אהל דוד שבועות יבמות עא

האשה רבה פרק עשירי יבמות

ע"ב מתניתן והולד ממזר מזה ומזה בירושלמי ניחא משני הוולד ממזר מראשון למה יהי' ממזר ר' בא בשם ר' זעירא ר"ע היא דאמר הבא על הסוטה הולד ממזר ר"י בשם ר"ה כגיטה כן ממזרה פי' משום קנס מה נפק מן ביניהן נתן לה השני גט ואח"כ בא עלי' הראשון ע"ד דר"ב הולד ממזר הקשה הפ"מ הלא טובא א"ב דלמאן דמוקי כר"ע הוולד ממזר מד"ת ומותר בממזרות ולמאן דאסר משום קנס אסור בממזרו' ולא ידעתי מה דקשה לי' דנהי דר"ז ס"ל דלר"ע הבא על הסוטה הולד ממזר (וחולק על אביי לעיל דמ"ט) היינה סוטה שזינתה ברצון אבל הכא שנישאת ע"פ עד אחד הרי היא אנוסה ומד"ת מותרת לבעלה הראשון וכ"כ רש"י לעיל די"א ואת אמרת סוטה דרבנן ופרש"י דמד"ת שרי דניסת ע"פ ב"ד בעד א' ואנוסה היא ורחמנא שרי ורבנן הוא דגזרי דתידק שפיר ע"ש וא"כ גם לר' זעירא אסור בממזרות ודאי ולא מוקי כר"ע משום דלחכמים כיון דמסוטה גמורה לא הוה ממזר מד"ת אינו בדין שיעשו הם הולד ממזר ועיי' מ"ש לעיל דמ"ט

דפ"ח רש"י ד"ה מ"ד אטבל וכו' דאע"ג דאיחזק איסורא וכו' ומכאן קשה על כרתי ופלתי בי"ד סי' ק"י שהקשה על רשב"א דס"ל ספק תורה לחומרא מד"ת א"כ למה אמרינן דמאי הוא ספק דבריהם הלא הוא ספק תורה וגם לרמב"ם קשה דהא טבל איחזק איסורא ומתרץ דלא הוה איחזק איסורא דאולי לא ראה פני הבית ע"ש ומסוגי' דהכא משמע דטבל איחזק איסורא וי"ל: ובעיקר קושייתו נראה דדמאי לכך הוא ספק דבריהם כיון דהוא תבואה שלקח מע"ה והלא כתיב תבואת זרעך ודריש הש"ס ב"מ דפ"ח ולא לוקח ודעת קצת פוסקים דבין תבואה שלקח קודם מירוח או אחר מירוח פטור מד"ת

תוס' ד"ה דשתיקה ואם ב"ב מכחישו אין העד נאמן וכתיב ב"י י"ד סי' קכ"ז בשם מ"כ דדוקא לב"ב מותר ולא לאחרים והקשה תפארת שמואל מסוגי' דקידושין דאמר אביי שורך נרבע דאם שתק הב"ב אסור להקריבו ואם כדעת מ"כ הא אפי' מכחיש אסור לכהן להקריב דלאו כל כמינה דכהן לסמוך על ב"ב שיקריב פן נרבע השור ובאמת שיש לדחות דילמא אביי מיירי שהבעל בית הוא כהן רק דקשה מאי מביא ש"ס בפ' האומר ותנא תונא שהמית ע"פ עד א' ומאי ראי' דילמא מיירי שהבעל שור הוא ישראל וא"כ אף אי עד א' לא מהימן ולא אמרינן שתיקה כהודאה רק דהוא מכחישו מ"מ אסור לכהן להקריב דלאו כל כמינה דכהן לסמוך על ב"ב ונראה דמ"כ סובר דס' אחד בגופו וס' א' בתערובת הוה ס"ס ובזבחים פ"ח איתא נתערבו בשור או שהמית ע"פ עד א' וכו' ירעו עד שיסתאבו וא"כ אי לאו דעד א' מהימן לישתרי משום ס"ס שמא שקר העד ואת"ל דאמת אתו מ"מ בכל א' נימא שמא לא זה הוא ועיי' ש"ך כללי ס"ס אות ל"ה וע"כ דשתיקה כהודאה ואין כאן ספק

שם משום עיגונא וכת' נ"י דא"א לומר משום דאפקעינהו רבנן לקדושי' מיני' דא"כ איך אמרינן לקמון אחיו של ראשון חולץ מד"ת ואחיו של שני מדרבנן איפכא הוה לי' למימר ע"ש וצ"ע מה יענה לדברי רש"י מס' שבת דף קמ"ה ע"ב ד"ה לעדות שכתב דאפקעינה לקדושין ועיי' פנים מאירות ועיי' שבות יעקב ח"ב סי' קט"ז והנה מ"ו בנ"ב סי' ל"ג הוכיח דע"א נאמן מד"ת לעדות אשה מספרי דדריש ר' יודה לעון אינו קם אבל קם לעדות אשה ר"י אומר קם לשבועה וע"כ דל"פ דאי פליגי א"כ כי היכי דפליג ר' יוסי אדר"י ה"נ ר"י פליג על ר"י ולר"י לא מחייב עד א' שבועה א"כ קשה בסוגי' דריש ב"מ דמקשה ש"ס על ר"ח קמייתא מאבוה דר"א ומשני ר"ח תנא ופליג והלא אם הוא אמורא ניחא דהלא ר"ח קמייתא עיקר טעמי' דיליף במה הצד מפיו ומעד א' וא"כ דילמא אבוה דר"א ס"ל כר"י דלא מחייב שבועה ע"פ עד א' ור"ח קמייתא ס"ל כר' יוסי דמחייב שבועה ע"פ עד א' וממילא ילפנין הודאת עדים במה הצד ולדידי קשה דהא אבוה דר' אפוטרקי ע"כ ס"ל כמאן דמחייב מד"ת שבועה ע"פ עד א' דהרי אמר כי הוא זה למעט הודעת עדים ואי ס"ל דמד"ת א"י ע"א לחייב שבועה ל"ל קרא למעט הודאת עדים מהאי תיתא נימא דהודאת עדים מחייב שבועה ויש להביא ראי' דגם ר' יודה ס"ל דעד א' מחייב שבועה מד"ת מדברי תוס' ומרדכי מס' שבועת דמ"ז ד"ה בטוענו ע"ש ובדעת רמב"ם נחלקו אי דעתו דעד א' נאמן מד"ת בעדות אשה ועיי' ב"ש סי' קע"ח ס"ק י"א משמע דהוא מהסוברים דמדרבנן הוא נאמן

תוס' ד"ה אתא עיי' ש"ך ח"מ סי' מ"ו ס"ק ס"ו

ע"ב תוס' ד"ה א"ה משום דא"ל דבגט איירי עכ"ל עיי' מהרש"א מה שהקשה ובס' ת"ש כתב די"מ דר"ל דמתני' איירי בב' אומרים נתגרשה ולכך לא רצה להקשות מנשאת שלא ברשות דאיכא למימר דלא אמרינן גזרה שמא יאמרו וכו' רק היכא דאומרים מת בעלך ולא בנתגרשה וכמו שמשמע הלשון רש"י ובזה מיושב מה שהקשה מהרש"א לקמון דף צ"א ע"ב על רש"י ד"ה חוץ מא"א עכ"ל ולי נראה דלכך לא רנה ש"ס להקשות מהא דנשאת שלא ברשות דהמקשה ידע דיש סברה לומר דבעי גט משני משום קנס וכתב נ"י דקנסוהו משום דלא דייקא ונסבה קנסיה לעגנה שלא תהי' מותרת לשוק כ"ז שלא הגיע הגט לידה משני וא"כ שפיר הקשה סיפא נמי ליקנסוהו אף דאכתי לא עבדה אסורא מ"מ סבור המקשה שיש לקנסוה הואיל שנתקדשה ולא דייקא והמתרץ השיב הואיל דלא עבדה איסורא לא קנסוה אבל מנשאת שלא ברשות לא רצה להקשות דשם לא שייך קנס דמאי הוה לה למיעבד כיון שיש ב' עדים

דף פ"ט מה שהקשה הרא"ש על הרי"ף עיי' לקמון אי"ה ד' ל"ד

תוס' ד"ה מ"ט וכו' באמצע הדיבר מ"ט אמר רבנן הבעל מיפר היכא דאין מיפר מד"ת ועיי' נדה ד' מ"ו וכ"כ תוס' הרא"ש וצ"ע דלעיל ד' כ"ט כתב בתוספי הרא"ש דמשום זיקה דרבנן לא הי' אמרו שיפר וי"ל ועיי' מ"ש לעיל ד' י"ז

ע"א גמרא מ"ש מהא דתנן התורם קישות וכו' קשה לי דילמא שאני קישות דהוא דרבנן דמד"ת אינו חייב רק דגן ותירש וא"כ אף אי פשע ולא יחזור ויתרום ליכא איסור תורה אמנם ז"א דהלא מטמא על הטהור מד"ת ג"כ הוה תרומה ובזה מיושב מה שמקשים דסוגי' דקידושין ד' מ"ו כמאן אזלא ועיי' רשב"א ולהנ"ל י"ל דסוגי' דשם קאי כר"נ ב"א וע"כ לא אמר ר"נ ב"א דאף בחד מנא ציית דשם בתורם מטמא על טהור אף אי יפשע ולא יחזור ויתרום ליכא איסור תורה אבל במפריש חלתו קמח חיישינן הואיל והוא חד מנא לא ציית ויבוא לידי איסור תורה. ובסוגי' דקידושין דמקשה הש"ס מהאי דקישות הוא משום דהמקשה אכתי לא אסיק דמד"ת תורם רע על יפה תרומה א"כ הקשה שפיר כיון דיוכל לבוא לידי איסור תורה כיון דבחד מנא לא ציית וגם אולי המקשה סובר כירושלמי דקישות מר אינו אוכל כלל ולכך הקשה מקישות ולא מטמא על טהור ומצאתי כן ברשב"א: והנה המהרש"א כתב דסוגיה דקידושין קאי לר"נ וא"א לומר דהדרא לטבל ע"ש וקשה לי דהא טעמי' דר"נ דאמר דגריווא מתוקן כיון דמד"ת הוה תרומה אין ב"ד מתנין לעקור ד"ת והלא קישות דנתחייב בתרומה הוא רק דרבנן דמד"ת אינו חייב רק דגן ותירש ויצהר ועיי' רש"י כתובת ד' כ"ה

תוס' ד"ה אין וכו' ותתן לו ולא לאורו כגון דאחמיץ במחובר וק"ק על רמב"ם שלא הביא דין זה דאם נטמא בתלוש ואפי' בשוגג לא הוה תרומה ונראה דאיהו פסק כמ"ד בפסחים פכ"ש משום ראשית וכ"מ מסוגי' דהכא דמקשה על ר"ח מהאי דקישות ומאי קושי' דשאני קישות דתרומת ירקות רק דרבנן אבל טמא על טהור חיישנין שמא יפריש מטמא שלא הי' לו שעת הכושר ואז אפי' מד"ת לא הוה תרומה דלו ולא לאורו וע"כ דסוגי' דהכא אזלא כמאן דמפרש משום ראשית

ע"כ גמרא ש"ה דמד"ת תרומה מעלי' המ"ל פ"ב ה' תרומה הלכה י"ד נסתפק בדעת הר"ש דסובר דהנאת כילוי בתרומה מדרבנן הוא דאסור אם גם בטבל הדין כך ולי נראה בטבל מודה דמד"ת אסור דאל"כ מאי איצטרך ש"ס לתרץ דמד"ת תרומה מעלי' נד"ר אלעי ולמה לא מתרץ דשאני טמא על הטהור לכך א"צ לתקן דהרי הך גריווא בכל ענין אסור באכילה וכמו שהקשו תוס' ומה שתירצו דחיישנין לענין הסקה מה בכך הלא הסקה בטבל הוא רק דרבנן וא"כ אף אי מד"ת רע על היפה לא הוה תרומה מ"מ אין כאן איסור תורה כיון דבלא"ה אסור באכילה או דלהסיק בטבל אסור מד"ת

שם וה"ק ב"ש לב"ה הקשה מהדורא בתרא דלמה לא מתרץ כפשוטו דכוונת ב"ש גם אחופה כמו שמתרץ אח"כ בדברי ר"א אימא משתגדיל אף שלא נזכר זה קודם אמנם כבר כתב מהרש"ל דאי כוונת ב"ש כפשוטי לא הי' צריך לומר משתעמוד בקומתו דהא ב"ש ס"ל אין ממאנין נשואת וע"כ לב"ה קאמר ועיי' תוספת הרא"ש

דף צ תוס' ד"ה אכל ואפשר דאם אכל תרומה במזיד שפטור לרניב"ה עכ"ל עיי' מהרש"ל ובתפארת שמואל כתב דלהך שנוי' דגלי סובר רנב"ה דבמזיד נמי משלם קרן כיון דגלי' בתרומה דלא מיפטר משום קים לי' בדרבה (והיינו לתנא דב"ח דמשוי שוגג כמזיד) ולכאורה דמאי לשון ואפשר דאיך נימא דלרנב"ה לא מיפטר מזיד בתרומה א"כ קשה סוגי' דפסחים ד' ל"ב דמוקי שם מתני' כרנב"ה וקתני בסיפא במזיד פטור מתשלומין ועיי' שם ברש"י ונראה דס"ל לתוס' דשם מיפטר משום כרת וגבי תרומה דהוא במיתה גלי' ולא גבי כרת רק דקשה ברישא בשוגג נמי ליפטר לתנא דב"ח ואין כאן מקומו

גמרא דף צ"א דם שנטמא בשוגג הורצה ועיי' מסכ' גיטין ד' נ"ד שתמה פ"י על תוס' שהקשו דמאי קשי' לי' לר"מ הא לאו סתם מתני' היא והקשה פנ"י דאיך אפשר לאוקמי' הך ברייתא כר"י הא קתני בסיפא אבל בציבר הורצה והלא ר"י ס"ל טומאה הותרה בציבר ולא בעי ציץ לרצות ע"ש ונראה דכוונת תוס' דיש לאוקמי' הך ברייתא כר' יוסי דס"ל שם גיטין דף נ"ד ע"ב נפלו ונתפצעו ס"ל ר' יוסי ור"ש דלא קנסי בדרבנן שוגג אטו מזיד ושמענין לר' יוסי ביומא דף ח' דטומאה דחוי' בציבר וכן יש לאוקמי' כר"ש דס"ל יומא דף ז' טומאה דחוי' בציבר ואיהו ס"ל ג"כ דלא קניס ולולי דמסתפינא אמינא דט"ס ברש"י בגיטין וצ"ל דהמ"ל כר"י וכוונתו ר' יוסי וסופר כתב ר' יודה

ע"ב תוספת ד"ה כולהן עיין מ"ש בסוגי' דעלי'

גמרא אליו תשמעון וכו' כגון אלי' וכו' הקשה בית יעקב סי' קכ"ט דלמה לא הביא מיהושע דכתב ואת סוסיהם תעקר וכתבו תו' ע"א די"ג דע"פ דיבר היה ומתרץ דאיכא מ"ד צער בעלי חיים דרבנן גם י"ל דהאי דהר כרמל הוא רבותא יותר דבכרת משום שחוטי חוץ

תוס' ד"ה טעמא אבל קשי' ובתו' הר"אש כתב דאע"ג דתרווייהו משום איבה ומשום מזוני נקט גבי מעשה ידי' משום דקמתזני משום דתחת מזוני היתה עיקר התקנה על מ"י כדי שיפרנסה הבעל ואח"כ הוסיפו לתקן גם מציאה דלא תיהוי לה איבה ונראה דלא ניחא לתוס'