אהל דוד שבועות יבמות ח

לאוקמי' הקישא לדבר אחר לא מפקע הק"ו (ודלא כמהרש"א במס' קידושין דף כ' שכתב דאין היקש למחצה וכו') וגם בסוגי' דמנחות דף רט ע"א האי לא מצי' אמרת ק"ו עש קשה לדברי מהרש"א אמאי לא נימא דהקישא וסמך ושחט מפקע ק"ו א"ו כיון שיש לאוקמי' הקישא למילתא אחריתא לא מבטלינן הק"ו) לכן נראה דגם ר' יודה דריש עון א' הוא נושא ואינו נושא ב' עוונת וא"כ כיון דגלי רחמנא לה' שיכפר ר"ח על א"ב וא"ב א"א שיכפר גם כפרת חיצו' דאינה נושא ב' עוונות, וכיון שזכינו לזה נראה דגם ר' יודה סובר דהאי עון דכתיב בר"ח נתקבל בסיני למידרש נ"ש והיינו להא דאיתא מס' מנחות דף ד' ע"א חיתא שם מנחת קנאות מותרה נדבה דמזכרת עון כתיב ובחטאת כתיב עון עדה מה חטאת מותרה נדבה וכו' ע"ש ומקשה שם הש"ס אלא מעתה אשם יהי' פסול שלא לשמה דנגמר עון מחטאת ומדהקשה הש"ס דנגמר אשם מחטאת ש"מ דעון דכתב בחטאת נתקבל בסיני למידרש לג"ש ולכך מקשה דגם אשם ליגמור ונמנו (או אולי דב' תיבות עין עון נתקבלו בסיני שידרשו לג"ש): וא"כ מתורץ קושי' תוס' דאי לאו דכתיב לה' ה"א דר"ח מכפר על טהור שהכל טמא דהואיל וניתן ג"ש עון עון למידרש להאי דריש מנחות שיהי' מנחת קנאות מותרה נדבה ה"א דאין ב"ש למחצה וילפי ג"כ עון עון מציץ שיכפר ר"ח על טהור שאכל הטמא דאין ג"ש למחצה וכמו שהקשה ש"ס שם במנחות וכ"ת אין ג"ש למחצה ונילף אשם מחטאת בג"ש דעין שיהי' פסיל שלא לשמה ובפרט לפמ"ש ת"י רפ אלו נערות על הא דהקשה ש"ס שם ור"י מ"ט לא אמר כעולא והקשה ת"י דילמא לא גמיר ג"ש דתחת ותירצו דהא ילפינן בבכורת תחת תחת ומשמע כיון דניתן לידרש תחת תחת בחדא דוכתי' ממילא ניתן לידרש בג"ש הנך תיבת בכל דוכתי' וכ"כ תוס' מס' סוכה דף י"ג ע"א בג"ש דקיחה קיחה ע"ש וא"כ כ"ש כאן דנתקבל ג"ש דעון פון למותר נדבה ה"א דאין ג"ש למחצה ונילף ג"כ מציץ בג"ש דעון שיכפר על טהור שאכל טמא (וכ"כ כתבו תוס' יומא דף ז' ד"ה ע"ב הא: וז"ל דאי לאו דכתב לא יחשב הוה גמרי פיגול מג"ש דעון בציץ) ולכך כתב לה' דמכפר על א"ב וא"ב ואז שוב א"א למילף בג"ש שיכפר גם על טהור שאכל טמא דעון א' היא נושא ולא ב' עונת, והא דמקשה הש"ס וניכפר נמי בשאר עבירת, עיקר הקושי' דילמא בשאר עבירת לחוד או אולי אכתי לא אסיק הך דרשא דעון א' הוא נושא וכו': ואל תשיבני דאיך נימא דגם לר"י נתקבל הג"ש דעון למנחת קנאות דמותרה נדבה הלא לר"י מותר חטאת אין בא בנדבה רק מותר אשם כדאי' תמורה ד' כ"ג והביאו מהרש"א לקמון דף י"ב (ובמס' זבחים ד' ק"ג מסיק ש"ס דהדר רי) גם זה לא קשה דע"כ לא שמעינן לר"י רק מותדה שאין עורה לכהנים אבל הא דמותר חטאת לעולה ילפינן מדכתיב אשם לה' א"כ ה"ה מנחת קנאות מותרה נדבה לעולת קיץ ובאמת אין עורה לכהנים והרי רש"י שם בתמורה מפרש לר' יודה דששה שופרת הי' לנדבת ציבר הבא ממותרת חטאת ואשם והא דמותר חטאת נדבה לא ילפי רק מדכתיב אשם לה' דבר הבא ממותר חטאת ואשם יהי' לה' ודוק

בא"ד וי"ל דבעי מ"ט דמכפרו אטומאת מקדש וכו' ח"ל ואי משום ב"א איכא למיפרך דכפרתו מרובה עכ"ל וקשה לי לפי מה שהעלה מהרש"א דכפרתו מרובה לא היה רק פירכא כל דהוא ול"פ אחדא מחדאא"כ יוכל למיפשט הא דבעי הש"ס במס' זבחים דבר הלמד בהיקש אי חוזר ומלמד בב"א תיפשט דאינו חוזר ומלמד בבנין אב דאי חוזר ומלמד קושי' תוס' למה לי' לה' הא ע"כ ליכא לאוקמי כפרת ר"ח רק בא"ב וא"ב וא"ל דילמא על שאר עבירת הא איכא למילף מב"א הואיל וזה מכפר וכו' מה זה טומאת מקדש וכו' ואי דמה ליה"כ שכפרתו מרובה הלא זה רק פירכא כל דהיא ול"פ הדא מחדא וע"כ כיון דחיצון גופי' לא ילפי' רק מהקישא דפנימי אינו חוזר ומלמד בב"א וא"כ תיפשט דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בב"א ונראה לתרץ דש"ס לא יוכל למיפשט כיון דלא נזכר הך דרשא לה' בדברי ר' יודה רק שמואל אמר זה לפרש דברי ר' יודה ואולי שמואל גופי' מספקא אי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בב"א ובאת"ל קאמר דאי אין חוזר ומלמד א"כ טעמי' דר"י משום דכתיב לה' ואי חוזר ומלמד באמת גם ר"י לא דריש לה' דהא גם ר"ש דס"ל דר"ח מכפר על טהור שאכל טמא לא דריש האי לה' וביותר נראה כוונת תוס' דאי לאו לה' ה"א דמכפר' בשאר עבירת ואי משום ב"א איכא למיפרך מה לחיצון שאינה תדיר אבל ר"ח דתדיר מכפר נמי אף בשאר עבירת אלא שקשה בעיני להגיה דברי תוס' ועיי' מה שכתבתי לעיל דף ח' ע"ב דהא דלא תירצו דאי לאו לה' ה"א דמכפרי בשאר עבירת ואי משום ב"א מ"מ לא הוה דרשינן מה זה מכפר על טומאת מקדש רק הוה דרשינן מה זה בא על א"ב וי"ב אף ר"ח בא על א"ב וי"ב בשאר עבירת רק כתב מהרש"א שם דלא ס"ד דבא ר"ח על א"ב וי"ב בשאר עבירת דבר קרבן הוא ואכתי קשה דהוא מוקמי' על שפיכת דמים בשוגג ובהנך דלאו בר גנות

עוד נראה לתרץ קושי' תוס' דלעיל הקשו תוס' דנימא דשניהם אפנימי ופנימי לתלות וחיצון לכפרה ותירצו דאי חיצון לכפרה גמורה לא אתי' פנימי לכלל חטאת והנה אף למה דמתרץ הש"ס לעיל כפרה זו לא תהי' רק פעם א' בשנה מ"מ צריכן אנו לסברת תוס' דיש מקום לומר דגם חיצון אפנימי ולכפר כפרה גמורה והא דכתיב אחת שלא תהי' רק פעם א' בשנה י"ל דקרא לא קפיד שלא תהי' רק פעם א' היינו תליי' להגין מיסורים זה לא יהי' רק פעם בשנה אבל שאחר יכפר אח"כ כפרה גמורה וזה לא מיירי קרא רק לסברת תוס' ניחא דע"כ חיצון לא בא על פנימי ושיכפר כפרה גמורה דא"כ לא אתי' פנימי לכלל חטאת אמנם קשה לי לקמון דמסיק הש"ס לר"ש איתקש רגלים לר"ח דבמילתא דקודש מכפרי וע"כ בא"ב וא"ב דעל י"ב וא"ב פנימי מכפר וקשה דילמא רגלים בא לכפר ערב וא"ב ולכפר כפרה גמורה ולא שייך תירץ תו' דא"כ פנימי לא אתי' לכלל חטאת דהרי יוכל לביא לכלל חטאת כשיודע לו בין יה"כ קידם הרגל הוא בעולה ויורד אבל אם לא נודע לו עד אחר שעבר הרגל דילמא באמת פטור להביא קרבן עולה ויורד ואי דכפרה זו לא תהי' רק פעם א' בשנה הלא אין למעט רק תליי' דהיינו כפרה להגין מיסורים זה לא יהי' רק פעם א' בשנה אבל מנ"ל שלא יכפר העיר אחר כפרה גמורה, ונראה דר"ש לטעמי' אזיל דבירושלמי יליף דפנימי לא יכפר על חיצון דכתיב ועשהו חטאת וש"ס שלנו נראה דהאי ועשהו איצטרך להא דדריש ר"י יומא דף ל"ט ע"ב דהגרלה מעכבא אבל ר"ש דס"ל שם במס' יומא דהגרלה לא מעכב לא אוקמיני' על הגרלה וע"כ מוקי גם רישא דקרא אחת דכפרה זו לא יהי' רק פעם א' בשנה ואי דחה נשמע מסיפא דקרא מדם חטאת הכפורים אחת בשנה י"ל דשניהם צריכי דמחד קרא לא נשמע רק שלא יתלה אחד על תלייתו על י"ב וא"ב אבל שיכפר אחר לגמרי לא נשמע קמ"ל אידך דאחת דאפי' לכפר לגמרי על דבר שבא פנימי לא יבוא אחר כלל הן בתליי' הן לכפרה וא"כ מיושב קושי' תוס' ושפיר בעי מ"ט דר"י דהא ר' יודה יליף ביומא מקרא ועשהו דהגרלה מעכבא וליכא למידרש כדדריש בירושלמי וא"כ י"ל דר"ח בא על כפרת פנימי והיינו על י"ב וא"ב ולכפר כפרה גמורה דלדידי' ליכא למעוטי מאחת רק שלא יתלה אחר תלייתו אבל שלא יכפר לא שמענו והפנימי שפיר אתי' לכלל חטאת כשיוודע לו אחר יה"כ קודם ר"ח יביא עולה ויורד דבשלומא גבי חיצון שפיר כתבו תוס' דליכא למימר שיכפר חיצון כפרה גמורה דא"כ פנימי לא אתי' לכלל חטאת ואף אם יוודע לו קודם החיון מ"מ הלא ביה"כ אין רשאים להקריב קרבן יחיד ואם יתודע אחר יה"כ כבר עבר החיצון ומכפר לגמרי ולא אתי' הפנימי לכלל חטאת אבל בין יה"כ לר"ח שפיר יוכל להקריב ולכך איצטרך לה' ובזה מיושב מה דקשה לפמ"ש תוס' לקמון דף יו"ד ד"ה אותה לרשב"י לא משמע אותה רק כשאין נושא רק עון זה וקשה א"כ קשה קושי' ש"ס דניכפר חיצון גם אפנימי ואי דכתב אחת נימא דלא קפיד קרא רק שלא יכפר החיצון על י"ב וא"ב לחוד אבל אם מכפר עוד דבר עמו ליכא למועטי מאחת אם לא שתוס' כתבו זה להך תירץ שכתבו לעיל דאין סברא רק על טומאה בין זל"ז ולהנ"ל דרש לטעמי' דס"ל הגרלה לא מעכבא ואיתר קרא ועשהו ומוקי כדדריש ירושלמי שלא יכפר אחר עליו והשתא יש לנו תרי קראי ומיותרא דקרא דריש שלא יכפר חיצון על פנימי אפי' שיש עוד כפרת אחרת עמו

שם בגמרא אי מדיה"כ שכן מרובה כפרתו ועיי' מהרש"א שכתב דהך פירכא לא היה רק פירכא כל דהוא ויש לסייע לדבריו דאיתא בת"כ בזאת יבוא אהרן וכו' מה ת"ל (וכתב ק"א שתיבת קודש הוא מיותר) ומתרץ לפי שנאמר אל הקדש אל פני הכפורת אשר על הארון אין לי אלא קודש שיש בו ארון מניין שאין בו ארון דהיינו בית שני ת"ל בזאת וכו' אל הקודש לעשות קודש שאין בו ארון כקודש שיש בו ארון או אינו אלא לעשות פר שאינו כזה כקודש זה והיינו פר הבא על כל המצות והלא דין הוא מה אם פר הבא על לא הודע נכנס לפני ולפנים פר הבא על הודע א"ד שיכנס לפני ולפנים ת"ל בזאת למעט פר הבא על כל המצות שלא יכנס לפני ולפנים עכ"ל: וקשה למה לי קרא הלא בלא"ה ליכא למילף מפר יה"כ דמה ליה"כ שכפרתו מרובה ולמהרש"א ניחא דהוא פירכא כ"ד ול"פ אחדא מחדא (ומדברי ת"כ קשה לי על הרמב"ם פי"א מ"ה שגגתו כפי הבנת לח"מ שפר לא מכפר רק על זדון ע"ש) אמנם קשה לי על מהרש"א מהא דהקשו תוס' מס' יומא דף למ"ד ד"ה ומה וכו' או ליפרך שמרובה כפרתה וגם במס' חולין ד' כ"א ע"א תוס' ד"ה כמשפט הקשו חטאת בהמה היכא ילפינן מפר של אהרן דאי במ"מ איכא למיפרך שמרובה כפרתה ומאי קושי' הלא הוא פירכא כל דהוא ול"פ אחדא מחדא גם מ"ש מהרש"א דלא פרכינן רק משום דבעי למילף במה הצד קשה הלא הש"ס הקשה זה לר' יודה א במס' מכות דף ד' כתב בשם ר"ת דר' יודה דלא פריך צד חמיר לית לי' הא דאמרינן בחולין דעל מה הצד פרכינן כל דהוא

גם לכאורה קשה על מהרש"א שכתב דכפרתו מרובה הוא רק פירכא כל דהוא א"כ קשה מאי מספקא לש"ס בזבחים אי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בבנין אב תיפשט דאינו מלמד דאי מלמד קשה קושי' תוס' ד"ה מאי טעמא דמאי איצטרך לה' הא ע"כ ליכא לאוקמי' רק על א"ב וא"ב ואי דקבעי מנ"ל דמכפרי על טומאה מקדש הא