אהל דוד שבועות יבמות עח

מ"ש לעיל דף ע"ז ע"ב ע"ש ועי' פסחים דף ס"ב שם טומאה קפריך ועי' זבחים דף ירד תוס' ד"ה חטאת

שם תוס' ד"ה משום ול"נ דכוונת רש"י על ח' שרצים שהן במשהו כדמסיק הש"ס שהרי רש"י כתב כטומאתן ושאר שרצים אינם מטמאין ואף דהך אזהרה על שאר שרצים נמי קאי מ"מ שוב איכא פירכא דמה לשרצים שמצינו בם איסור במשהו כמ"ש לעיל בשם הרשב"א במס' שבת דזה מחשיב ג"כ פירכא וכ"כ בתוס' הרא"ש דכוונת הש"ס על ח"ש ועיי' יו"ד בט"ז סי ק"ד סק"א אלא דזה מחשב פירכא כ"ד

סליק חרש פרק ארבעה עשר

האשה שלום פרק חמשה עשר

דף קט"ו תוס' ד"ה א"ד א"ה איפכא ודברי תוס' סתומים קצת ומצאתי בתשובת מהר"א ששון סי' כ"ו שכתב דכוונתם אי הוה איפכא רוצה לומר שהוא אומר הפוך החזקה שאומר שאין לו אחים ומוחזק באחים אפ"ה נאמן להתיר וכתבו זה להוכיח מברייתא דאתא מה לי לשקר ומרע לחזקה ובסוגי' זה הקשו תוס' דלמה ל"א מיגו שי"ל מת על מטתו מוכח דאמרינן מגו אף באיסור ומהרש"א בסוגי' דכתובת דף ט' ד"ה דקא טעון חוכך א"א מגו לענין איסור ובגוף הקושי' שנתקשה מהרש"א דלענין איסורא לא שייך להתירה משום מגו לא הי' צריך לזה רק כמ"ש ב"ש סי' ס"ח ס"ק י"ז דאף אם יש מנו מ"מ כל שמכחיש אותה שוי על נפשו חתיכא דאיסורא ושוב מצאתי זה בפ"י

ע"ב תוס' ד"ה ומי ח"ל תימה וכו' ולא נפיק מתון מחזקי' ול"נ דא"כ למה יהי' תרומה או הקדש נוקמי ג"כ אחזקה ראשונה שקודם שנתרמה או קודם הקדש הי' חולין

דקט"ז ע"א תוס' למאי דהתם נפילה דרבים אבל לנפילה דיחיד לא חיישנין עכ"ל ובזה י"ל מה שכתב הש"ך ח"מ סי' ס"ט ס"ק י"ז

כתיב בשם מ"ו מדאמר אביי כתובת דף כ"א דילמא כתב עלי' מאי דבעי דוקא אם כתב אבל אם מוציא חתימ' ידו לא מהני ולי נראה דאין זה הוכח' דאביי לטעמי' אזיל מס' ב"ב דף קע"ב דחיישינן לנפיל' דרבי וא"כ אם לא יכתב יוכל לטעון שממני נפל ומצאתיו אבל לדידן דפסקנין כרבא דלא חייש לנפילה ועיי' שם ש"ך ס"ק ט"ו שפיר יוכל לתבוע בחתימה חלק: תוס' ד"ה ולהימנה וכו' וי"ל אר"י דהילכתא כר"ה מדפריך סתמא דגמרא מר"ה ולכאורה קשה הלא אף אי אין הלכה כר"ה מ"מ מקשה ש"ס לר' המנונא תקשה מתני' ואיך יתרץ האי דקטטה בינו לבינה וכיוצא בזה כ' הש"ך ח"מ ס"מב ס"ס ק"א ונרא' דפוסקי' כתבו באם המי' הוא מיחשב דארגיל הוא קטטה ולדעת תוס' למ"ד דמשקרא נאמנת ולמ"ד בדדמי אינה נאמנת כמ"ש תוס' לקמון וא"כ לא קשה איך יתרץ ר"ה מתני' דילמא ר"ה מוקי מתני' בארגיל איהו קטטה וכמ"ד בדדמי וע"כ דבעי הש"ס לתרץ אף אי מ"ד משום דמשקרת ס"ל כר"ה וא"כ מדמהדר הש"ס הכי ש"מ דהלכה כוותי' ואמנם יש בזה שיטת עמוקת בפוסקים הן אמר שמהרש"ל כתב לקמון אף אי איירי בארגיל איהו היינו שממנו התחיל קטט עד שאמרה גרשתני אמנם בש"ג הביא דעת מזה שאם הלך בעל' למ"י והימר מיחשב כקטטה אף שלא אמרה גרשתני והוה לאוקמי מתני' בכה"ג

בא"ד וי"ל דכשתובעת כתובה אינה נאמנת ודעת הר"ן בפ"ב דכתובת ד' כ"ב דכיון דהמנינין לה להנשא אפי' לכתחילה ה"ה דמהימנן לה ליטול כתובה שמספר כתובה נלמוד שכך כתב לה לכשתנשאי לאחר תטלי וכו' וקשה מה יענה לקושי' תוס' ושוב ראיתי בתוס' הרא"ש כיון דהוה קטטה בינייהו לא מהימנא והנה שם בסוף הכותב מקשים תוס' מאי מגו הוא דאם יאמר לא גרשתיך יתחייב בשאר וכסות ותירצו דהוה כטענו חיטם והודה בשעורים והקשה פנ"י א"כ מאי הקשה ש"ס שם לרשב"ג בדליכא עידי גירושין במאי גבי' דילמא ס"ל כאבוה דר"ג מחייב בטענו חיטין והודה בשעורים אע"ג דלענין שבועה מיירי ממילא שמענין דמחייב בשעורים דאל"כ אין כאן מודה במקצת ע"ש ובאמת תוס' מס' ב"ק ד' ל"ה ע"ב ד"ה לימא כתבו לחד תירוצא דר"ג לא מחייב רק שבועה אבל מדמי שעורים מודה דפטור וא"כ שפיר הוה מגו ולאידך תירוצא שכתבו דר"ג מחייב בדמי שעורים סברי כמ"ש תוס' מס' מכות דף ג' דמיד כשאמרה גרשתני מוחלת לו שאר וכסות ובזה מיושב מה שהקשה הגאון ר' אברהם ברודא זצ"ל על הטור דפסק כהך אוקימתא דהכותב ובסי' ק' פוסק כירושלמי דגרושה כל זמן שלא גבתה כתובה חייב במזונת וא"כ הוה כטענו חיטם ושעורים והודה בא' מהן דחייב ואכ"ק קושי' תוס' דאם יאמר לא גרשתיך יתחייב במזונת ולהנ"ל ניחא אמנם אכתי אין זה מספיק ויש לפקפק אף אם הטור סובר כשיטת תוס' דף ג'

ע"ב תוס' באותו שעה וכו' ח"ל אמאי לא מהימנין במגו דאמר גרשתני והקש' מהרש"א הא הוה מגו דהעזה כמו גבי מודה במקצת ולא ידעתי הלא תוס' הוכיחו בפ' הגוזל דק"ז דאמרינן מגו דהעזה מסוגי' דב"ב ד' ל"ו גבי עיזי דאכלי חושלא ומהא דר"י באומר שדה זו של אביך ולקחתי רק לאיפטורי משבוע לא אמרינן מגו דהעזה וכבר ביאר זה ש"ך ח"מ סי' פ"ב בכללי מגו אות ו' ושאני מודה במקצת דהוא מידי דכפירה ועיי' ב"ב דף נ"ב תוס' ד"ה דברים ואין כאן מקומו ושם במס' ד' נ"ב ד"ה דברים כתבו דמעיזי דאכלי חושלא אינו ראי' דיש לאוקמי' שבעל העיזי מכחישו ואמר שלא אכלו כ"כ ובזה מיושב מה ששמעתי להקשות לפוסקים דסברי דמי שחייב בידי שמים מהני תפיסה א"כ קשה מסוגי' ל"ו גבי עיזי דאכלי חושלא דנאמן לטעון כדי דמיהן במגו דלקוח משמע דאי ליכא מגו כגון שיש עדים שתפסם וראהו עתה בידו אינו נאמן ואמאי הלא בעל חושלא טוען ברי ובעל עיזי שמא וברי ושמא חייב בידי שמים (ועיי' משנה למלך פ' י"א ה' מלוה ולוה הלכה ז' ולהנ"ל דאיהו סובר כמ"ש תוס' נ"ב דמיירי שבעל עיזים מכחישו בברי ואמר שלא אכלו כ"כ דפטור אף מלצאת ידי שמים

דף קי"ז ע"א תוס' ד"ה ב"ה תימא וכי נחלקו על הילל רבן עיי' ספר כריתות לשון לימודים שער ב' סי' ע"ג שכתב דמצינו תלמידים חולקים על רבם כי האי דפ"ק דעדיות בש"א רובע וכו' שמאי אומר אפי' מעצם א'

שם בגמרא ואת לכל מילי דאית לי' לאינש וכו' כך הוא גרס מהרש"ל ביש"ש ולכך פסק הרמב"ם בהתירוני להנשא ותנו לי כתובה דמותרת דכל את"ל הלכה ועיי' מ"מ ומז' מוכח שגם מהרש"ל סובר כמ"ש הב"י הביאו ב"ש א"ה סי' קכ"ב ס"ק ז' דכל היכא שאינו מפורש בש"ס ואת"ל אף שאבעי ב' ע"כ לא קאי רק באת"ל לא פסקנין כוותי' והלח"מ פ"ב ה' גירושין הלכה ט' כל שאינו אבעיין אחד האי כללא ליתא ועיי' ס' קול בן לוי דף כ"ב

שם בת חמותה וכו' כתב הרא"ש דהוא בעי' דלא איפשטא ובפ"מ על ירושלמי כתב מדהשמיטה פוסקים נקטי לקולא דבעי' דלא איפשטא במידי דרבנן ע"ש ואני לא כן עמדי הלא רוב פוסקים סברי דהא דנאמן עד א' להעיד על מיתת בעל הוא רק דרבנן וא"כ איך שייך לומר דמידי דרבנן הוא הלא מד"ת אינו נאמן כלל ורבנן הוא דאקילו והנה יש מחלוקת בפוסקים במידי דרבנן אם יש בעי' דלא איפשטא אי נימא ס' דרבנן לקולא ויש לי לדקדק במס' עירובין דמ"ה ע"ב דהקשה וליקני שביתה בעבים תיפשט דאין תחומין ומאי קושי' דילמא הברייתא גופי' מספקא דהרי גם ש"ס שם דמ"ג מסיק דהאי תנא ספוקי מספקא וא"כ גם הך ברייתא מספקא ותחומין דרבנן וספקא דרבנן לקולא ועיי' תוס' ד"ה א"א

ע"ב תוס' ד"ה הא וא"ת ר"י מאי קמ"ל וי"ל דקמ"ל לכתחילה, לא תנשא עכ"ל ובזה ישבתי רמב"ם שפסק בעד אומר מת ועד אומר לא מת אם ניסת לעד שאומר מת לא תצא והקשו עליו מסוגי' דכתובת דכ"ב דהוה לאוקמי' מילתא דר"י אף בבת א' כגון שניסת לא' מעדים ולנ"ל דפוסקים כתבו דרמב"ם הוכיח דינו ממתני' דלקמון ששנינו עד אומר מת ועד א' לא מת לא תנשא ומדלא אמר תצא ש"מ דאם נישאת לא תצא וא"כ לא רצה לאוקמי' שבאו בבת א' וניסת לאחד מעדי' אכ"ק מאי קמ"ל ר"י הלא שמעינן ממתני דלקמון עד אומר מת וע"א א' לא מת לא תנשא ומדלא קתני תצא ש"מ אם נישאת לא תצא לכן מוקי שבאו בזה אחר זה וקמ"ל דאפי' בזה אחר זה לכתחילה לא תנשא: עוד נראה בדעת רמב"ם דבסוגי' דכתובת אביי דמוקי בזה אחר זה הוא לר' יוחנן ובירושלמי פט"ז הלכה ז' מוקי ר' יוחנן הן מתני' עד א' אומר מת ונישאת ובא אחר ואמר לא מת לא תל טעמא מפני שאומר משנישאת הא עד שלא נשאת תצא אמר ר' יוחנן זו דברי ר' מנחם בר יוסי אבל דברי חכמים בין שאומר משנישאת ובין עד שלא נישאת ונישאת לא תצא הרי דר' יוחנן מוקי למתני' כראב"י ושמענין לר"י דאמר הלכה כסתם משנה וא"כ א"א לאוקמי' הך דר"י בפ"ב דכתובת כשבאו בבת אחת דא"כ אמאי לא תצא הא ר"י ס"ל כסתם משנה ואיהו מוקי כרמב"י לכן משני כשבאו בזה אחר זה והתרוהו להנשא ואינה אסורה לכתחילה להנשא רק משום לזות שפתים והגאון מ' א"ב כתב בתשובת ח"צ דהיכא דאינו אסורה רק משום לזות שפתים מודה ר' מנחם ב"י דלא תצא ומתני' דיבמות דמשמע אם בא עד קודם שניסת דתצא משום דר"י בירושלמי י"ל דמוקי בניסת שלא ברשות ב"ד וכשיטת ריב"ש ועיי' מהר"ם ברבי בכתוב' פ"ב

דף קי"ח ע"א במתני לא תנשא וכתבו הפוסקים מדלא קתני תצא מזה הוכיח רמב"ם דאם עד אומר מת וא' אמר לא יי וניסת לא' מעדי' לא תצא וא"כ ליכא מילתא דפסיקתא שאם ניסת לא' מעדי' לא תצא וקשה לי א"כ מאי בעי ש"ס לעיל דכ"ה ע"ב כנס מהו שיוציא תיפק דלא יוציא דאי נימא דיוצא קשה למה לא קתני רנא דממ"נ דאם ניסת לא' מעדים תצא מחמת שנוגע בעדות ואם ניסת לא' משוק תיפק דתצא משום דהבא עלי באשם תלוי ונראה דיש לאוקמי' הך מתני' כגון בשעה שהעיד יש לו אשה דבכה"ג לא מקרי נוגע כדאי' לעיל וכולין שהיו להם נשים

שם בגמרא בפלוגתא דר"ט ור"ע פסק רמב"ם כר"ע ועיי' בספרי הסוגי' שיש שכתבו אף דהלכה כר"ע מחבירו מ"מ כלל זה אינו בפלוגתא דר"ט ור"ע דר"ט הוא רבו ורמב"ם בפ"ד ה' גזילה פסק כר"ע ועיי' כ"מ פ"ט ה' שגגות הלכה יו"ד ועיי' מס' מכשירין פ"ה משנה ז' ובתוס' י"ט ד"ה ר"ע ועיי' תשובת רשב"א סי' שכ"ד דהלכה כר"ע נגד ר"ט וראיתי לתוס' י"ט פ"ג מס' כלים כתב בשם מהרי"ק דהני כללים רק בדברי הנוהגי' בזה"ז ומג"א השיג בסי' רי"ח ס"ק ג' ואני מוסיף מדברי תוס' חולין דקי"ט ד"ה ור"י סי' ק"ד שכתב דהלכה כרבי מחבירו והרי שם מיירי גבי מנורה רק דשם י"ל דנ"מ לענין חנוכה בזה"ז ע"ש

ע"ב תוס' ד"ה א"ל א"נ משמע דחולצת אפי' נתנה אמתלא ומסתמא רישא מת בני ואח"כ בעלי ג"כ מיירי בבה"ג וקשה, לי אכ"ק מה שהקש' מ"ל פ"ג ה' יבום הלכ' י"ג דלמה תחלוץ דלמה יבואו עדי' ויאמרו