אהל דוד שבועות יבמות י

דאינו חוזר ומלמד בהיקש רק דמספקא לי' חיל הכא קמדחי' וזיל הכא קמדחי' וחכם א' הק' לי מד"ת מ"ס ב"מ דק"ד ע"ב וזה ודו"ק

בא"ד אבל קשה לר"מ איך יליף ר"ח ורגלים מחיצון הא חיצון גופי' וכו'. ונראה דקושיתם הוא לפי מה שהוכיחו דפנימי לא איתקש בהקישא דמועדכם דאל"כ לא איצטרך לה' וכל זה הוא לשיטת ר"ת דס"ל דאפי' ר"י אית לי' הקישא דמועדכם אבל לשיטת תוס' לעיל ד"ה כדאמר בתירץ קמא יש לומר דגם פנימי איתקש במועדכם ושפיר ילפי' ר"ח ורגלים מפנימי דמכפר על דבר שיש בו ידיעה ואפ"ה איצטרך לה' לר"י דאל"כ לא הוה ידעינן דמכפר על טומאת מקדש וכמ"ש תוס' לעיל דף ט' ד"ה ת"ט דר"י רק דהוה מוקמי' כפרת ר"ח בשאר עבירת ע"ש ואי דהוקשו מועדים הא ר"י לא ס"ל הקישא דמועדכם אבל ר"מ דס"ל הקישא דמועדכם י"ל דגם פנימי איתקש בהקישא דמועדכם וק"ל:

אמנם נראה לתרץ אפי' לר"ת דהרי לא מצינו שר' יודא בעצמו אמר הך דרשא לה' רק שמואל אמר דטעמי' דר"י הוא דכתיב לה' ונראה דשמואל איצטרך למיהב טעם זה לתרץ אף לר' ישמעל דאיהו ס"ל ג"כ דר"ח מכפר על א"ב וא"ב ואיהו ע"כ לא ס"ל דפנימי איתקש בהאי הקישא דמועדכם דהרי תנא דבי' ר' ישמעל יליף הואיל וזה בא בזמן קבוע וכו' מה זה מכפר על טומאת מקדש ולמה לא יליף מהקישא דמועדכם ואתקשו לפנימי ומה פנימי מכפר על טומאת תקדש אע"כ דתנא דבי' ר' ישמאל לא ס"ל הקישא דמועדכם ועיי' מגילה דף כ"ג דרתי ש"ס ר"י אתנא דבי' ר' ישמעאל וע"כ דר' ישמעאל לא ס"ל דפנימי לא איתקש אבל ר"מ י"ל דגם פנימי איתא בהקישא דמועדכם ודו"ק:

אמנם קשה בעיני להמציא פלוגתא חדשה לכן נראה לתרץ מה שמקשים לר"מ איך יליף ר"ח ורגלים מחיצון הלא חיצון גופי' לא נלמוד רק מהקישא נראה לפענ"ד דהא חיצון שפיר ילפי בהקישא מר"ח דכתב להדי' לה' וגם טהור שאכל טמא אף דילפי מג"ש דציץ הא כתבו דציץ הוא תכשיט ואין דינו כקדשים ועיקר קושייתם דאיך יכפר ר"ח ורגלים על א"ב ר"ב כיון דחיצון גופי' נלמוד מהקישא, ונראה דגם זה יש לתרץ דהא מסקינן בזבחים דדבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בק"ו ובם הכא יש ק"ו דמה חיצון דלא תדיר דהיא רק פעם א' בשנה מכפרי על א"ב וי"ב כ"ש ר"ח ורגלים דהמה ג"פ בשנה כ"ש שיכפר על א"ב וי"ב ואי מה ליה"כ שכפרתה מרובה כבר כתב מהרש"א דהיא רק פירכא כל דהיא והא דאמר הש"ס דטעמי' דר"מ משום הקישא דמועדכם הוא לתרץ דלמה יכפר חיצון על טהור שאכל טמא או על א"ב וא"ב דזה ליכא למילף מק"ו דר"ח דמה לר"ח שתדיר לכן אמר הש"ס דהוקשו כל המועדים להדדי אבל הא דמכפר ר"ח ורגלים כפרת חיצון זה איכא למליף מק"ו ול"ל הקישא לזה:

אמנם כבר כתבתי לעיל דמדברי מהרש"א בפסחים דף ס"ו משמע דרגלים לא לא חשיבי תדירי וא"כ מנ"ל דרגלים מכפרי כפרת חיצון ונראה כיון דר"ח יליף בק"ו מחיצון מי לא ילפינן רגלים מהקישא דאיתקש רגלים לר"ח ואף דבזבחים מספקא לש"ס אי דבר הלמד בק"ו חוזר ומלמד בהיקש מ"מ נראה דודאי ר"פ דס"ל שם בזבחים דג"ש חוזר ומלמד בהיקש פשיט' ג"כ דדבר הלמד בק"ו חוזר והלמד בהיקש (ויש לפקפק ע"ז קצת), וש"ס לא מספקא רק למר זוטרא דשם דמספקא לי' ג"כ אי ג"ש חוזר ומלמד בהיקש ואולי לדידי' י"ל דגם פנימי איתקש בהקישא דמועדכם ובאמת לדידי' גם ר"י לא דריש האי לה' כמו ר"ש דלא דריש ג"כ האי לה' ושמואל דדריש אליבה דר"י האי לה' וא"כ מוכח דס"ל דפנימי לא איתקש בהקישא דמועדכם מ"מ שמא סובר שמואל כר"פ דג"ש חוזר ומלמד בהיקש א"כ ה"ה דבר הלמד בק"ו חוזר ומלמד בהיקש, ואין להקשות דאיך נוכל למילף ר"ח מק"ו דחיצון נימא דהקישא דאיתקש חיצון לפנימי שלא יכפר אחר כפרתו דהוי מפקע ק"ו, בשלומא אי ר"ח ורגלים ילפי מהקישא י"ל כסברת ר"ת לר"מ עדיפא ני' הקישא דמועדכם, אבל אי ילפי מק"ו איך נימא דהקישא חטאת הכפורים מפקע לק"ו אבל יש לנו לומר כיין דיש לאוקמי' הקישא דחטאת הכפורים למילתא אחריתא דמכפר על דבר שיש ידיעה לא מבטלינן ק"ו אף דאין היקש למחצה אהני ק"ו ואהני הקישא ועיי' מנחות דף י"ט האי לא מצי אמרת ק"ו וכו' וכ"כ תוס' זבחים דף ס"ה ד"ה ת"ל ודלא כמהרש"א קידושין דף כ':

והנה על מה שתירצו תוס' דציץ הוא תכשיט ולכך יליף ר"ש רגלים מהקישא דר"ח אף דר"ח גופי' ילפי מציץ וקשה לי דהא בזבחים דף נ' ע"א דבעי ר"פ למיפשט דג"ש חוזר ומלמד בהיקש מהאי דזאת תורת זבח שלמים ושלמים למדנו ממעשר ודחי מ"ז דבתר מלמד אזלינן ומעשר חולין בעלמא הוא ור"פ ס"ל בתר למד אזלינן, וקשה דר"פ דס"ל בחר למד אזלינן א"כ למה פשיט ר"פ מברייתא דזאת תורת זבח שלמים למדנו לתודה וכו' יותר הוה למיפשט ממתני' דהכא דס"ל לר"ש דרגלים מכפרי במילתא דקודש מהקישא דאיתקש רגלים לר"ח והלא ר"ח גופי' ילפי בב"ש לציץ ואי מציץ הוא תכשיט הא איהו ס"ל בתר למד אזלינן וצ"ע:

ונראה לתרץ דודאי אי פנימי איתקש בהקישא דמועדכם ליכא למפשט כלל די"ל דרגלים איתקש לפנימי במילתא דקודש ועל מה יכפרו אי על טהור שאכל טמא הא כתיב אותו ואי על י"ב וא"ב הא כתיב אחת וע"כ על א"ב וא"ב:

רק דתוס' הקשו דאי פנימי איתא בהקישא דמועדכם למה לי' לשמואל לומר טעמי' דר"י דכתב לה' תיפק דעל מה מיכפרי והי' צריך ר"פ למיפשט מדברי שמואל, ויותר ניחא לי' למיפשט מהברייתא ע"כ ויש לפקפק ע"ז:

בא"ד ותירץ ר"ת בס' הישר כיון דהוה הקישא וכו' כדמוכח בסוף אתו מקומן עכ"ל כוונתם דשם איתא דהמינו ודבר אחר לא הוה היקש והנה שם בזבחים דף נ"ז נחלקו בזה ר"ע כ"ל דהמיגו וד"א לא הוה היקש ור' ישמעאל ס"ל המינו ודבר אחר הוה היקש, וקשה הא לעיל מסיק הש"ס דר' ישמעאל ס"ל כר"מ דכל שעירים כפרתן שוה ואיהו ס"ל דהוה היקש, אמנם זה טעות דהא ר"י ס"ל א"ב וי"ב בר קרבן וחיצון לא מכפר רק על א"ב וא"ב ועל טהור שאכל טמא והרי א"ב וא"ב מפורש בהדי' בר"ח לה' וטהור שאכל טמא אף דילפי מג"ש דציץ הלא ציץ הוא רק תכשיט ור"ת לא הוצרך לתרץ רק לר"מ דס"ל דר"ח ורגלים מכפרי גם על ח"ב וי"ב וילפי החיצון וחיצון נלמוד מהקישא דפנימי לכן מתרץ ר"ת כיון דהוה הקישא לחדא מילתא הוי היקיש גמור ואולי ר"מ ס"ל כר"ע דהמיני ודבר אחר לא הוה היקש ובזה מיושב מה שהקשה מהר"ם ברבי לספר הישר למה הוצרך תנא דבי' ר' ישמעאל, למילף מב"א הואיל דזה בא בזמן קבוע וכו' הלא ר' ישמעאל ס"ל כר"מ דכולם כפרתן שוה ויליף מהקישא מועדכם א"כ הוה לי' למילף מהקישא ואין זה דבר הלמד בהיקש וכו' כיון דהוה הקישא לחדא מינתא, ולהנ"ל ניחא דהא ר' ישמעאל ס"ל המינו ודבר אחר הוה היקש א"כ נדחה סברת ר"ת כיון דהוא הקישא לחדא מילתא דהא איהו ס"ל דאפי בכה"ג לא ילפינן ולכך צריך למילף מב"א רק ל ויש לפקפק קצת

שם בגמרא פריך בשלמא דרגלים ד"מ איו"כ וכו' ומשני דכי כתב אחת בשעיר הנעשה בפנים הוא דכתיב: וקשה לי לר"ת בס' הישר שכתב כיון דהוה הקישא לחדא מילתא הוי הקישא גמור והביא ראי' מאיזו מקומן וכוונתו להאי דהמינו ודבר אחר לא הוה היקש כמש"ל וא"כ מאי הקשה ש"ס רגלים נמי יכפר אדיה"כ דילמא רשב"י ס"נ כר"י דסובר שם בזבחים דהמינו ודבר אחר הוה היקש ודילמא איהו סובר ג"כ הקישא דמעודכם ולכך רגלים ור"ח לא מיכפרי אחיצון כיון דחיצון גופי' נלמוד מהקישא דפנימי ואיהו ס"ל המינו וד"א הוה היקש ונ"ע רק ר"ש הוא תלמיד מר"ע כדאי' מנחות דף ע"ב: ובהך פלוגתא בזבחים בהימנו ודבר אחר אי הוי היקש גרס הספרי ר"ש ור"ע ואמנם קשה בזבחים דף מ"ה דמקשה ש"ס וכי דבר הצמד בהיקש וכו' והלא המינו ודבר אחר הוא דר"ש גופי' יליף ספ"ק דתמורה מהך הקישא דתמורה אינו נוהג כקרבן ציבר ועיי' יומא דף נ"א תוס' ד"ה דוחה אבל לגירסת הספרי ניחא

ע"ב בגמר' קרנותיו דמזבח פנימי וכו' ומסוגי' דהכא קשה לי על ר"ת לעיל דף ח' תוס' ד"ה כפרה שכתבו בשם ר"ת או ר"י דהאי דרשא נמי שמעינן מקרא קמא וקשה לי מסוגי' דהכא רשב"י דאמר דר"ח ורגלים לא מכפרי כפרת חיצון וחיצון מכפר על כולם דאחת דרישא דרשינן דהוא אינו מכפר כפרת אחרים לא מידרש אחיצון דלאו בשעיר כתב ואחת דסיפא דמעטינן דאינו מכפר כפרתו דסמיך יכפר לבשנה משמע נמי אחיצון עיי' ברש"י ולר"ת דס"ל דהאי דכפרתו לא יהי' רק פעם א' בשנה נמי שמענין מקרא קמא קשה למה לא יכפרו ר"ח ורגלים גם כפרת חיצון ואי דאיתקש חיצון לפנימי דלא יהי' רק פעם א' בשנה הא לר"ת או לר"י דרשינן זה ג"כ מקרא קמא וזה לא בשעיר כתב רק במזבח ונראה דלכך מיאן ר"ת או ר"י בפרש"י שכתב דאיצטרך לשום דרשא דסוגי' דלעיל קאי לר' יודה ואיהו ס"ל מערבין לקרנות ויליף הש"ס ביומא דנ"ח דכתיב אחת ולא ב' מדם הפר ע"ש אבל רשב"י אוני ס"ל דאין מערבין לקרנות ולדידי' מידרש סיפא דקרא שלא יכפר אחר כפרתו וק"ל

שם בגמ' תמידין שלא הוצרכו לציבר כתב ריטב"א שהגזברין לא לקחו ששה ששה שאין עניות במקום עשירות רק שלקחו טלאים לרוב השנה לקיים מצות כבש אחד מיוחד ואח"כ נותנין מהם בלישכת טלאים ששה ששה ע"כ ועיי' טורי אבן מס' מגילה דף כ"ט ע"ב שנתחבט בזה

דף י"א ע"א תוס' ד"ה הוכשרו בתוך הדבור וי"ל דתנא דהכא סבר לאו כקודש עכ"ל והנה דעת רמב"ם פי"א ה' אבות הטומא' דחולין שנעשה על טהרת קודש לאו כקודש דמו ועיי' בכ"מ שנתקשה דלמה פסק כן ולי נראה ראי' מסוגי' דחולין דף ג' ע"ב כולהו כרבה בר עולא וכו' טמא בחולין גופי' לא איצטרך דחולין שנעשה על טהרת קודש לאו כקודש הרי דאמוראי בתראי אביי ורבא ורבינא לא ניחא לאוקמי' סתם מתני' כמ"ד חולין שנעשה על טהרת קודש כקודש וק"ל

שם תוס' ד"ה פר: כתבו טעמא דימותו משום דחיישינן לתקלה ובזה ישבתי מה שהקשו תוס' מס' כריתות ד"ט גבי גר דצריך שיפריש רובע לקינו דלמה גר דוקא ולא שאר חייבי קרבן והי' נראה לי לתרץ דשאר מחויבי קרבן בודאי א"צ להפריש משום תקלה רק גר לא שכיח כדאי' גיטין דף פ"ה גירות לא שכיחא וכיון דל"ש לא גזרו משום תקלה דמילתא דל"ש לא גזרו: אמנם זה אינו דהלא פר ושעיר של יה"כ ג"כ לא שכיח שיאבדו כדמסיק ש"ס לקמון אבודן לא שכיח