אהל דוד שבועות יבמות עד

הוה מצי למבעי אם הך התערובת עם עוד אחר יוכלו להעיד על ממון

תוס' ד"ה ואם עבד וכו' אך קשה דמסקינן בפ"ק דגיטין שיוכל הרב לומר עשה עיני וכו' עכ"ל ולח הבנתי דנהי דמסיק התם דיוכל הרב לומר עשה עמי היינו לר' יוחנן וחולי איהו ס"ל כמ"ד משום יחור אבל שם בגיטין די"ב הוכיח הש"ס דלרב דאמר המקדיש ידי עבדו עושה ואוכל דאי לא עבדא מאן פלח ס"ל דא"י הרב לומר עשה עתי וכו' וא"כ דילמא מ"ד משום גרושה ס"כ כרב דא"י לומר עשה עמי ואינה זנך ורבים השיבו דאכתי יוכל לומר כאי מעשי ידיך למזונתיך

דף ק ע"ב בי דרא דמיקרב למתא א"נ דמרחק הנה לשיטת תוס' מס' ביצה די"ד ד"ה א"ב שכתבו אע"ג דבשל סופרים הלך אחר המיקל מ"מ הכא אזלינן לחומרא הואיל בכל תחד ואחד יש קול וחומרא מצד א' וגם הכא לא שייך למיזל אחר המיקל דלכל אחד וא' יש קולא דלמ"ד משום גרושה יש קולא בבי דרי דמיקרב למתא אבל יש חומרא להך מ"ד אי מרחק אף דשכיח אינשי וכ"כ למ"ד משום יחוד יש קולא בבי דרא דמרחק ושכיחא אינשי ויש חומרא בבי דרי דמקריב ולא שכיחא אינשי ועיי' בס' קדושת ישראל ספ"ב דכתובת רק שדעת רמב"ם ה' י"ט נתחבטו בו נושאי כליו

שם שיחררו אין ואמאי אי בעי שפחה הקשה טורי אבן הא תוס' הקשו על האי דחציו עבד וחציו ב"ח דכופין רבו והלא יוכל למכור עצמו לעבד עברי דמותר בשפחה כנעניות ותירצו דאינו נמכר בעבד עברי דבעינן ושב אל משפחתו וא"כ מאי הקשה ש"ס הכא ואמאי כופין הלא יוכל למכור לע"ע בתנאי אם היא בן הכהנת ומותר ממ"נ בשפחה אם הוא בן הכהנת אינו גר ונמכר בע"ע ואם הבן השפחה מותר בלא"ה בשפחה ול"נ דקושי' השם הוא א"כ תפשט דעבד עברי כהן רבו מוסר לו שפחה ובמס' קידושין דכ"א מספקא לש"ס וגם קשה על שמואל דאוסר שם רק דקשה על רבא דמסיק כופין ומסתמא לא פליג על רב דמתיר למסור לע"ע כהן ש"כ ונראה דרבא רוצה לאוקמי סתם מתני' כהלכתא ורמב"ם פסק בפ"ג ה' עבדים הלכה ד' דאין לו בנים אין רבו מוסר לו שפחה ואולי מסוגי' דהכא פסק כן והכ"מ כתב שם משום דמשנת ראב"י קב ונקי וי"ל דאיהו גופי' מ"ב ה' בית הבחירה כתב דהוא דוקא במשנה ורשב"ם מס' ב"ב דקל"ח כתב דאף בברייתא וכ"כ סמ"ג לאווין של"א גם מ"ש הכ"מ הואיל ורנב"י מפרשי ראב"י כבר כתב הרא"ש ריש שבת דדרך אמוראים לפרש דברי תנאים אף דלא ס"ל הכי ולא ידעתי למה לא כתב הכ"מ הואיל דחכמים במס' תמורה ד"למד סברי כראב"י גם י"ל דרבא בעי לאוקמי' מתני' כהילכתא דפסקינן דמוכר עצמו אין רבו מוסר לו ש"כ דהא דהקשו תוס' במס' גיטין דימכור עצמו בע"ע היינו משום דר"א ס"ל במס' קידושין דט"ז דמוכר עצמו רבו מוסר נו ש"כ ועיי' קידושין דט"ו ד"ה ואידך ובהאי דמי שחציו עבד אמר ב"ש תקנתם רבו וכו' לישא שפחה א"י וע"ז שפיר הקשו מדר"א אדב"ש ועיי' תוס' ביצה דל"ד דירושלמי רמי ב"ש אדר"א ובזה ניחא תוס' גיטין דמ"א ד"ה לישא שהקשו שימכור עצמו בע"ע אפי' אין לי אשה דהא איכא מ"ד דאפ"ה רבי מיסר לו ש"כ ויפלא דילמא הך מ"ד ס"ל כחמים דמוכר עצמו אין רבו מוסר לו ש"כ ונראה דכוונת תוס' על ר' שמלאי בקידושין דס"ט עא תוס' ד"ה אלא שכתבו וכר"א דאמר אף מוכר עצמו רבו מוסר לו ש"כ וקשה דהרי אכתי לא שייך לכתחילה שימכור לעבד עברי לטהר בניו דהא אם אין לו אשה ובנים אין רבו מוסר לו שפחה א"ו דה"א דר' שמלאי ס"ל דמוכר עצמו ואפי' אין לו אשה ובנים רבו מוסר לו ש"כ וח"כ שפיר הקשו מדב"ש ומדב"ה:

ובדרך אגב באתי ליכתב כי תוס' הקשו בפ' השותפין דאיך תיקנו דכופין את רבו לשחררו הלא עובר בעשה לעולם בהם תעבדו ותירצו דמשום מצוה רבה שרי אע"ג דעובר בעשה ושמעתי להקשות א"כ מאי הקשה ש"ס מס' ב"ב די"ג על מ"ד גוד אגוד מהאי דחציו עבד דטעמא דמפני תיקון העולם הא לאו משום פ"ו לא כייפנן ולא מני העבד לומר גוד ומאי קושי' דאמרינין בעלמא גוד דליכא איסור אבל גבי חציו עבד אי לאו משום פ"ו לא היה כייפנין לרבו לשחררו דעובר בעשה ול"נ דקושי' הש"ס במס' ב"ב הוא לר' ישמעאל דס"ל סוטה ד"ג דלעולם בהם תעבודו רשות וא"כ תקשה מדב"ש וב"ה על ר' ישמעאל דמסתמא לא יחלוק על ב"ש וב"ה וכמה לי טעמא דתיקן עולם ומשום פ"ו תיפק משום גוד ואיגד ואי דאיכא איסורא הא לר' ישמעאל הוא רשות האי לעולם בהם תעבודו וע"כ דלית לי' לר' ישמעאל גוד ואיגד וא"כ תקשה מר' ישמעאל שהוא תנא על הך אמורא דאית לי' גוד אף דר"ע ס"ל לעולם בהם תעבודו הוא חובה מ"מ בהך סברה דלית לי' לר' ישמעאל גוד לא חזינן שר"ע פליג ואפושי פלוגתא לא מפשינן ומדר"י נשמע לר"ע

ע"ב תוס' ד"ה ואיזו עיי' מ"ש לעיל דנ"ו ומדברי תוס' שכתבו דפשיטא אף שי"ל דהא דאין עושה בעילת זנות ומחל לתנאי וצ"ל דסברי כראב"ד בפ"א ה' אישות דבעילות זנות אסור רק מדרבנן ור"י קרא קדריש ולראב"ד ופסק דבעילות זנות מד"ת מותר קשה מסוגי' דפ' המדיר דמסיק הש"ס לאפוקי מהאי תנא דאר"י והיא לא נתפשה וכו' ומאי קושי' דילמא רב דמצריך גט בקידשה ע"ת וכנס סתם היינו משום שכבר אסרו חכמים נעשות בעילות זנות א"כ בכנס סתם אמרינן דמחל לתנאי שלא יעבור על איסור דרבנן אבל ר"י דדריש קרא והיא לא נתפשה וכו' שפיל לא בעי גט דלא שייך לומר דמחל לתנאי כדי שלא יעשה בעילת זנות הא לראב"ד מד"ת אין איסור בבעילת זנות ונראה דראב"ד ס"ל כמ"ש תוס' דקרא אסמכתא בעלמא

ועלה על לבי שיש לסייע לרמב"ם מסוגי' דכתובת דף ע"ד ל"ת טעמי' דרב וכו' וכתבו תוס' ד"ה אלא דטעמי' דרב דמחמת כן מכווין לקדש בביאה ואי נימא דב"ז הוא דרבנן איך שייך לומר דאינו רוצה לעשות איסור דרבנן דהיינו ב"ז לכך נתכווין לקדש בביאה הלא אכתי עובר על איסור דרבנן דרב מנגיד על מאן דמקדש בביאה וכתב מהרי"ק דעובר על ד"ס ולא משום פריצותא ומאי אולמי' האי איסור דרבנן מהך איסור ועיי' לקמן דק"יח ע"ב דגם בימי משנה אסרו לקדש בביאה אמנם י"ל דאפ"ה ניחא לקדש בביאה דאינו עובר רק פ"א אבל אם לא יקדש בביאה כל ימיו עומד באיסור

סליק נושאין על אנוסה פרק אתר עשר

מצות דחליצה פרק שנים עשר דף ק"א מתני' בסנדל שיש לו עקב ופרש"י שול"א בלע"ז וכתב נ"י לרבותא נקט אע"ג שיש לו למנעל עקב וכו' וכתב תוס' י"ט קשיא דכשר משמע דיעבד ואלא איז' שחולצין לכתחיל' ע"ש ולא ידעתי מה דקשה לי' הלא לקמון דף ק"ב ד"ה וה"ה כתבו תוס' משום דקתני סיפא אם אין בו עקב פסול נקט רישא כשר

ולכאורה קשה למ"ד כתובה דאורייתא למה צריך קרא דבעינן ג' תיפק דחליצה מקרי דין הואיל וגובה כתובה וכמ"ש דש"י לקמון דק"ד ד"ה לנגעים וא"כ לא גרע משאר דיני ממנות למ"ד דבעי ג' ונ"ל דאיצטרך קרא באלמנה דכתובת אלמנה לכ"ע דרבנן

ע"ב תוס' ד"ה וקראו ותימא אדילפנין וכו' נילף מהכא ול"נ דאם כן בר"פ דקידושין דיליף הש"ס גבי שחוטי חוץ הוא ולא שלוחו דאין שליח לדב"ע ואי אין שלוחו של אדם כמותו למה לי קרא דאין שליח לדבר עבירה תיפק דבכל דוכתי' אין שליחות אלא דאכתי קשה למ"ד ב' כתובין אין מלמדין ולדיד' מסיק הש"ס דלא דריש ההוא א"כ לדידיה קשה דנילף מהכא דאין שליחות וגם י"ל דדבר עבירה גרע דקנסי' לשליח וכמ"ש רש"א האי סבר' גבי משלח

שם בגמרא צריכי למיקבעי מקום כתיב מהרי"ב דמדינא באמירא בעלמא נלך לשם ונחלוץ סגי' רק נכון לעשות מעשה ויש"ש סי' ב' הקשה מדברי תה"ד שאוסר לקבוע מקום בשבת דמחזי כמתקן ואי סגי בדיבור הרי לא בדיבור שיהי' חשיב כמתקן ובונה והנה במסכת עירובין דל"ח ע"ב רש"י ד"ה והא קא קמכווין וכו' ר"ד דבעי למימר שביתות במקומי משמע דאפי' דיבר לחוד אסור ז"ש לחלק

דף ק"ב תוס' ד"ה לענין וכו' אבל באביו מישראל לחוד סגי' דהא אפי' לענין יחוס כהונה סגי באביו ישראל הקשה שבות יעקב כי' קכ"ח דהלא הש"ס מסיק במס' קידושין דע"ז דהלכה כראב"י ח"כ גם אמו מישראל סגי' ולכן רצה לומר דאליבה דהילכתא גם לחליצה הגי' באביו או באמו והאי דואביו ואמו הוא וי"ו המתחלקת ובעיני קשה לומר כז בכוונת תוס' דהלא תוס' כתבו ורב שמואל היתה אמו מישראל וא"כ איך אמר ואנא גר אנא ומה בכך דילמא ר' יודה ס"ל כראב"י וא"כ גם לחליצה סגי' אמו מישראל ועיקר כתירץ שני שם תוס' ד"ה וה"ה עיי' מ"ש ר"פ שבזה מיושב מה שהקשה תוס' י"ט על נ"י בר"פ

ע"ב תוס' ד"ה ואנעלך פסק ר"ת דמנעול צריך להיות מבהמה טהורה מקשים מסוגי' דשבת דכ"ח שהקשה ש"ס אלא הא דתני ר"י לא הוכשרו למלאכת שמים אלא בהמה טהורה למאי הילכתא הא נ"מ לחליצה ונראה דש"ס מקשה שם לר' יוסף ואי איהו מוקי לענין חליצה קשה דלמה אמר ר' יוסף במס' שבת דס"ו מאן לא הודו לו ריב"נ ונ"ל כמ"ש תוס' הואיל דמטהר בשל קש ה"ה נמי בשל עץ טפי הי' לו לומר דהך לא הודו לו הוא ברייתא דלא הוכשרו למלאכת שמים אלא בהמה טהורה אמנם י"ל דר"י בעי לומר מי הוא המ"ד לכן נראה דקושי' הש"ס במס' שבת הוא לר"ה דאמר מס' שבת דס"ו מאן לא הודו לו ר' יוסי וקשה דטפי הי' לו לומר ריב"נ דביומא דע"ו מסיק הש"ס דאף לר' יוסי מנעול הוא מדאסור לצאת ביה"כ ולחליצה פסול כתבו תוס' שם דכי היכי דחייש דילמא נפל לפי שהוא רחב מה"ט נמי אין חוללת משום דדרכו ליפסק וליפול אבל לא שייך ליטהר כיון דמדינא הוה כלי ובשלומא לחליצה נוכל להחמיר אבל איך נבוא להקל לטהר מטומאה (ובזה נכון רמב"ם שפסק פכ"ה ה' כלים דסנדל של סיידן טמא ואפ"ה אין חולצין בקב הקיטע משום דלהקל לא אמרינן) וא"כ יותר הי' לר"ה לומר ריב"נ הוא דמטהר בשל קש משום דלאו אורחי' ומני' כל היכא דלאו אורחי' לעשות מנעל לאו מנעל איקרי וכמ"ש רמב"ן ורשב"א לכן הי' נראה לר"ת דר"ה הי' סובר דטעמי' דריב"נ דמטהר לאו משום דלאו אורחי' רק כמ"ש מהרש"א דבפרשת טומאה לא כתיב קש אבל גם ריב"נ לא אזיל בתר אורחי' וא"כ הא דמקשה הש"ס במס' שבת אלא הא דתני ר"י לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה הוא לר"ה דאיהו ג"כ צריך לתרץ הברייתא שהרי ר' יוסף אמר תנינא וא"ל דנ"מ לענין חליצה ז"א דלדידי' גם לר"י של ש חשיב מנעול מדלא אמר ולא הודו לו ר"י הרי דלא בעי תחש וא"ל דהא