אהל דוד שבועות יבמות עב

דא"כ בכל דוכתי' למה נקט מציאה ברישא כיון שתיקינו מעיקרא מ"י ושוב מצאתי בפ"י אלא שהקשה דלמה נקט גבי בתו מציאה ברישא ולזה יש לומר דמ"י של בת מד"ת לאבי' מהקישא לאמה ומציאה דרבנן ואיידי דחביבי אקדמי' ודכוותי' מסיק ש"ס במס' ר"ה ד' י"ב גבי מעשר ירקות אמנם של"ה כתב בתורה שבעל פה דף שצ"ז בשם תהר"י קארו דכשאומר דאתי' מדרשא חביבא הלא כשבתחילה כולל הכל בין כתובים ללא כתובי' ואח"כ חתר לפרש אותו כמו דריש יבמות ד' ט"ו לשים ואח"כ פרט אלו הן בתו

דף צ"א ע"א תוס' ד"ה הני וא"ת וכו' מה"ט גופי' לא תתיבם והנה יש מקום לומר דבאמת ר"ש לא מתיר לכתחילה להתיבם רק אם בא עלי' פוטרת צרתה ועיי' לעיל דף י"א תוס' ד"ה ר"ש שפלפלו בזה אם לר"ש אסורה לכתחילה להתיבם ובתוס' הרא"ש הקשה על רש"י במתני' דאין הוולד ממזר דקתני אראשון קאי שהחזירה והכא אמר הש"ס דמחיים קניס לכן כתב דאיבם קאי ומשום דקתני ביאתה וכו' בדיעבד פטרת צרתה קתני נמי דאם נתיבמה דיעבד אין הוולד ממנה ממזר ורובי ספרים גרסי אין הוולד ממנו ממזר ע"כ וקשה לי על תוס' י"ט שכתב על הא דאר"ש ביאתה וכו' דאפי' בתחילה מיבם ע"ש ולא ידעתי למה לא הביא דברי תוס' לעיל ד' י"א שפלפלו בזה אם מותרת לר"ש להתיבם לכתחילה

ע"ב תוס' ד"ה הי' ובמס' גיטין ד"פ הביאו ראי' דגט מאוחר כשר מהא דמכשיר רשב"ג מקושר ע"ש והקשה פנ"י דילמא איירי שנתנו ע"י שליח דבצה"ג אפי' מוקדם כשר דתוס' כברי כמ"ש ב"ש סי' קכ"ו ס"ק ו' דהא דגט מוקדם כשר ע"י שליח דוקא שנכתב ונחתם בכשרות רק שנתאחר הנתינה אבל לא במוקדם ע"ש ועיי' סי' קל"ב ב"ש ס"ק א'

דף צ"ב ע"א ת"ר זו דברי ר"ע אבל חכמים אומרים אין ממזר מיבמה וקשה לי לרש"י לעיל דף מ"ט שכתב דלרב דס"ל דלא תפסי קדושין ביבמה לשוק לדידי' הוולד ממזר א"כ קשה הך בריית' דאמרי חכמי' אין ממזר מיבמה נהי דבשאר ס"ל קידושין תפסי מ"מ הא ביבמה בודאי לא תפסי לרב דלא תהי' כתיב ונראה דרש"י ס"ל דלרב דס"ל דלא תפסי קידושין ביבמה הוולד מחזר כמו מנכרי ועבד דלא כשיטת תוס' רק כירושלמי הביאו רמב"ן דולד מיבמה למ"ד דלא תפסי קידושין ביבמה הוא כמו מעכ"ום ועבד והרי רב ס"ל לעיל דמ"ד דוולד מנכרי ועבד הבא על ב"י הוולד כשר ולכן שפיר אמר הברייתא דולד מיבמה לשוק כשר אף דלא תפסי קידושין כמו מעבד דג"כ לא תפסי קידושין ואפ"ה הוולד כשר ואביי דאמר לעיל דמ"ט דמספקא אי כרב היינו דסובר כוותי' בחד צד דלא תפסי קידושין ביבמה אבל בנכרי ועבד ס"ל דהולד ממזר וא"כ לכך לא אמר שומרת יבם דלדידי' הוולד ממזר דאביי ס"ל כל היכא דלא תפסי קידושין אפי' לכ"ע הוולד ממזר כמו מעכו"ם ועבד ואף דאביי אמר לעיל דף מ"ד סמוך אדרבן מ"מ לא ר"ל ה"מ בש"י כיון דלמ"ד עכ"ום הבא על בת ישראל הולד ממזר ה"ה בש"י

ובזה מיושב קושי' תוס' ד"ה אבל וא"ת הא משמע בגיטין זינו לא וע"כ אתי הך מתני' כחכמים וכו' וגם הפ"י הקשה על הרי"ף שהעתיק דברי ירושלמי דמתני' אתי' כר"ע והלא אפי' לרבנן ע"כ ממזר מיהת מדרבנן ולהנ"ל ניחא דכבר כתובת בשם ירושלמי שמסיק דלמ"ד נכרי הבא על ב"י הולד ממזר ה"ה למ"ד דלא תפסי קידושין ביבמה ג"כ הולד ממזר כיון דלכ"ע לא תפסי קידושין ואפי' יבם ביאה הוא דאית ליה בה ולא כשיטת תוס' וא"כ י"ל דסוגי' דגיטין דבעי לומר אינו לא ומתצי' בחכמים ואפ"ה הולד ממזר הסוגי' קאי לרב דס"ל דלא תפסי קידושין ביבמה ומוקי מתני' כר"מ דס"ל לקמון ד' צ"ט דנכרי ועבד הבא על ב"י הולד ממזר או כשאר מ"ד דס"ל הכי ולכך שפיר הוולד ממזר ותצא מזה ומזה משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה למ"י וגם דעת הרי"ף ניחא דאיהו ס"ל כמ"ד נכרי ועבד הבא על ב"י הוולד כשר וממילא גם מיבמה לשוק הוולד כשר עוד י"ל דהר"ן כתב דכל היכא דאיכא בחד צד הוולד ממזר מד"ת שוב הוה הולד ממזר אף משני וא"כ י"ל דסוגי' דגיטין ס"ל דקדושין תפסי ביבמה לשוק וא"כ אם נבעלת ליבם אחר שנתקדשה לאחר הוולד ממזר מספק מד"ת וכיון דאיכא בחד צד הולד ממזר שוב משניהם הולד ממזר גם י"ל דתלי' בפלוגתא דתנאי אי יש זיקה וסמכתי על המעיין

ע"ב תוס' נותן ואר"ת דמותרת להמקדש דבקידושין לא קנסינן אפי' בא"א ומ"ו בנ"ב סי' פ"ב אות ט"ז הוכיח מזה דיבמה שנתקדשה ליכא איסור דא"כ מה ראי' מאשת איש דליכא איסור בקידושין גרידא אבל ביבמה עבר על לאו דלא תהי' והנה לעיל ד' מ"ט תוס' ד"ה אי כתב נסתפק ר"ת אי לקי אקידושין גרידא ביבמה אבל לי נראה דאפי' אי יש מלקות ביבמה לשוק על הקדושין לחוד מ"מ שפיר מביא ר"ת ראי' מא"א דכיון דבמזיד בזנות לא מיתסרא א"כ שוב בשוגג לא גזרו וכמ"ש תוס' לעיל אלא שאם נישאת אסורה משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה למ"י אבל בנתקדשה לא שייך זה כיון דבא"א גופי' שרי': והנה ש"ע א"ה סי' קנ"ט פסק דאסורה להמקדש והב"ש הקשה הלא בסי' י"ז פסק דאפי' בא"א אם נתקדשה מותרת לבעלה אבל כבר מתרץ מהרש"א דשאני יבמה דצריכה גט קנסוהו דתצא ממקדש אבל א"א דא"צ גט ולא אהני מעשיו אין סברה לקונסה ע"ש

דף צ"ג ע"א בגמרא המוכר פירת דקל ורא"ש פ' מ"ש כתב דר"נ דאמר כשתלד קנה סבר איפכא מדר"ה דאדם מקנה לדבר שלא בא לעולם והקשה פנ"י דא"כ למה כתב הרא"ש בפ"ק דגיטין דמעמד שלשתן הוא הילכתא בלא טעמא הלא לר"נ הוא מילתא בטעמא דנעשה כא"ל משתעבדא לכל דאתא מחמתו ואפי' לנולדים מהני דומי' לכשתלד ול"נ דרא"ש סובר כמ"ש הר"ן בשם רמב"ן בפ"ג דגיטין דלמ"ד אין גרירה לא שייך לומר משתעבדנא לכל דאתא מחמתיך ע"ש וא"כ הרא"ש דפסק אין ברירה א"כ לדידי' בלא"ה לא שייך לכל דאתא מחמתיך דאין בריר' והנה המרדכי פי"נ הביא בשם ספר החכמה דאם אמר הנני מקנה לך לכשיבוא בעולם כ"ע מודים דמהני והמרדכי הקשה מסוגי' דסוף קידושין דמקשה ש"ס יכיר למה לי הא אי בעי יהיב לי' במתנה ומשני בנכסים שנפלו לאחר מכאן והלא אכתי איכא מגו דאי בעי יהיב מתנה ואמר לכשיבוא בעולם ונראה דודאי ספר החכמה דפסק דאם אמר הנני מקנה לכשיבוא בעולם דקנה מ"מ צריך שיהי' כמו שכתב הרא"ש מס' ב"ב פ' מ"ש סי' ה' דמזכה לעובר לכשתלד דקנה היינו שתקנה במשיכה וישנו ברשות הזוכה כשנולד או קרקע בשטר ושטר ביד הזוכה אבל בקנין סודר לא מהני דהא הדרא סודר למרי' וכן חזקה לא מהני ע"ש וא"כ יש לאוקמי' קרא דיבור במטלטלי שנפלו לאחר מכאן ואי אפשר לקנותם במשיכה שהרי אכתי אינם בעולם וק"ס לא מהני דהא הדרא סודר למרי' וכ"כ חזקה לא מהני ואיירי דלית לי' קרקע כדי שיוכל לקנותם במטלטלי אגב קרק' ודכותי' אי' ריש הזהב והסוגי' אתי' כר"ל דאמר משיכ' מפורשת מד"ת ור"י דלא ס"ל משיכה מפורשת הנה לפי המסקנא דמוקי בגוסס ניחא וגם י"ל דר"י ס"ל כמ"ד ב"ח מכאן להכא גובה לדידי' מכירות שטרות דרבנן וא"כ לא מקשה ש"ס אי בעי יהיב במתנה דאיהו ס"ל כרבי דאמר פי"נ דבשט"ח נוטל הבכור פי ב' ולא הוה ראוי אי גבו קרקע או גבו מעות כדאי' שם ד' קכ"ו וא"כ לא שייך דליתבה במתנה דשטרות לאו בני מתנה ומכירה נינהו והאי דיצא דספר החכמ' לא משבחת רק כשמקנ' לו קרקע בכסף דאז אם אמר אני מקנה לך כשיבוא בעולם מהני כמו בקידש' בכסף לאחר למ"ד יום דמהני אפי' נתאכלו המעות ומיושב ג"כ מה שהקשה עוד המרדכי מהא דאומר שדה זו לכשאקחנו דתוקדש דלא מתני ולהנ"ל ניחא דנהי דאמירתו לגבו' כמסירתו להדיוט מ"מ לא עדיף ממסירה גופי' והרי מסירה גופי' בכה"ג בהדיוט לא מהני דכבר פסקה משיכה בשעה שיחול הקדש אמנם מדברי תוס' דשמעתין יש סתירה ועיי' תוס' הרא"ם

תוס' ד"ה כנוי ואר"י דר"י לטעמי' דס"ל דבמעכשיו ולאחר ל' אינו לא תנאי ולא חזרה וכו' עכ"ל ומכאן קשה לי על הכ"מ פ"ז היל' אישות שכתב דלהמסקנא טעמי' דר"י דאמר אפי' מאה תופסין דמספקא אי תנאי או חזרה וא"כ איך אמר ר"י כתובת ד' פ"ב משוך פרה וכו' אחר ל' דקנה אפי' בעומדת באגם ושוב מצאתי שהרגיש הלח"מ פ"ב ה' מכירה

ע"ב גמרא משמע מהכא דרבי ס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וקשה לי מסוגי' דב"ב ד' קכ"ד דמקשה ש"ס ורבי נמי הכתיב לתת לו ומאי קושי' הא רבי ס"ל אדם מקנה דבר שלב"ל

תוס' ד"ה עד א' וא"ת היכא מצי למימר דדייקא הא ליכא חומר בסופה דבין לרב ושמואל וכו' מותרת לחזור ונראה לתרץ דבירושלמי איתא דלכך תצא מזה ומזה דקנסוה שתהא בודקת יפה והקשה ויקנסו אצל השני ולא אצל הראשון אר"י משום ריח ערוה וכתב מ"ו בנ"ב סי' מ"ב מדהקשה ויקנסו אצל השני משמע דאף אי ליכא חומר בסופו רק אצל השני ג"כ דייקא וקשה מסוגי' דלקמון לא דייקא דמסנא סני ומה בכך הלא אעפ"כ דייקא משום חומר בעלה שני ומתרץ דירושלמי מיירי היכא דלאו סני להשני ואף שלא נאסרה על הראשון דייקא מפני השני אבל היכא דסני' להשני היא רוצה להשמט ממנו ורוצה לאוסרה עליו אינה חוששת על קנס שקנסו אצל השני ע"ש וא"כ שפיר מספקא לש"ס אי דייקא אף דליכא חומר בסופו אצל הבעל הראשון מ"מ דייקא משום חומר הבעל השני וכאן לא שייך לומר שרוצה לאסור עצמה דהא השתא ס"ד דמרחמא לי' ומכנסת עצמה ליבום ולא ס"ד השתא דסני' לי' וא"כ דייקא מפני חומר השני

דף צ"ד ע"א תוס' ד"ה ולטעמך סיפא וכו' וא"ת וכו' ולפמ"ש לעיל בשם ירושלמי דמפני חומר השני ג"כ דייקא ניחא. הב"ש סי' קנ"ח הקשה מהא דאי' ד' קי"ט זו אומרת מת בעלה וכו' ה"ל אפי' עד א' אומר מת בעלה של זו וכתב הק"ן דדוק מסיפא דקתני לזו יש עדים ה"ל לזו עד א' ואין זה כ"כ השגה דבמס' שבועת ד' מ"ה מוקי ש"ס דאפקיד בעדים וכתב הרא"ש ריש ב"מ דעד א' נמי סגיה ועיי' מהרי"ו סי' פ"ח ד"ל ע"ד: גם נסתפקתי בנשים המותרת לבעליהן ואסורת ליבמהן אם עד א' נאמן דהלא בלא"ה אסורה ליבם ולכמ"ש צ"צ דאפי' במקומת שלא נוהגים ליבם אפ"ה אין עד א' נאמן דהוה כדבר שבמנין ה"ה גם הכא אינו נאמן

ע"ב רש"י ד"ה ר"ע מוסיף וטעמי' לא ידעינן ול"נ דס"ד דהמקשה דאף בנשואין יש תנאי והמתרץ השיב דר"ע מיירי בקידש אבל בנשואין אין תנאי ובזה י"ל הפוסקים שפסקו דאשת גיסו צריכה גט ממנו ואפ"ה אשתו ראשונה מותרת לחזור לו שכל הרואה שהיא קיימת אין לחוש לכלום אע"פי שאחותה מגורשת בגט מבעלה הוא משום קיום לאוסרה ע"ב הראשונ' והרשב"א הקש' דא"כ מאי הקש' ש"ס מתני' דלא כר"ע ע"ש ולהנ"ל ניחא דהמקשה דהוה ס"ד דטעמי' דר"ע דיש תנאי אפי' בנשואין ויאמרו דתנאי הי' וחלו קדושי שני מד"ת וצריכה גט א"כ ממילא אסורה ראשונה משום אחות גרושתו אבל לבתר דמסיק הש"ס דר"ע לא מיירי רק בארוסה ומתני' בנשואה ואין תנאי בנשואין ולא יטעו לותר שקדושי שני' חלו ואשת גיסו לא בעי גט רק לברר איסורו על הראשון א"כ י"ל כמ"ש הרמב"ן דאף שצריכה גט מ"מ מותרת אשתו הראשונה כיון שהכל רואים שאשתו קיימת ובזה מיושב מה שהקשה הרא"ש לעיל ד' פ"ט על הרי"ף ע"ש וכוונתו דכיון דאשת ניסו אסורה על גיסה א"כ צריכה גט כדי שיתברר איסורה על גיסו א"כ ממילא ראוי שתהי' אסורה