אהל יעקב ק

פצ"א אות ו') וזהו אשר אמרתם לא אלי בפה רק בכתב עד כאן זכורני מזמן בדב"ק וש"י, ולפ"ז שפירי עתה השאלה השלום אביכם הוא כמשמעו אם הוא בריא ואיתן והזקן אשר אמרתם שהוא יצחק השאלה היא רק אם עודנו חי כי לא היה ספק אצלו שהוא עדין חזק כי אי אפשר רק אם הוא עדין חי עכ"פ והם השיבוהו ברמז כדרכן של הראשונים וכמ"ש רז"ל (פסחים ד') אבא קיים אימא קיימת ע"ש אמרו גם אבינו ממש השלום שלו הוא רק שעודנו חי וממילא משמע כי יצחק הזקן כבר נלב"ע כי באותו הזמן כבר היה יעקב בן ק"ל שנה וכבר עברו עשרה שנים מפטירתו ופשוט: ויאמר גם עתה כדבריכם כן הוא אשר ימצא אתו יהיה לי עבד, הקושי מבואר דהם אמרו ומת וא"כ זה סותר לדבריהם גם מה פירוש גם עתה מה נתחדש עתה מה שלא היה אז ובודאי דברו המפ' בזה וכבר ראיתי מ"ש רש"י רמב"ן וספורנו ומזמן רב פירשתי בזה וחפשתי בנדפס ולא מצאתיו ולהבין בדרך קרוב לפשט אקדים מ"ש רז"ל (ב"ר פצ"ג אות ה') וז"ל בנימוסין שלנו כתוב ואם אין לו ונמכר בגניבתו וזה יש לו לשלם ע"כ וגם זה קשה דסותר הכתוב שאמרו הם ומת אך יש לישב במה שנקדים לעורר עוד דתמצא בדבריהם תוך כדי דבור דברים אשר מצאנו הביאונו אליך מארץ כנען ואיך נגנוב מבית אדונך כסף או זהב הרי שדברו ביוהרא אליו אמרו לו אליך ולאדונו קראו אדונך ולא להם ואיך בו ברגע סיימו אשר ימצא אתו מעבדך ומת דגם לעבד קראו עצמם אליו עבדים ולזה יש לומר סותרים דתחי' אמרו קל וחומר הן כסף דאחי יוסף לא היה להם רוח נכאה רק נפש עזה וחזקה כדרכם של בני השרים האצילים ובני מלכים אשר לא תחת נפשם בעת צרה ואמיץ לבם וסדר דבריהם כך הוא בדרך הצעה אמרו לו אם הדבר הזה היה באיש שנמצא אתו במי שהוא מעבדך אזי דינו ומת אחר שבלא"ה הוא עבד משפט העבד הבוגד הוא מות וגם אנחנו האצילים נהיה לאדוני לעבדים היות שאינו מבורר מי מהם אמרו שכולנו אין הבדל בין אחד לחבירו נהיה עבדים ומובן כשיתגלה מי הוא אז הוא העבד, והוא השיבם גם עתה וזהו החידוש שלכאורה היה צריך מיתה גם עתה שחידשתם זה אני מסכים שהגונב יהיה עבד והשאר נקיים ובזה נתישבו כל הדקדוקים דגם לאדונו לא קראו עצמם עבדים אליו וכשבאו ליוסף אמרו לו שאמת הדין הוא שיהיה עבד היינו אם אין לו לשלם אבל זה יש לו לשלם ודוק כי נכון הוא בס"ד: ולקחת אותנו לעבדים ואת חמורינו קשה תחי' היו צריכים להקדים הקל שיקח ממונם ואח"כ העבדים ולישב פשוט נעיר עוד דאיך אפשר בני אצילים יצטערו על דבר זה שיקח חמוריהם ולא היה צריך להזכיר הדבר הזה כלל אלא הוא הדבר שזה היה הסימן אם כונתו רק בתור עונש אזי לא יגע בממונם אבל אם לעבדים הסי' הוא שיקח ממונם דכל מה שקנה עבד קנה רבו וזה אומרו לעבדים ואת חמורינו זה סי' שהם עבדים ח"ו ובפ' חקת דכתיב למות שם אנחנו ובעירנו דקשה אם הם ימותו מהו התוס' בבעירם אך ר"ל דאין להם מה לאכול אפי' מאכל הבהמות ולזה הוסיפו ובעירנו שגם זה אינו וק"ל: