אהל דוד שבועות יבמות עה

דתני' לא הוכשרה למלאכת שמים רק בהמה טהורה אתי' כריב"נ ז"א דלר' הונא ריב"נ לא מטהר רק משום דקש לא כתיב בפרשה אבל לעני' חליצה מנ"ל לעשות פלוגתא חדשה ושמא גם ריב"נ ס"ל כר"מ ור"י דחשבי מנעול אף של עץ אף שאין דרך לעשות מנעל משל עץ אבל ר"ת פסק כרבא במס' יומא דנפיק בדהוצאה וקשה הלא למסקנא אפי' לר"י מנעול הוא ול"ל מנ"ש רמב"ן ורשב"א דרבא ס"ל אף דר"מ ור"י חשבי מנעול מ"מ רבא ס"ל כריב"נ וטעמי' דריב"נ כתב הרשב"א משום דבעינן דוקא מידי דאורחי' מה"ה עור של בהמה טמאה דלדידי' בעי דומי' דתחש דהוא עור וה"ה דצריך להיו' עור טהור'. אמנם לדברי ר"מ לובלין שם במס' שבת נסתר זה

דף ק"ג ע"א אביי אמר מדסיפא רבנן וכו' ורישא במחופה בעור ובמס' יומא דע"ח הקשו וא"ת כיון דמעיקרא ס"ד דטעמי' דר"י דילמא מיפסק וכו' מחופה בעור אמאי שרי וכתב מהרש"א שכתב דכוונתם על אביי דמשני מדסיפא וכו' ואיהו ודאי ס"ל ג כדלא פסול רק משום דילמא מיפסק וקשה לי דאי נימא דאביי סובר דגם לר"י חשיב מנעול אף שאינה של עור ולא פסול רק דילמא מיפסק א"כ למה יהי' פסול אנפילא של בגד והלא באנפילא לא שייך דילמא מיפסק כמ"ש תוס' שם ביומא והלא אביי מוקי מתני' כרבנן ולמה יפסול אנפילא וא"ל משום דלא מגין הא אביי לא מפליג בין דבר המגין או לא וכ"כ מהרש"א גופי' הכא דאביי לא מחלק לדבר המגין ולולי דבריו אמינא דכוונת תוס' ביומא להקשות על אבוה' דשמואל לקמון ע"ב דמשני במחופה בעור וד"ה וכתב מהרש"א דאיהו נמי מפליג בין מגין ללאו מגין ומסתמא לא יחלוק על מסקנת הש"ס ביומא דמסיק לכ"ע מנעיל הוא וכוונתם להקשות למה מכשיר מתני' מנעול של עץ אף במחופה בעור ניחש דילמא מפסיק אלא שקשה להגיה בדברי תוס' ושוב מלאתי בש"ה שהשיג על מהרש"א ומגיה דברי תוס': ומה שהקשה מהרש"א דלמה לא מוקים האי דלא יטייל באנפלי' כר"מ ומתני' כר"י נראה דאביי דאמר מדסיפא רבנן וכו' ש"מ דס"ל לר"י של עץ לא הוה מנעול ולכאורה קשה מה יענה לברייתא דמביא ש"ס במס' יומא ושוין שאסור לצאת ביה"כ הרי דהוה מנעול וצ"ל דאביי מוקי בדאית בה כתיתין ומשום תענוג ואפי' אם נימא דאביי קיבל מרבא דאי לאו מצא כתיתין לא משוי מנא מ"מ אולי סובר אביי כרמב"ם שם ביומא דאף אי לאו מנעול מ"מ אסור לצאת בי"כ וכדעת המקשה שם וא"כ מתורץ קושי' מהרש"א דהוצרך אביי לחדש הך סברה משום תענוג דאל"כ אף אי מוקי מתניתן כרי דלא חשיב מנעול מ"מ קשה הך ברייתא ביומא ושווין שאסור נצחת ביה"כ אמנם אכתי לא הי' צריך אביי לאוקמי' הך ברייתא דלא דעייל בדאית בה כתיתין רק דהוה לאוקמי' כר"מ וברייתא דשווין ביומא ה"ל בדאית בה כתיתין לכן נראה דלא רצה לאוקמי כר"מ דא"כ אמאי נקט אנפליא יותר הוה לי' למינקט לא יטייל בסנדל של עץ דאנפילא יותר מחשוב מנעול דמיקרי ג"כ תחש כמ"ש הב"ש סי' קס"ט ס"ק י"ג דהואיל ובא מצמר הבא מעור וא"ל דנקט אנפלי' לרבותא אף דאינו מנין ז"א הא אביי לא נחית לחלק הך סברא א"ו דאתי' כר"י ולכך בשל עץ מותר רק דקשה מאנפלי לכן מוקי דאית בה כתיתין ומשום תענוג

הרמב"ם פסק דבאונפלי' של בגד לא הוה חליצה אפי' לפסול על אחין וכתב המ"מ משום דהוא תרתי לגריעותא והקשה ב"ש סי' קס"ט ס"ק כ' דלמה לא כתב דטעמי' דרמב"ם דפסק כר"א בפ' ככל הגט ולי נראה דמר"א ר"פ כל הגט אינו ראי' דשמא ר"א סובר דטעמי' דר"י דחשיב מנעול אף שאינו של עור וכסוגי' דמס' יומא דף ע"ח ואנפליא היינו טעמי' דלא הוה חליצה כלל משום דאינו מגין וכמו דאמר רבא הכא אבל הרמב"ם דפסק דבשל שעם ושל גמי דפסול ש"מ דס"ל דלא הוה מנעול רק משל עור ואפ"ה אינו רק פסול וא"צ קהה למה פסק דבאנפליא לא הוה חליצה כלל לכן כתב המגיד דהואיל והוא תרתי לגריעותא דלא הוה של עור וגם אינו מגין

עוד ראיתי להב"ש סי' קס"ט ס"ק י"ג שהקשה דלמה כתבו תוס' בפלוגתא בקב הקיטע דפסול משום דאין דרך מנעול כזה תיפק דבעור תחש ולי נראה דדא ודא אחת היא די"ל על ר"ת דמצריך עור דטהורה דתחש כתיב והלא במס' יומא מסיק הש"ס דבין לר"מ ולר"י של עץ חשיב מנעול ולחליצה הוא דפסול כתבו תוס' שם משום דאינו ראוי להלוך ונהי דביה"כ מותר בשל עץ כתב המלחמות דפסקינן כריב"נ במס' שבת דאמר כוורת של קש טהור משום דאין דרך לעשות הקש וה"ה מנעול בעינן נמי דוקא מידי דאורחי אבל עור בהמה טמאה דאורחי' לעשות מנעול מזה למה יהי' פסול ואטו כתיב גבי טומאה החשוב יותר קשה על רשב"א מס' שבת דס"ו מאן לא הודו ריב"נ דלדידי' לא הוה מנעל רק של עור כדכתיב ואנעלך תחש וקשה אטו גבי טמא' כתיב תחש לכן נראה דטעמי' דריב"נ דאזיל בתר אורחי' וכיון דאין דרך לעשות כוורת משל קש לכך מטהר וכ"כ גבי חליצה בעינן מידי דאורחי רק מי יודע בימי התורה אם הי' דרך המנעל משל עור לכן כתב רשב"א דכתיב ואנעלך תחש ש"מ דאורחי' דוקא משל עור ה"ה שיהי' טהור

ע"ב מסוגי' זה משמע דוקא מוחלט איתקש למת ולא מוסגר והרמב"ם לא מחלק וכבר הרגיש בזה המ"ל ונראה דר"ש ס"פ י"א מס' נגעים הביא ת"כ דיליף מן צרעת ממארת תן בו מארה שאסור בהנאה ורמב"ם בפ' משניות יליף מדכתיב באש ישרף ונראה דרמב"ם דחה הת"כ וסמך עלתו על סוגי' דע"א ד' כ"ט דיליף שם ש"ס דמת אסור בהנאה מג"ש דשם שם מע"ע וע"ע כתיב לכפר וקשה למה לא יליף בפשטות דמת אסור בהנאה דהלא בגד מנוגע אסור בהנאה מדרשא דת"כ דכתב נחדת והרי מצורע איתקש למת וא"כ שוב נילף מת ממצורע ולא נצטרך לכפר על ע"ע דנילף עגלה ערופה ממת ומת נילף ממצורע היינו לתוס' רי"ד שכתב דהך דרשא לכפר פליג על דרשא וערפו שם ולכך יליף הרמב"ם מדכתיב באש ישרף ולא רצה הש"ס למילף מת ממצורע דמת הוא מנקברין והוא חמיר מנשרפין ועיי' סוף תמורה אמנם רמב"ם בחבורו רוח אחרת עמו דקשה לי' קושי' הנ"ל דלמה לא יליף הש"ס במס' ע"א דאיסור הנאה במת מדאיתקש למצורע ובמצורע כתב ממארת א"ו דסתמא דתלמודא לא ס"ל דרשא דממארת ובגד המנוגע דאסור בהנאה לא ידענין רק השתא דכתב שם שם דמת אסור הנא' א"כ ה"ה בגד המנוגע כיון דמצורע איתקש למת אמנ' קשה הא דתנן בנגעי' פ' י"א מוסגר שקצצו עשאו מוכין מותר בהנאה משמע דאם לא קצצו אסור בהנאה וקשה מנ"ל דמוסגר אסור בהנאה דהא לא ס"ל לש"ס דרשא דממארת וע"כ דס"ל לסתמא דתלמודא במס' ע"א דגם מוסגר איתקש למת וכשיטת הרמב"ם

דף ק"ד עיי' לח"מ שהקשה בפ"ג מה' סנהדרין על רמב"ם שכתב דאין דנין בלילה מהקישא דריבם לנגעים וגם פסק ג"ד דדנין בלילה וכתב הכ"מ דקרא ושפטו בכל עת מפקע מהקישא וא"כ קשה סוגי' דהכא וגם במס' סנהדרין מסיק דמתני' דלא כר"מ ולמה לא אמר הש"ס דר"מ מודה דג"ד מותר מקרא ושפטו בכל עת ונראה דסמ"ע כתב דמותר לדון בלילה לאור הנר ובמס' מ"ק ד"ח פליגי אביי ורבא הא דאין רואין נגעים בלילה דרבא יליף מדכתיב כנגע נראה לי ולא לאורי ואביי יליף מדכתיב ביום הראות א"כ י"ל דסוגי' דסנהדרין ודהכא קאי לרבא וא"כ לר"מ דמקיש ריבם לנגעים גם ג"ד פסול בלילה דא"ל דקרא ושפטו בכל עת מפקא מהקישא ז"א די"ל דקרא ושפטו בכל עת לא בא רק להכשיר לאור הנר דמהקישא ריבם לנגעים הוה מיפסל אפי' לאור הנר דנגעים פסול אפי' לאור הנר דכתיב לי ולא לאורי קמ"ל קרא בכל עת דמותר לאור הנר ואכתי מנ"ל ג"ד אבל רמב"ם ה' ט"ל פ"ט מביא דרשא דאביי דאין רואין הנגעים בלילא מדכתיב ביום הראות ולשיטת הסמ"ע ליכא למעוטי לילה מביום רק שלא לאור הנר דהרי תחילת דין ילפינן מדכתיב ביום הנחילו את בניו ואפ"ה כתב הסמ"ע דלאור הנר מותר ש"מ דליכא למועטי מביום לאור הגר בלילה וא"כ לא איצטרך ישפטו בכל עת לאור הנר דהלא בנגעים גופי' ליכא למיפסל לאור הנר כיון דלרמב"ם ילפנין מקרא דביום הראות (ובאמת קשה על רמב"ם דלמה שבק ילפותא דרבא) וע"כ קרא ושפטו בכל עת קאי על ג"ד

תוס' ד"ה אמר וכו' דתרי ר' ישמעאל בן אלישא הוו והנה סתם רי הוא ר' ישמעאל בן אלישא כמבואר לעיל דף ו' תוס' ד"ה אי שהקשו מהאי דשבת שקרא והטה ושם במס' שבת הוא ר"י בן אלישא ולעיל ד"ו אף שהוא תנא דבי ר"י כי תנא דבי' ר"י ר"י ור"י הוא חד כדאי' מגילה ד"כ ודלא כת"ח במס' שבועת אמנם קשה לי דבמס' זבחים ד' ל"ז ע"א דמקשה ש"ס ור"י האי קרא מפיק לי' להכי ומפיק להכי ומשני תרי תנאי אליבה דר' ישמעאל וא"כ למה משני תרי תנאי ולמה לא משני דתרי היו וכיוצא בזה הקשה תוס' מס' מנחות ד' ל"א ע"ב ד"ה רשב"א ועיי' יראים סי' שכ"ה וכה"ג קשה לי על שיורי כה"ג א"ח בכ"ה שכתב דתרי רשב"א הי' א' מתלמידי ר"מ ואחד בזמן ר"ע כדאי' מס' ב"מ דף ד' ע"ב ועוד שמקדימו להני ר"ע וקשה ותוס' מנחות ד' ל"א ד"ה רשב"א

ע"ב תוס' ד"ה והא ומיה' לענין חליצ' שוט' לא חליץ וכו' שיש ריבוי דברי' ומדלא כתבו דחליצה שוטה פסול דכתיב איש משמע מאיש ליכא למועטי שוטה דאיהו ג"כ מקרי איש ועיי' ירושלמי ריש מס' תרומה את כל איש פרט לקטן אבר ידבנו לבו פרט לשוטה ש"מ דגם שוטה מקרי איש ועיי' ריש מס' חולין דף י"ב בתוס' ובמס' גיטין דף כ"ג כתב רש"י דחרש שוטה וקטן לאו בני שליחות דאיש כתיב בענין ולשיטת תוס' הא דשוטה לאו בני שליחות הוא דכתיב אתם גם חתם לדעתיכם ושוטה לאו בר דיעה אבל מאיש ליכא למועטי שוטה וקשה לי מסוגי' דריש האיש מקדש דמקשה הש"ס אתם גם אתם למה לי והכוונה דנילף מגירושין וקידושין ומאי קושי' הלא איצטרך למעט שוטה ומה שהקשה פנ"י דלמה קטנה אינה עושה שליח בגט הא בגט לא ילפנין שליחות מתרומה דבגופי' כתב ושלחה ע"ש עיי' הסמ"ע סי' קפ"ח ס"ק א' ע"ש וגם הא רש"י כתב ר"פ האיש מקדש ד' מ"ב ד"ה והאי דאין שליחות לקמן דגבי ושלח ושלחה איש כתב ומני' ילפנין דאין קטן עושה שליח

תוס' ד"ה דאמר דדרשנין מזובו ולא מנגעו הקשה זית רענן הא קרבן זיבה הוא שתי תורים והלא עוף לא בעי סמיכה ונראה דכוונת תוס' דא"א דבעי דוקא ראוי לסמיכה א"כ למה לי הא דדרשנין בת"כ פ' ויקרא פרק ד' סימן ז' יבול אף עולת העוף טעון סמיכה ת"ל העולה פרט לעולת עוף דהי"א היא מיעוט וא"כ למה לי קרא דתיפק דעוף לא בעי סמיכה דאי בעי סמיכה א"כ איך יתכן האי דרשא מזובו ולא מנגעו הא לא ראוי לסמיכה אלא ש"מ דלא בענין ראוי לסמיכה

דק"ה ע"א בגמרא כסדרן לא מעיכבא עיי' בתשובת מהריב"ל סי' י"א ובסוף התשובה הקשה על המרדכי ול"נ דאינהו ס"ל כמ"ד חליצה פסולה א"צ לחזור על כל אחין

שם במוצצת: עיין בהרא"ש. ויש"ש כתב כיון דגלי' קרא גבי זב דדם לא חשיב רוק ילפנין בג"ש רקיקה מזב ובזה מיושב בסוגי' דנדה דף נ"ה ע"ב ס"ד נילף רוק רוק מיבמה וכו' וקשה דאם לא נתקבל הג"ש בסיני האיך הוה דרשנין ג"ש הא אין דן ג"ש מעצמו וכ"כ הקשה הר"ן בחדושי סנהדרין דף כ"א וליש"ש ניחא דנתקבל הג"ש לענין זה שיהי' דוקא רוק ושוב ה"א דאין ב"ש למחלה

ע"ב בגמרא הגיע לעונת נדרים. ורמב"ם פ' י"א ה' נדרים כתב דאחר יב"ש בבת אף שלא ידעה לשם מי נדרה נדרה נדר אע"פי שלא