אהל דוד שבועות יבמות ע

ע"ב תוס' ד"ה דלא נשקול רובה תימה וכו' ונראה דנ"י כת' דקס"ד דהאי דמקוה איכא למיתלי לקולא ולומר שאני אומר סאה שנתן הוא סאה שנטל וכשנטלה תולין לומר היא היא שנטל ובתירץ השני מסיק ש"ס דמיא מבלבלי וא"כ י"ל דש"ס בתירץ הראשון ס"ל כסברת המקשה לכן שפיר משני דלא נשקל רובה והיינה משום דיש סברה לומר דסאה שנתן הוא סאה שנטל אבל האי דמקוואות דמים שאובים וגשמים שנתערבו שם בעינן רובה דשם לא שייך סאה שנתן וכו' דהרי בודאי ירדו גשמים והשואבים למקוה לכן בעינן רוב וזה דלא כשמואל בר"ה די"ד דיין ושמן יש בילה וכתבו תוס' דה"ה למים ועיי' ר"ש במס' דמאי פ"ד משנה ה' מביאו ירושלמי

דף פ"ג ע"א תוס' ד"ה ר"י תימה וכו' ובנ"י כתב דאי לא הדר ותנא דמתני' ותנא ברא פליגי ממ"נ אי פליגי נמי בדר"ש אמאי שבקי' לר"ש בר זוגי' ואי ל"פ רק בדר"י לחוד א"כ לתנא ברא ר"י ור"ש פליגי הוה לתנא ברא לאתוי' סברה דר"ש וסברי' דר"י דפליג עלי'

שם בגמרא הלכה כר' יוסי הקשה חות יאיר סי' ל"ד למה לפסוק בכל הני כר' יוסי הא ר"י לחוד נגד ר"מ ר"י הלכה כמותו ובקרבן נתנאל מתרץ דהוצרך למיפסק לאפוקי ר"י דברייתא ובהרכבה לאפוקי משמואל דפסק כת"ק וקשה לי א"כ לקמון עמוד ב' דבעי הש"ס הרכבה מה לי אמר שמואל תיפק דאי לאו דפליג שמואל לא הי' צריך רב לפסוק כר' יוסי

שם בגמרא לדברי האומר ל' צריך ל' ולמ"ד ועיי' תוס' מה שהקשו על רש"י ובתוס' הרא"ש כתב דלענין אתסורי ודאי לא מיתסרי כשנקלטין בתוס' שביעית אבל לכתחילה אסור ליטע אם אין שעות לקלוט קודם תוס' שביעית וכ"כ פ"י במס' ר"ה

ביש"ש הקשה על מ"ש הטור סי' קע"ב שכתב לדעת הר"י הרי היא כזכר פירש וחולץ והקשה יש"ש דאעפ"י שהוא כזכר מ"מ אינו מוליד כמו סריס חמה וקשה לי א"כ לעיל דפ"א דאמר הש"ס מ"ד שאינו מוליד אינו מאכיל והלא זה כבר נשמע מסיפא אדרוגניס כהן שנשא בת ישראל מאכילה בתרומה הרי דאף שאינו מוליד מאכיל ונהי דאיכא דלא פסקו כהאי דר' יוסי מ"מ בהא דגם אינו מוליד מאכיל לא מצינו חולק ועיי' תוס' קידש ועיי' ק"נ שכתב בשם מעשי טובי' דמוליד

ע"ב תוס' ד"ה אמרי וכו' ובמס' חולין די"ג כתבו תוספת ד"ה ב"מ דתרי ר"ה הוו ועי' בעל המאור מסכת שבת פכ"ד בשמעתין דמביא כרים וכסתות ע"ש ובזה ניחא מה שהקשה רשב"א חולין ד' למ"ר בי רב אמרו תחת עור א"י והקשה רשב"א הלא בי רב הוא ר"ה ור"ה אמר שם גבי מלק בסכין מפני שמחליד ולהנ"ל ניחא כיין דתרי ר"ה הוו ועיי' מנחות דל"ו תוס' ד"ה רבה

סליק הערל פרק שמיני

יש מותרות פרק תשיעי יבמות

דף פ"ד גמרא ע"ב אבל לאו שאינה שוה בכל לא הקשה שאגות ארי' דבריש תמורה מרבי ש"ס נשים בתמורה דה"א דהואיל ואינה שוה בכל ותרי קראי למה לי ול"נ דמהכא ה"א דשאני כהני' דריבה הכתוב מצות יתירות וכדאי' סנהד' דנ"א ע"ב וגם הכא חמיר וכמו שהקש' רמב"ן דהיא עוברת משו' לפני עור ומתמורה י"ל דחולין מקדשים לא גמרינן

דפ"ה ע"א בגמרא והרי טומאה הקשה זקני הגאון מ' מרדכי דייטש זלה"ה לרמב"ם שפסק דאשה אינו מצווה לטמא לקרובתי' וכתב רמב"ן הטעם הביאו ב"י י"ד סי' שע"ג דבני אהרן ולא בנות אהרן אכולהו ענינא כתיב וקאי ג"כ על לה יטמא ואם כן מאי הקשה ש"ס הרי טומאה וטעמא דכתיב בני אהרן יכו' הא אכתי איצטרך בני אהרן למועטי נשים שאינו מנוות לטמאות לקרוביהם דטומאת קרובים הוא שוה בכל ונוהג ג"כ בישראל ודוחק לומר דהוה למיכתב האי מיעוטא אצל לה יטמא ונראה דקושי' הש"ס הוא לר' ישמעאל דס"ל במס' סוטה דף ג' דלה יטמא רשות וא"כ לא איצטרך למועטי נשים שהרי אפילו אנשים הוא רק רשות

עוד קשה לי בסוגי' דקידושין דל"ה דמסיק הש"ס דנשים פטורים מהקפא דבני אהרן אכולהו ענינא קאי וישראלים ילפי מג"ש דכהנים וא"כ מאי הקשה ש"ס והרי טומאה וכו' הא אי לא כתיב בני אהרן לא הוה ידעינן דכהנת פטורים מהקפה והשחתה דהקפה הוא שוה בכל וא"ל דא"כ הוה לי' למיכתב לא תקיפו בני אהרן ז"א דבלא"ה י"ל לתירץ אביי שם דלמה לי ג"ש דנשים פטורים מהקפה ליכתב בני אהרן לא תקיפו ואח"כ ליכתב לא יטמא ולא יפסיק הענין וממילא נדע דקאי אכולהו ענינא וע"כ צ"ל דלא שייך למיכתב אמור אל הכהנים בני אהרן לא תקיפו דהא גם ישראלים מוזהרים על הקפה וגם י"ל דאביי לטעמי' דס"ל דטעמי' דאיסי דבני אהרן קאי אף בבל יקרחו וא"כ אי לאו דג"ש ה"א דבני אהרן לא קאי רק על קרחה וצ"ל דש"ס מקשה לתירץ קמא במס' קידושין דיליף דנשים פטורת מהקפה הואיל דליתנהו בהשחתה ומזה סיוע לרמב"ם דתפס תירץ זה ומחייב עבדים בהקפה

ע"ב תוס' ד"ה ולר' מתי' עיי' מהרש"א שכתב דמיירי בבת כהן דמשום גרושה אינה פסולה מתרומת בית אבי' וקשה אם כן מאי הקשה ש"ס לר"מ דילמא ר' מתי' לא פוסל רק לכהונה דביאת איסור נחשבת כזונה אבל לתרומה לא ליפסלא דבעינן שיהי' זר אצלה מעיקרא (ועיי' מ"ש לעיל דמ"ד בשם הר"מ) ובאמת רשב"א כתב ר"פ הערל דלר"מ לא בעי זר אצלה מעיקרא ולא ידעתי מנ"ל זה ופנוי הבא על הפנוי' לר"א דעשאה זונה יוכיח דפסולה לכהונה ואפ"ה לא מיפסלה מתרומה וכמ"ש תוס' ס"פ אלמנה לכה"ג

תוס' ד"ה וכל מקום ומיה' קשה דקאמר בעולה לכה"ג והא הוא ליפסל ע"י עכ"ל ול"נ דכוונת הש"ס בעולה לכה"ג שעבר מחמת מומין דאסור לישא נשים הפסולת לכה"ג כדאי' הורית די"ב ע"ש ושפיר מרגלי' לי' כיון דבלא"ה פסול לעבודה מחמת המומין אבל א"ל דמיירי בכה"ג שעבר וכר"י דס"ל יומא די"ב שני אין ראוי לכה"ג וכו' דא"כ הוה לש"ס להקשות ג"כ הניחא אי ס"ל כר"י אבל אי ס"ל כר"מ דאמר שני כל מצות כהונה גדולה עליו מ"ב ואולי יותר ניחא להקשות לראב"י דלא מרגילה אפי' מד"ת והנה שם בהורית אמר ר"ע דאפי' עבר מחמת מום אינו חוזר לעבודתו ואפ"ה מצווה על הבתולה ורמב"ם לא הביא זה ונראה דר"ע יליף מדכתיב והוא ור"י מוקי על כהן משוח מלחמה וגם יש שם ברייתא דמשוח מלחמ' מצווה על הבתולה והוה ר"ע מחביריו

דפ"ו מקשים על רמב"ם דפסק מעשר ראשון מותר לזרים והלא ש"ס מוקי סתם מתני' כר"מ ונראה דרמב"ם אשכח סתם אחר במס' דמאי פ"ב משנה ד' הנחתומים לא חייבי חכמים להפריש אלא כדי תרומת ומפרש ש"ס יומא דף ט' דמעשר ראשון המע"ה ופרש"י במס' סוטה דמ"ח דמעשר ראשון מותר לזרים ואין בו רק גזל השבט ולכך המע"ה הרי דמות' לזרים דאי אסור הי' צריך להפריש גם מעשר ראשון וליתנם ללוי דילמא משהי גבי ואכיל ודוחק לחלק דשאני תרומה דהוא במיתה והלא לעיל דפ"ב מסיק רבא ועיי' מהרי"ק דמסיק דגרסינן רבא מה לי איסור לאו אי כרת ועיי' תה"ד סי' ר"ן אמנם תוס' י"ט מס' מכשירין פ"ב משנה יו"ד כתב דאף לר"מ לא החמירו דרוב ע"ה מעשרין ועיי' מ"ל פ"ב הי"ט ובמהרי"ק

ע"כ בגמר' בתר דקנסינהו עזרא הרא"ה כתב בשם י"מ דלר"ע בודאי לא קנסו עזרא דכיון דס"ל מד"ת דוקא ללוי לא הי' אפשר לצאת ידי תורה בנתינת לכהן והוא חולק וקשה ני לי"מ אכ"ק תוספת ד"ה מ"ט ע"ש דכיון דר"מ ס"ל מעשר ראשון דוקא לכהן א"כ לא ס"ל דקנבו עזרא אמנם במס' ב"ב דפ"א תירצו דלר"מ צ"ל דמפריש ממקום אחר ואדרבה דלי"מ ניחא מה שהקשו תוס' ב"ב דפ"א דלמה לא משני אפי' כר"ע ובתר דקנסינהו עזרא ולי"מ ניחא דהא ר"ע לית ליה דעזרא קנסוהו ועיי' ריטב"א חולין דף קל"א ובזה יש לסייע לרמב"ם דפסק ספ"א ה' תרומה דאפי' בימי עזרא הוא מדבריהם תרומה ומעשר ולהנ"ל י"ל דגם הרמב"ם הי' סובר דאיך יקנסו עזרא להפקיע נתינת ללוי שהוא דוקא לכהן והרי בסוגי' דהכא מסיק דר"ע אמר לראב"ע אי בתורת קנסא וכו' וקשה הלא לר"ע ללוי דוקא ואיך יקנס עזרא להפקיע נתינתו ד"ת ועיי' רא"ה בכתובת א"ו דאפילו בימי עזר תרומה ומעשר דרבנן והם אמרו והם אמרו וא"ל לי"מ אי ר"ע לא ס"ל דקנסוהו עזרא איך יפרש הקרא והי' הכהן עם הלוי וכן הקש' ב"י בפ' הספינ' י"ל כמ"ש רש"י חולין דקל"א שלא האמינם על תרומ' מעש'

דפ"ז תוס' ד"ה התם ומיה' קשה למאן דדריש מלחם וכו' לגבי' בנה כתיב יאכלו בלחמו וכו' עכ"ל ולי נראה דמתיבת לחם ליכא למועטי בשר דהלא לחם כל מאכל משמע כדכתיב בלשצר עבד לחם רב וכמו שפרש"י וגם בירושלמי בשמעתין דריש ר"ש מקרא דלחם לרבות חלות תודה ורקיקי נזיר דהוה כחזה ושוק לכן פרש"י דעיקר ילפותא מדכתיב מלחם משמע ולא כל לחם ועיי' מנחות דל"ז מימים ולא כל ימים אבל קרא דכתיב ילידי ביתו המה יאכלו בלחמו ליכא למועטי חזה ושוק דגם בשר נקרא לחם או דקאי על חלת תודה דדינו כחזה ושוק

סליק יש מותרת פרק תשיעי