אהל דוד שבועות יבמות ט

איכא למילף מבנין אב הואיל וזה מכפר דהיינו חיצון על טומאת מקדש וקדשיו אף ר"ח מכפר על טומאת מקדש ואי דמה ליה"כ שכפרתה מרובה הלא זה הוא פירכא כל דהוא ולא פרכינן אחדא מחדא אמנם אין זה קושי' דבאמת אי אמרינן דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בבנין אב גם ר' יודה לא דריש האי לה' דהא גם ר"ש דסובר ר"ח מכפר על טמא שאכל טהור ג"כ לא דריש לה' ושמואל לא אמר רק אי נימא דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בב"א והא דכתבו משום כפרתו מרובה ולא כתבו דלא נוכל למילף מב"א דחיצון משום דדבר הלמד בהיקש אינו חתר ומלמד בב"א דרצו לתרץ ג"כ מאי בעי ש"ס שעירי רגלים מנ"ל ולמה לא אמר הש"ס דע"כ ליכא לאוקמי' כפרת רגלים רק על א"ב וא"ב ואי דבעי מנ"ל דמכפרי על טומאת מקדש הא איכא למילף מר"ח דכבר אסיק הש"ס מדרשה לה' ואי מה לר"ח שכן תדיר נימא חולץ יוכיח דדבר הלמד בהיקש עושין ממנו יוכיח בכה"ג כיון דר"ח לא ילפי מחיצון (ויש לפקפק מדברי מהרש"א במה שחולק על מהרי"בל לכך נקטו תור' פירכא דכפרתו מרובה כמ"ש תו' דתדיר מיחשב נמי קצת כפרתו מרובה אלא דקשה לי על מהר"שא שכתב דכפרתו מרובה הוא פירכא כל דהיא מדברי תוס' ד"ה אף שהקשו ונילף מהאי בנין אב ד יכפר נמי אכפרתו חיצון וכו' ועוד דבענין זה איכא למיפרך מה ליה"כ שמרובה כפרתה ולסברת מהרש"א קשה א"כ תיפשט דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בבנין אב וש"ס מספקא בזבחים דאי חוזר ומלמד קשה נילף מהאי בנין אב שיכפר ר"ח אכפרת חיצון ואי דמה ליה"כ שכפרת' מרובה הלא הוא פירכא כל דהוא ולא פרכינן אחדא מחדא, ואחר כמה שנים הגיע לידי ספר מים עמוקים כתב שמדברי תוס' ד"ה מ"ט ומד"ה אף לא משמע כדברי מהרש"א וקיצר מאוד אבל לדעתי מדברי תוס' ד"ה מ"ט אין סתירה למהרש"א כמ"ש

והנה מהרש"א כתב דאף דהוא פירכא כל דהוא מ"מ פריך הש"ס משום דבלא"ה ליכא למילף מחיצון, דחיצון גופי' נלמוד מהקישא דפנימי ובזבחים מספקא אי למד בהיקש חוזר ומלמד בב"א וקשה לי דאכתי מה הקשה ש"ס שעיר רגלים מנ"ל הלא בזבחים ד' מ"ט ע"ב מסיק הש"ס דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בק"ו וא"כ נילפנהו רגלים מק"ו מה חיצון שאינה תדיר דאינו רק פעם א' בשנה ונכפר על טומאת מקדש רגלים דתדירי שהמה ג"פ בשנה כ"ש שיכפרו על טומאת מקדש ופירכא דכפרתה מרובה הוא רק פירכא כ"ד וצ"ל דרגלים לא מקרי תדירי הואיל וחלוקים בשמותם ומזה סייע למ"ש מהרש"א בפסחים דף ס"ו ודשעירי רגלים לא מקרי תדירי לג"פ אבל אדמ"ו זצ"ל בצלח כתב דרגלים מקרי תדיר אצל פסח דפסח הוא רק פעם א' בשנה ע"ש

ע"ב תוס' ד"ה כדאמר, באמצע הדיבור ור"ת פירש דה"נ סמיך אהיקשא וכו' ורבים הקשו דהלא בירושלמי איתא להדי' כתירץ א' של תוס' ונראה דר"ת הוכיח דע"כ סוגי' דבבלי חולק על ירושלמי דבמס' ר"ה דף ד' ע"ב ס"ל לר"מ כיון שעבר רגל א' עובר בבל תאחר ור"ש בעי ג' כסדרן וראב"י ס"ל ב' רגלים ויליף מדכתיב במועדכם מיעט מועדי' ב' ואידך מוקמי' האי קרא דהוקשו כל המועדים שבאו לכפר על טומאת מקדש וקשה לי לשיטת ירושלמי א"כ ר"ש דבעי ג' רגלים האי דבמועדכם מאי עביד ואי להורת שיכפרו על טומאת מקדש הלא בלא"ה מוכח שהרי ר"ח מכפר בודאי על טומאת מקדש דהא כתיב לשאת עון העדה וילפי' מציץ וכיון דר"ח מכפר על טומאת מקדש ממילא גם שעירי רגלים מכפרי על טומאת מקדש מדכתיב ושעיר מוסיף על ענין ראשון וא"כ במועדכם מאי עביד לי' לר"ש וצ"ל דירושלמי מוקי האי דבמועדכם שכולם דוחים שבת כונו דאי' בפסחים דף ע"ז אבל ש"ס שלנו בסוגי' דר"ה דנקט גם לר"ש דמפיק במועדכם על טומאת מקדש ע"כ לא ס"ל האי דירושלמי דושעיר מוסיף וע"כ אהקישא דר"י סמיך, עוד נראה בדעת ר"ת דע"כ סוגי' דהכא חולק על ירושלמי דמהרש"א הוכיח דכפרתה מרובה אינו רק פירכא כל דהוא ול"פ אחדא מחדא וקשה דבזבחים בעי הש"ס אי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בב"א קשה תיפשט דאינו חוזר ומלמד בב"א דאי חוזר ומלמד למה לי ושעיר גבי רגלים דוי"ו מוסיף דמכפר על טומאת מקדש נילף מחיצון בבנין אב דמכפר על טומאת מקדש (וממילא ידעינן דמכפר על א"ב וא"ב דאי על א"ב ויש בה הא כתב אחת בשנה ואיתקש חיצון לפנימי) וא"ל דמה לחיצון שכפרתה מרובה הלא זה רק פירכא כ"ד ולא פרכינן אחדא מחדא ואי דחיצון גופי' לא ידעינן רק מהקישא דפנימי ואינו חוזר ומלמד א"כ תיפשט מיהת דאינו חוזר ומלמד בב"א לכן כתב ר"ת דה"נ סמיך אהיקשא דר' יונה והך הקישא איצטרך בלא"ה לכמה דרשות כדאי' בפסחים דף ע"ז דמפיק מיני' דדיחי' טומאה אבל לירושלמי דיליף מן ושעיר והיא יתורא דקרא זה ע"כ לא ס"ל ש"ס שלנו דא"כ תיפשט דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בב"א, ודו"ק:

ולי נראה לתרץ קושי' תוס' באופן אחר דבאמת הש"ס סמיך אהיקשא דר"י והאי דאמר הש"ס כדאמר ר"ח וכו' שעיר ושעיר לא כר"ת דאמר דש"ס לא נקט אלא תחלת הסוגי' אלא נראה דתרוייהו איצטרך דהנה העולם מקשים לתוס' שכתבו לעיל דאין סברא לומר שלא יבוא חיצון רק משום טומאה דאירע בין זה לזה והלא תוס' רפ"ב דביצה כתבו דבר"ה קרבו ב' שעירים א' של ר"ח וא' דשל רגל דר"ה וא"כ לר"י דס"ל דשעירי ר"ח ורגלים שניהם מכפרי על א"ב וא"ב א"כ למה קרב שעיר של ר"ה הלא כבר נתכפר בשעיר דר"ח ואין סברא שלא יבוא רק משום טומאה דאירע בין זה לזה כמו שכ' תוס':

ומתרצים, דתוס' לא כתבו רק דהמקשה לא רנה להקשות שפנימי וחיצון לא יתכפרו רק על י"ב וא"ב דא"כ לא יבוא חינון רק על טומאה דאירע בין זה לזה ומוטב יותר לומר שחיצון יכפר על דבר אחר אבל באמת אין זה סברא חלוטה ועיי' בזבחים דף ח' גבי כבשי עצרת דמסיק שם ג"כ דבאין על טומאה דאירע בין זה לזה וא"כ מעצרת לא קשה די"ל דילפי מהקישא דר"י ומר"ח ואפ"ה איצטרך ושעיר גבי שאר רגלים דאי לאו ושעיר גבי רגלים ה"א דשעיר של ר"ה לא יכפר על א"ב וא"ב שהרי עון דא"ב וא"ב כבר נתכפר בשעיר של ר"ח שנקרב בזה היום והקישא דמועדכם אינו מיותר דאיצטרך שידחה טומאה ושבת וראוי יותר להקיש מועדים זה לזה וה"א דמקשינן כל רגלים לר"ה וכמו דשעיר ר"ה מסברא אינו מכפר על א"ב וא"ב שהרי א"ב וא"ב כבר נתכפר בדר"ח ומצד הסברא אין לומר שלא יבוא רק על טומאה בין זל"ז כ"כ שאר מועדים ולכך כתב ושעיר גבי פסח ור"ה ואינך להורת להקישם לר"ח שיכפר על א"ב וא"ב דאפי' ר"ה מככר על א"ב וא"ב ממילא גם עצרת ילפי' מהקישא דר' יונה וילפנין מר"ח ואפ"ה איצטרך ושעיר גבי אינך כיון דהקישא דמועדכם איצטרך שדוחה טומאה אך אכתי יש לפקפק דלא לכתוב ושעיר רק גבי ר"ה ולא בעי גבי פסח וסוכות

שם בגמרא והאי קרא בשעיר דר"ח כתיב ויליף עון עון מציץ וכו' מסוגי' דהכא קשה לי על רש"י בפסחים דף כ"ג ע"ב בגמרא והנה שורף ופרש"י בשעיר נחשון כתיב והלא הכא מפורש דבר"ח כתב וגם תוס' ומהרש"א הקשו שם על פרש"י ונראה לתרץ דיש להקשות לר' יודה דס"ל דשעיר ר"ח מכפר על אין בה ידיעה בתחלה ובסוף דכתיב לה' שאינו מכיר אלא ה' א"כ איך כתב ואומה נתן לכם לשאת עון העדה הלא עון הוא מזיד כדאי' סוף יומא ובמס' מנחות דף ק"ט ואיך שייך עין דהיא מזיד והלא אינו מכפר רק על אין בה ידיעה בתחלה ולבסוף דהוא שוגג גמור לכן נראה דסוגי' דהכא דאזלי' אליבה דר"ש ולר"ש שפיר יש לאוקמי' האי בשעיר ר"ח דאיהו ס"ל דר"ח מכפר על טהור שאכל טמא ויליף מציץ והרי ציץ מכפר גם על טהור שאכל טמא אפי' במזיד וא"כ שפיר יש לאוקמי' ואותה נתן לכם לשאת עון העדה בשעיר דר"ח אבל אליבה דהילכתא דפסקנין כר"י דר"ח מכפר על א"ב וא"ב דר"י ור"ש הלכה כר"י ע"כ לא מתוקמי' האי דלשאת עון העדה בשעיר דר"ח דעון הוא מזיד ושעיר ר"ח מכפר על א"ב וא"ב וע"כ בשעיר נחשון, ואף שם בזבחים קאי לר"י מ"מ יש ליישב במעט עיון: הן אמת שמהרי"ק הביאו תוס' י"ט פ"ג מס' כלים תשנה ב' כתב דהאי כללא דהלכה כפלוני נגד פ' זה דוקא בדברים הנוהגים בזה"ז ע"ש אמנם מג"א סי' רי"ח ס"ק ג' חולק ואני מוסיף מדברי תוס' חילין דף קי"ט ע"א ד"ה ור"י וכו' כי היכא דליקם כר"י דהלכתא כוותי' לגבי ר"מ הרי דאף בטומאה וטהרה איתא להאי כללא וגם לי יש לי עיון על דברי תוס' שם שכתבו שם בחולין דף קי"ט ד"ה ור"י וכו' כי היכא דליקום כר"י דהלכה כוותי' נגד ר"י וקשה דהלא רב במס' עירובין דף מ"ו לא ס"ל הני כללי ועיי' תה"ד ועיי' רדב"ז סי' תק"י שכתב דהלכה כראב"ש דנרות בין צפון לדרום דר"נ מגילה דף כ"א קחי כוותי'

דף יו"ד ע"א תוס' ד"ה ואיתקש וא"ת הוה דבר הלמד בג"ש וכו' ופלוגתא היא ר"פ ומ"ז עכ"ל ונראה לתרץ דשם בזבחים דף נ' ע"א רצה ר"פ למיפשט מהאי דזאת תורת זבח שלמים וכו' דדבר הלמד בב"ש חוזר ומלמד בהיקש ודחי מר זוטרא דשאני מעשר דגן דחולין ונשאר שם הספק אי ג"ש חוזר ומלמד בהיקש ועיין שם תוס' ד"ה אמר וא"כ קשה קושי' תוס' דאכתי תיפשט דג"ש חוזר ומלמד בהיקש דאי אינו חוזר ומלמד בהיקש קשה מנ"ל לר"ש דרגלים מכפרי על א"ב וא"ב ונראה לפמ"ש מהרש"א דפירכא דכפרתה מרובה אינו רק פירכא כל דהוא ולא פריך רק אמה הצד והא דהוצרך הש"ס למילף רגלים מהקישא דר"ח ולא יליף מב"א דחיצון לחוד משום דש"ס מספקא בזבחים אי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בב"א וחיצון גופי' לא נלמוד רק מהקישא דפנימי ולכך צריך ש"ס לומר דרגלים דמכפרי על טומאת מקדש דאיתקש רגלים לר"ח ע"ש ובזה מיושב קושי' תוס' דשפיר מספקא לש"ס וליכא למיפשט דדבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בהיקש דה"א דלעולם דאינו מלמד בהיקש והא דרגלים מכפרי על א"ב וא"ב נראה דש"ס מספקא בדרך את"ל דדבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בב"א א"כ יש למילף רגלים מחיצון מבנין אב דחיצון דזה בא בזמן קבוע וכו' מה זה מכפר על טומאת מקדש אף זה וכו' וא"ל מה ליה"כ שכפרתה מרובה הלא הוא זה רק פירכא כל דהוא וא"ל א"כ תיפשט דדבר הלמד בהיקש חתר ומלמד בב"א גם זה ליכא למיפשט דלעולם דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בב"א והא דרגלים מכפרי על א"ב וא"ב היינו משום שמא דבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בהיקש וא"כ רגלים בהיקש ילפי' מר"ח ור"ח מג"ש דציץ כי מר זוטרא לא אמר בהחלט דדבר הלמד בג"ש