אהל יעקב קא

פ' ויגש ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף העוד אבי חי ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו ע"כ, קשה דהרי כבר שאל אותם על אביו והשיבוהו שהוא עדין חי ועוד לא הלכו וחזרו עד שנאמר כי על אותו זמן הקצר שאלם וראיתי להרב כלי יקר שהעיר מזה ותירץ כי חשב יוסף שאולי אמר כן כדי שיכמרו רחמיו על הזקן ולא יגרום לו מיתה על כן שאלם העוד אבי חי ולבכם לא כן יחשוב וחשבו שלא נתכוון לשאול רק להזכיר את עונם על כן אמר אבי חי לומר שאבי הוא ולא אביכם שלא חסתם על צערו על כן נבהלו מפניו עכ"ל ומדב"ק נתבוננתי דאולי יתפרש באו"א מתוק מדבש רק אקדים מ"ש רש"י בפסוק ואחיו מת מפני היראה הוציא דבר שקר מפיו שלא יאמר הביאוהו אצלי ע"ש. ולזה: בעת שאמרו על אביהם שהוא חי ונפשו קשורה בבנימין חשש יוסף כי אולי הסיבה שהכריחתם לשקר ואמרו על יוסף שהוא מת כדי שיפטר מהבאתו הוא ג"כ הביאתם לשקר ולומר שיעקב הזקן חי ונפשו קשורה בנפשו שתהא סיבה לקחת בנימין אתם שהוא יחוס על זקנת יעקב לזה תחילה הקדים ואמר להם אני יוסף וידעתם שדברתם שקר מפני סיבה אני חושש אולי הסיבה שלכם להמית את החי היא תהיה סיבה להחיות את המת הודיעוני באמת העוד אבי חי ולזה נבהלו מפניו דיקא והוא קרוב לפשט ודוק: כי למחיה שלחני אלקים לפניכם וגו' קשה דהרי הוא יודע כי כל אותה הרעה שהיתה עליו סיבתה היא מפני שחשבו בו שהוא חושב לנהוג שררה ורבנות לפניהם וא"כ איך אחרי שנשקעה האש תיכף לפגישתם הראשונה אתו הודיעם כי הוא ורק הוא המועיל לחיותם ולכלכלם שמובן שבלעדו הם מתים ובזה מלבד שהוא הפריח הדשן שעל האש הקדום אלא גם זרק נפט על האש וח"ו חוזר וניעור השנאה [אמר החכם מי שהוא משכיל צריך שיהיה כמו הירח פעמים מכוסה פעמים מגולה כי לפעמים יברחו מחכמתו כמו שיברח העטלף מאור השמש] גם יש להבין במ"ש רז"ל (ב"ר פצ"ט אות י"א הובא ברש"י ע"פ גשו נא אלי) הראה להם שהוא מהול מה יתן ומה יוסיף בזה לפייסם ואפשר לומר כי אדרבה בדברו מעריב ערבים לפייסם יען כי מתחילה הקנאה והשנאה העיקרית היתה לכבוד שמים דוקא וכמו שהאריך בזה הרא"ם פ' וישב והג' הפרשת דרכים דרך האתרים אב"ג באורך כי יוסף סבור דין בני נח להם ולזה אסורה המפרכסת וכו' והם סוברים דין ישראל להם ובשחיטה תלייא מילתא וכו' עש"ב גם נקדים את הידוע דישראל דין בנים להם ובן נח דין עבד יש לו ובמס' בתרא (ד"י.) איתא שאל טורנוסרופוס את רע"ק אם הקב"ה אוהב את העניים למה אינו מפרנסן משל לעבד שכעס עליו רבו וכו' ורע"ק השיבו משל לבן שכעס עליו אביו וכו' ואנו קרויין בנים ע"ש ומעתה לפי דעת הראשונה הסובר דדין בני נח להם א"כ הם בסוג עבדים ואחרי דהקב"ה מנע מהם האוכל המורה על כעסו עליהם אזי אסור הוא לרחם עליהם ולפרנסם והזן אותם ומרחם עליהם הוא עושה היפך הרצון האדון ברוך הוא ועתה הוא מראה להם שהיה טועה גמור והאמת אתם דדין ישראל להם ומן השמים היה זה אליו להענישו ולבטל סברתו