אהל דוד שבועות יבמות עג

אשתו משום אחות גרושתו וע"כ דאשת גיסו א"נ גט ואמאי הא עבדה איסור ולהרי"ף הכל תלוי אם עבדה איסור ולרמב"ן ניחא דאף דצריכה גט מ"מ אשתו מותרת אלא דאכתי קשה דרב דאמר האי א"א ה"ד כגון שקידש ולמה לא אמר אפי' נשא ואפ"ה צריכה גט משום דעבדה איסורא אמנם גם זה ל"ק דהרי בא"א מיירי שיש ב' עדים וניחא לרב שיש ג"כ ב' עדים על גיסו כמ"ש מפרשים וירושלמי כתב דהא דהא דצריכה גט משני לעשות קיום ולאוסרה על בעלה הראשון והנה רב ס"ל לעיל דבב' עדים לא קנסוהו ומותרת לבעלה הראשון וא"כ א"צ גט כיון דמותרת לבעלה הראשון אלא דאכתי קשה דהרי"ף כתב דבהלכה אשתו וגיסו וכו' דא"צ גט דאין תנאי בנשואין והלא עבדה איסורא ונראה דלכך א"צ גט דלא שייך למיקנסה לאצריכה גט דא"כ תהי' תשתו הראשונה אסורה ואשתו ראשונה מה פשעה ואף שא"ג עבדה איסור מ"מ לא קנסוה דאם יקנסוה תאסור אשתו ראשונה משום אחות גרושתו אבל בהלכה ארוסה וגיסו דצריכה גט לאו משום קנס רק שלא יאמרו א"א יוצאת בלא גט וצריכה גט מדינא א"כ ממילא אסורה אשתו ראשונה משום אחות גרושתו ועיי' רשב"א

דף צ"ה גמרא ע"א אא"ע לשריפא ת"ע לאיסורא הקשה מ"ו ב"ה נ"ב א"כ בסנהדרין דמקשה ש"ס מ"ב לר"ע ור"י הוה לש"ס לומר דר"ע דאמר אותו ואת שתיהן ואא"ע לשריפה ת"ע לאיסורא וצ"ל דלא ניחא לש"ס לאוקמי' דר"ע דלא כהילכתא דהלכה כר"ע מחבירו אמנם קשה על ר"ח שפסק כר' ישמעאל ולי נראה אף דר"ס פסק דחמותו אפי' אחר מיתת אשתו בשריפה מ"מ בודאי גם איהו ס"ל החי כללא דהלכה כר"ע מחבירו רק דבהא פיסקא חמותו אחר מיתת אשתו בודאי הי' לו איזה הוכחה דנח פסק כר"ע ואף שנעלם ממנו טעמו וראתה עינו של ר"ח מה שלא ראו עינינו אבל לא משום זה דכל מה דנוכל לפרושי בהך פלוגתא אור וכ"ע לא יהי' הלכה כר"ע אמנם יש סיוע לר"ח מהא דפסקנין כט לחוף י"ז ע"ב ש"י שמתה אסור באמה

ע"ב גמרא אבא חנן משום ר"א כן הוא גירסא נכונה ובילקוט גרס משום ר' אליעזר הוא והלא ר"א מתלמידי דב"ש ודרך ירושלמי להקשות ריא אדב"ש וב"ש ס"ל לר"י דפוסל

דף צ"ו ע"א וביאה אפי' בסוף פוסל והא קתני' וכו' ומסוגי' זה קשה על רש"י בקידושין ד' י"ט שכתב דביאות בן ט' מד"ת קנה אותה רק שחכמים עשאהו כמאמר א"כ איך ס"ד שלבסוף לא יפסול כיון שהמאמר שעשו אחין לכתחילה הוא רק דרבנן ואם שוב בא עלי' בן ט' איך יהי' רשאים האחים ליבמה כיון דמד"ת ביאת בן ט' הוה ביאה וקונה אותה לגמרי ולפמ"ש לעיל ד' ל"ט ששיט' רש"י תלי' בפלוגתא דתנאי ניחא

ע"ב במתני' הראשונה חולצת והשני' או חולצת או מתיבמות וקשה לי על רש"י קידושין ד' י"ט שכתב דמד"ת ביאת בן ט' קונה קנין גמור והא דאמר הש"ס ביאת בן ט' כמאמר בגדול כתב המ"מ פ"ה ה"י דמדבריהם עשו כמאמר א"כ למה יהי' רשאי להתיבם להשני' אחד שנחלצה הראשונה וכיון דמד"ת הם ב' יבמות הבאות מבית א' וכיון דחלץ לא' קאי כולה ביתא בלא יבנה אף שחכמים עשו כמאמר מ"מ האיך יוכלו להחל וא"ל הא דקתני והשני' או מתיבמי מיירי שמתה הראשונה קודם שנחלצה א"כ מאי הקשה ש"ס לקמון ויעשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול ותדחי צרה מיבום ומאי קושי' הלא כבר מתה הראשונה וא"ל כיון דבשעת נפילה אינה ראוי ליבם משום צרת אשת ב' מתים וכל יבמה שאין אני קורא בשעת נפילה יבמה יבוא עלי' הרי היא כא"א שיש לה בנים ואסורה מ"מ קשה על רב שמתרץ דלא עשו ביאת בן ט' ומאי דוחקי' לומר כן הלא רב ס"ל לעיל ד' כ"ז ע"ב דהיכא דלא קאי רק איסור דרבנן לא אמרינן כל יבמה וכו' והרי צרר ב' מחים הוא רק דרבנן ונראה דכוונת המשנה והשני' או חולצת או מתיבמות היינו דראשונה אסור בהחלט להתיבם והשני' או מתיבמות דמשכחת לפעמים דמותר להתיבם דהיינו שמיבמה קודם שחלץ לראשונה אף שצריך אח"כ לחלוץ לראשונה מ"מ אין אחר ביאה כלום אבל הראשונה אסורה בהחלט להתיבם משום אשת ב' מתים אמנם אכתי קשה על רש"י ד"ה ר"ש שכתב ויבומי הרוייהו לא הואיל והוה צרתה במקצת כמאמר דרבנן אתי למימר וכו' קשה לי דלשיטת רש"י שכתב דביאת בן ט' מד"ת קונה אותה א"כ אפי' מד"ת א"א ליבומי תרוייהו כיון דמד"ת קנה אותה ק"ג והרי היא כאשתו וא"כ הרי המה ב' יבמות הבאות מבית אחד ובית אחד הוא בינה ולא ב' בתים ואף שחכמים תקנו שלא יהי' רק כמאמר מ"מ הסכמים לא יוכלו להקל מה שהוא אסור מד"ת

סליק האשה רבה

נושאין על אנוסה פרק אחר עשר דף צ"ז רבא אמר עיי' מהרש"א שכתב דלא נאמר שאר רק באשה ובתה ולא בא"א באשה ואמה וי"ל הלא אין גז"ש למחנה וכיון דילפינן הנה הנה זימה זימה באשה ובתה לענין שריפה ממילא ילפי נמי חמותה מאשה ובתה לענין שאר ועיי' תוס' קידושין דל"ו דזה מקרי ג"כ חין גז"ש למחצה אמנם י"ל דלקולא לא ילפינן כמ"ש תוס' לעיל לענין הקישא דר' יונה והרמב"ן הקשה על הברייתא דאיתא דרך לקוחין אסר' דתינח אמה ואחותה בתה וב"ב מניין ותירץ דהא גמרינן ז"ז ולרב' כולהו כתבן ואכ"ק לרב' א"א מנ"ל וע"כ כוונתו כמ"ש מהרש"א

ע"ב ב' אחין תואמים הרתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה וכו' חייבים משום א"א מאם מכאן הקשה ש"ך ח"מ סי' ל"ג על הב"י שנסתפק דאם אין הורתן ולידתן שוה אם כשרה לעדות כיון דלב"ד מסורה והלא הכא מבואר דאיכא קורבא וחייבים משום אשת אח ועיי' מעשה חייא סי' א' ול"נ דב"י נסתפק להפוסקים דסברי רקורבי אם הוא מדרבנן דגזרו אטו קורבי אב וא"כ נסתפק כיון דבגרים לא שייך קורבי אב דרחמנא אפקרי' לזרעי' א"כ לא שייך למיגזר אטו קורבי אב והעמידו על ד"ת או דנימא כולהו חדא גזרה ולא פליג

בירושלמי איתא ר"ע אומר אביו ואמו קלל את שהוא חייב על אביו חייב על אמו ואת שאינו חייב על אביו אינו חייב על אמו וא"כ גר דאינו חייב על אביו דאין אבות לגר אינו חייב ג"כ על אמו וכתב הפ"מ דלר"ע נפקא דא"צ לקלל שניהם מדר' יונתן דאמר עד שיפרוט הכתוב יחדיו וכ"כ קרבן אהרן פ' קדושים וקשה לי מסוגי' דשבועת דף כ"ז אפי' תימא ר"י וסובר כר"ע דדריש ריבוי ומיעוטי וא"כ ל"ע דדריש ריבוי ומיעוטי ולדידי' מוכח דקרא בדבר הרשות כתיב א"כ למה לי קרא או לרבות הטבת אחרים ואי לחלק הלא ר"ע סובר כר' יונתן ואף די"ל דאיצטרך או לרבות הטבע אחרים דלא נימא דהוה כנשבע לקיים מצו' מ"מ קשה רבוי ומיעוט מאי ממעט ועיי' זבחים דק"ז ור"ע לחלק מנ"ל

דף צ"ח ע"א רש"י ד"ה נשא אחותו מאם גזירה דדלמא אתי למינסבה אחותה שנולדה אחריו ועיי' בתוס' שהקשו על רש"י ול"נ דגם רש"י מודה להמסקנא דאפי' אם גם לידתו שלא בקדושה אסור באחותו מאם והא דנקט ולידתו בקדושה לרבותי' נקט דה"א דכשתי אמהות דמיין כמ"ש תוס' אלא שרש"י רנה לפרש הברייתא אף להמקשה לעיל דף צ"ז ע"ב דאי' שם א"ד הנ"מ דקתני אפי' וכו' ומסיק הש"ס דהא כשתי אמהות וכו' והמקשה דלא אסיק הך סברה א"כ תקשה לי' ברייתא דהכא למה נקט לידתו בקדושה לכן כתיב רשי' דאם לידתו בקדושה אסור דילמא אתי' למינסב אחותה שנולדה אחריו

ראיתי בנ"י שכתב דעכ"ום שנתגיירו איש ואשתו וכו' אפי' מחיים הגר מותרת לאחרים בלא גט אע"ג דבעולת בעל יש להם אפ"ה ליכא משום שיאמרו באנו מקדושה וכו' דאותו אישות כשנתגייר פקע דאל"כ אפי' בגט לא משתרי לעלמא דאינהו לאו בני גט בנכריותן ויאמרו בחנו מקדושה חמורה ותהי' אסורה לישראל עולמית ומהרש"ל ביש"ש סי' ו' חולק עיין שם וקשה לי הלא הרמב"ם פ"ט ה' מלכים הלכה ח' כתב מאימתי תהי' אשת חבירו כגרושת שלנו משיצאנו מביתו וישלחנה לעצמה או שתצא היא מרשותה שאין להם גירושין בכתב וכ"ז כשירצה הוא או היא וא"כ איך כתב דאפי' בגט לא משתרי שיאמרו באנו וכו' הלא גם גבי ב"נ יש להם גירושין רק שא"צ כתב ובזה מיושב במס' קידושין דף ט' דמקשה ש"ס ור"י האי ובעלה מאי עביד והקשה פנ"י דאי לא כתיב ובעלה ה"א דכי בעלה לא סגי' בגט כיון דגבי ב"נ לא מהני גט ה"א דגם גבי ישראל לא מהני דליכא מידי דלישראל שרי וכו' ולהרמב"ם ניחא דהלא גם גבי ב"נ יש להם גירושין רק דא"ל כתב ואי קשה הא קש' להמ"מ ריש ה' אישו' וריב"ש סי' רנ"ה שכתבו שאם בועל אשה שלא לשם קידושין יש איסור עשה דכתיב כי יקח איש אשה ובעל תור' כשירצה לבעול יבעול בקידושין וא"כ מאי הקשה ור"י האי ובעלה מאי עביד והלא איצטרך לאוריי שיעבור בעשה כשאינה בועל לשם קידושין

ע"ב גמרא ומאן דשרי כר"ע וכו' וכתב רמב"ן דבתה ובת בתה אפי' אחר מיתת אשתו הוא בשריפה דלא לכל הוקשו רק לענין דמה להלן ענש והזהיר וקשה לי דרמב"ן גופי' כתיב בריש פרקין על הברייתא דאמר דרך לקוחין אסרה תורה דתינח אמה ואחותה בתה ובת בתה מנ"ל ומתרץ דהא גמרינן זימה זימה הרי דילפנין לכל מילי

דף צ"ט תוס' ד"ה כתב וכן נראה לר"י דאי לר"מ מיתמי נמי אית לי' דמשתעבדי לכתובה א"כ סברת הפוכה ורשב"א במס' קידושין דס"ה הביא דעת ראב"ד דלר"מ אפי' מיתמי משתעבדי מטלטלי לכתובה ומ"ש תוס' דא"כ סברת ר"מ הפוכה נראה דדעת ראב"ד דלר"מ יש סברה דכתובה עדיפא דר"מ ס"ל במס' כתובה דנ"ו דכתובה דאורייתא וגם משום חינא לכן גם מטלטלי משתעבדי לכתובה אבל חכמים דסברי דכתובה דרבנן לכן גרע כתובה דאפי' מדידי' לא גבי ממטלטלי אמנם קשה לי על ראב"ד במס' שבועת דמ"ח דמקשה ש"ס מהא דיורשיו משביען אותה והקשה תה"ד סי' ש"ל דלמה לא מוקי הש"ס בדתפסה ומתרץ דבקרקע לא שייך תפיסה ומטלטלי לא משתעבד לכתובה ולראב"ד דס"ל דלר"מ אף מטלטלי דיתמי משתעבדי לכתובה קשה למה לא מוקי הש"ס כר"מ

ע"ב במתני' וחולקין חלק א' בגורן בירושלמי בעי מהו שיעידו עדות אחת ופירש הפ"מ דבעי שהרי עבד פסול לעדות וא"כ בעי אם תעלה להן לעדות אחת כלומר לאיש אחד והיינו עם עוד עד אחד ואם נחשבו התערובת כאיש אחד ומסיק מאחר שאם ימצאו העדים זוממין אין נהרגין אף הכא כן והכוונה שהוא עדות שאי אתה יוכל להזימה וקשה לי דאכתי מצי למבעי בעדות בן גרושה וחלוצה וכתבו תוס' ריש מכות לחד תירץ דבעדות ב"ג וחלוצה לא בענין עדות שאי אתה יוכל להזימה וכ"כ קשה על הפוסקים בח"מ סי' ל"ג דגם גבי דיני ממנות ארי' מד"ת לא בענין עדות שאי אתה יוכל להזימה א"כ