הכתוב בפ' בא בכפל הכתוב תחי' כתוב ויהי מקץ שלשים שנה וכו' יצאו כל צבאות ה' ואח"כ עוד ויהי בעצם היום הזה הוציא ה' את בני ישראל ולפי מ"ש המג"ע פ' בא שכל אחד מישר' היה לבוש של מלאך אחד ע"ש שפיר נקט תחי' צבאות ה' הם המלאכים ע"י שהוציא בנ"י וכו' אך גם לזה הוא שפיר צבאות ה' כל שמותיו יתב' והשני הוא על ישר' בעצם וירמוז בפשט אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך ע"ד שפירש הרמב"ם בפסוק עמו אנכי בצרה אחלצהו שהכונה אם האדם מרגיש שעמו אנכי בצרה והוא מתפלל על הצרה שתלך לכבוד ה' שעמו הוא בצרה ידע ברור שאחלצהו ואכבדהו בשבילו משום שהוא מחשבתו לכבוד ה' גם פה יאמר אנכי ארד עמך מצרימה וכשתדע שאנכי עמך ומצטער משום זה אנכי אעלך בשבילך גם עלה בשביל השכינה ודוק: ויפג לבו כי לא האמין להם עי' פירש"י נחלף לבו והלך מלהאמין ולענ"ד יש לפרש דפירוש ויפג הוא מלשון חולשה וכמ"ש רז"ל במגילה דכ"ה דילמא פייגא דעתיהו דצבורא ופירש"י חולשת הדעת ע"ש רק שפה פירושה חולשת הלב וכדי שלא תקשה דאיך יאמר רק ויפג שפירושו רק חולשה דבשמחה רבה כי הא פתאומית היה צריך להיות מסוכן לא רק חולשה ותירץ כי לא האמין להם דאם היה מאמין היה ח"ו קרוב למת לבו בקרבו וזה הועיל כי לא האמין לכן רק ויפג כי הזכירוהו ענין יוסף אבל בגוף הדבר שיוסף חי לא האמין ובכן נשאר ביגונו וכשדברו אליו את כל דברי יוסף שנעתקה מחשבתו ולבו שהוא חי אז ותחי רוח יעקב ונקט יעקב ולא די במלת אביהם להיות כי בחי' יעקב לא מתה וזה היה בידיעתו שלא ימות אחד מבניו בחייו וזה היה בכלל יגונו עתה ותחי רוח יעקב דייקא לנצח ופשוט אך הרמב"ן פי' להיפך ממ"ש וז"ל וחלושי הכח והזקנים לא יסבלו בעת בוא להם שמחה פתאומית ויתעלפו וכו' והנה נפל הזקן כמת ואמר כי להם לא האמין להגיד שעמד זמן גדול מן היום והוא שוכב בעבור שלא האמין וכו' ע"ש ובעניותי לא הבנתי דב"ק דאדרבה אם האמין היה