אהל דוד שבועות יבמות סט

ולרבה משמע דאנן לא ס"ל הכי ועיי' תוס' מס' ע"א ד"מ ע"ב ד"ה כל משמע כמהרש"ל

ול"נ דלכך פסק הרמב"ם כשמואל דכטעמי' אזיל דפסק בפ"ד מה"א איילונית שנתקדשה קדושין גמורים הן ומשמע קדושי' תורה ואכ"ק מה שהקשה ב"ש סי' קנ"ה ס"ק י"ט על הא דאמר ר' דימי במס' נדה דף מ"ו אבל מעיקרא לא וקשה איך ממאנת ניחוש שמא תמצא סימני איילונית והרי היא גדולה למפרע ולהרמב"ם קדושי איילונית קידושין גמורים הן אף בלא היכר וצל"ע על הב"ש דהרי הרמב"ם פסק כשמואל דלא אמרינן נעשה איילונית למפרע ומעתה יש הוכחה להרמב"ם דלטעמי' אזיל דפסק איילונית צריכה גט ואכ"ק קושית הב"ש על ר"ד מנהרדעי וע"כ צ"ל דר"ד סובר כשמואל ועיי' בהרא"ש פ' לא יחפור סי' ט' שכתב דהלכה כר"ד מנהרדעי שהוא בתרא ועיי' ספר כריתות שער ב' סי' א' דר"ד מנהרדע' הי' אחר ר"פ ועיי' עולת התמיד סי' ל"ב ס"ק נ"ב דגם המרדכי פסק כר"ד דצריכן החריצן עד התפר וצל"ע על הב"י א"ח סי' תקל"ח מי"א והב"ש הביא בשם הדרישה כיון דלא בא עלי' אחר י"ב שנים לא הוי קדושי תורה ולא חיישינן שמא תמצא סימני איילונית כמו דלא חיישינן שמא נשרו ויש לדקדק לפי מה שהעלה משנה למלך פ"ד מה' בכורת דהיכא דאיכא ס"ס להחמיר אף בדרבנן אזלינן לחומרא והלא אף כאן יש ס"ס להחמיר שמא נשרו ואת"ל שלא נשרו שמא ימצא סימני איילונית

ע"ב תוס' ד"ה ע"ד וא"ת וכו' ובמס' נדה דל"ב כתבו דאין מועלת הבדיקה עד שיהי' גדול בשנים

שם בגמרא היכא דהביא ב' שערות וכו' והמ"מ בפ"ב מה"א הקשה על ראב"ד דפסק דאם הוא בן כ' ולא הביא ב' שערות בזקן אף שלא נראה סימני סריסי אחרים הוה סריס והלא הש"ס אמר דפלוגתא בלא הביא וקאמר ר"י בא' מהן ואם לא הי' צריך לסימנים אחרים הי' להש"ס לומר הרי הוא סריס ול"נ דראב"ד סובר כמ"ש תוספת דהא דאר"י בא' מהן לא שיצטרך סי' אחר בהדי' אלא בהאי לחודי' ודכותי אמרינן בא"ט עוף הבא בסי' אחד והלח"מ הקשה על סמ"ג עשין שכתב הגיע לשנה כ' ולא הביא ב' שערות למטה והבי' ב' שערות בזקן אעפ"י וכו' עד שיוולדו משמע דהבאת ב' שערות בזקן לא הוה כהבאת ב' שערות במקום הידוע ובעשין נ' כתב גבי חליצה שיבדקו אם יש ב' שערות באשה וכו' ובאיש בזקן ולי נראה דבמצות מיאון מיירי שבדקו ולא הביא ב' שערות למטה ולכך לא מהני ב' שערות בזקן אבל במצוות חליצה מיירי שלא בדקוהו אם יש לו ב' למטה לכן מיד כשנראה ב' שערות בזקן חשבינן לי' כגדול

רש"י ד"ה טעמא הקשה מ"ר דלמה לא פרש"י שהיא זונה משום לאו דהא רש"י הוא מהסוברים דיש זונה מחייבי לאוין ותיפק משום לאו דלא יבוא פצוע דכא ולא קשה כלל שהרי הש"ס אמר סריס דומי' דאיילונית וכו' אף סריס בידי שמים והרי סריס חמה מותר לבוא בקהל כמ"ש רש"י לקמון דפ"א במתני' גם דברי תוס' י"ט פ"ח משנה ד' שכתב דרב דלא מפרש רק בסיפא דלטעמי' אזיל דחייבי לאוין עושין זונה ותיפק משום לא יבוא פצוע דכא וקשה לי דהא ש"ס אמר סריס דומיה דאיילונית בידי שמים וכיון דהוא בידי שמים אין כאן לאו דקרא פ"ד מיירי דוקא בידי אדם

דף פ"א ע"א בגמרא טעמא דבעלה כמאן דלא כר"י קשה לי לשיטת ב"ש סי' ה' שכתב דפצוע דכא כהן אסור בגרושה הואיל והוא לאו מפורש ולא מותר רק בגיורת אף דגיורת אסור משום זונה וזונה מפורש בתורה מ"מ האיסור אינו מפורש בתורה אלא דילפינן מקרא דיחזקאל דגיורת בכלל זונה ע"ש וא"כ ר' יודה דאוסר איילונית משום זונה בודאי כהן פצוע דכא מותר באיילונית אף דזונה מפורש בתורה מ"מ איסור איילונית אינו מפורש רק דילפנין לעיל דס"א מקרא דהושע דכתיב הזנו ולא יפרוצו וא"כ דילמא נקט בעלה שתהי' אסורה אף לכהן פצוע דכא דכיון שנבעלה לח"כ הרי הוא איסור מפורש בתורה אבל משום איילנית אף שהיא זונה מ"מ כיון שאין האיסור מפורש בתורה מותרת לכהן פ"ד ודילמא מתני' רנה למינקט שתהיה פסולה לכל הכהנים אפי' לפ"ד ונהי דאכתי לא מתוקמי' מתני' כרב יודה דאיהו ס"ל קהל גרים איקרי קהל וא"כ בלא"ה אסירא משום פ"ד מ"מ מנ"ל דבהך דינא אי איילונית הוה זונה דלא ס"ל מתני' כוותי' דילמא גם מתני' ס"ל דאיילונית הוה זונה רק דמיירי בגיורת וקמ"ל דאם בעלה אסירא אף לכהן פ"ד ולשיטת ח"מ שכתב דכהן פ"ד מותר אפי' בגרושה הואיל דהוא לאו שאינה שוה בכל ניחא דע"כ מתני' לא איירי בפ"ד דא"כ אף אם בעלה יהי' מותרת דזונה הוא אינה שוה בכל אבל לב"ש קשה: ונסתפקתי לשיטת ב"ש אם כהן פ"ד מותר בחלוצה אם נימא כיון דחלוצה אסור משום גרושה וגרושה אסירא לכהן פ"ד ה"ה חלוצה או דנימא הואיל דמדרבנן לא אסירא ואם נימא דעשאה חלוצה לגמרי כגרושה ואסירא לפ"ד כהן מיושב מה שהקשה בתוס' הרא"ש דלמה לא דייק הש"ס מרישא דאיילונית שחלצה לא פסלה מוכח דלא כר"י דאי כר"י אכתי פסולה לכהונה משום זונה ולהנ"ל ניחא קצת דקמ"ל דמשום חלוצה הוה אסירא אף לכהן פ"ד אבל משום זונה דאיילונית אינו מפורש בתורה רק מקרא דהושע אבל א"כ גם מסיפא ליכא למידק וכמ"ש ודע ובמדורא בתרא כתב דמרישא לא מצי למידק דה"א דפסולה לא קאי על כהנים רק על אחיו ושמעתי מגדול א' דהא לאחין בלא"ה אסירא כיון דהיא איילונית הרי היא אשת אח שלא במקום מצוה ואסורה על כל האחין: ואחד מתלמידים השיב דה"א דמיירי באיילונית שלא הכיר בה ולכך מותרת לאחין דקדושי אחיו הוה קידושי טעות כמ"ש תוס' בריש מכילתן ואולי י"ל דלא פסלה קאי על צרותיה דאי הוה חליצה מעליותא אסורים כל צרותי' להתיבם דכיון שלא בנה שוב לא יבנה אבל כיון דלא הוה חלוצה ממילא צרותי' מותרת להתיבם דהא קימ"ל כרבא דצרת איילונית מותרת אבל מסיפא דייק שפיר דע"כ דלא קאי על צרות דא"כ אף אם בעלה מדוע יהי' אסורים הצרות כיון שהיא איילונית והיבום הי' בטעות וע"כ דקאי על כהונה

תוס' ד"ה לימא וכו' יש להוסיף קצת דלכאורה קשה מה הקשה הש"ס על ר"ה דילמא ר"ה סובר יש זיקה ולכן היא אסורה דהוה כא"א ומתני' אתי' כמ"ד אין זיקה ונראה דסוגי' קאי לאביי לקמן דף צ"ז דמוקי רב כר"ה דש"י שזינתה אסורה ליבם והרי רב ס"ל לעיל ר"פ כיצד ש"י שמתה מותר באמה דאין זיקה ולכך תירצו תוס' שפיר כיון דיש לאוקמי' כתנאי וכבר כתב הרמב"ן והב"ש דמ"ד יש זיקה הוא מדרבנן

תוס' ד"ה ואין וכו' הביאו סוגי' דכתובת גדולה חזקה. ומסוגי' זה קשה לי על מהרי"ו סי' פ"ח שהשיג על מהר"ח א"ז שרצה לומר דהאי דאשת כהן שהלך בעלה למ"י שאוכלת בתרומה משום חזקת אכילת תרומה שאכלה קודם שהלך בעלה והקשה מהרי"ו מסוגי' דגיטין ד' כ"ח ע"ב וצריכא דא"א גבי תרומה וכו' אבל חטאת עוף מספקא לא ליתי חולין לעזרה ואמאי לא אמר הש"ס א"א גבי תרומת משום דאיכא חזקת אכילת תרומה וזה עדיף דלא הי' קשה מה שהקשו מס' חטאת עוף ע"ש וקשה הא מבואר בכתוב' דכ"ד הרי אתם בחזקתיכם הרי דחזקת אכילת תרומת הוא חזקה ונרא' דמהרי"ו מודה דחזקת אכילת תרומ' הוה חזקה מעליא רק האי דבת ישראל דאוכלת בתרומה ע"כ אין הטעם משום חזקת אכילה מדנקט במתני' בחזקת קיים ולא נקט משים חזקת אכילת תרומה ש"מ דמתני' מיירי אפי' כשלא היתה לה מעולם חזקת אכילת תרומה כגון בשעה שניכסה לסופה היתה טמאה וקודם שנטהרה הלך בעלה למ"י אפ"ה אוכלת משום חזקת קיים דאי לאו הכי קשה אמאי לא נקט מתני' משום חזקת אכילת תרומה

תוס' ד"ה נתערבו וכו' ובזבחים ד' ע"ב תוס' ד"ה נתערבו כתבו דגבי בגד שצבעו בקליפי ערלה וכו' וגבי צובע מלא הסיט וכו' לא קתני נתערבו באחרים משום דאם נתערב יוכל להסיר מכל אחד מלא הסיט ומשתרי משום ס"ס מחה קשה על פר"ח בכללי ס"ס סי' ח"י שכתב דלא עבדינן תרי ספיקא בידים והלא תוס' כתבו שיוכל להסיר מלא הסיט ומשתרי משום ס"ס ועיי' תוס' הרא"ש

ע"ב תוס' ד"ה כולן וכו' כיון דשרי בהנאה חיישינן שמא יקנה ישראל ליתן לפועליו וקשה לי א"כ בעובדא דרבה בר לויאה במס' ע"א דף ס"ה בכלי' דחיטא דנפל יי"נ והתיר רבא למיטחנה ולזבוני לנכרים ולמה לא חיישנין שמא יקנה ישראל ליתן לפועליו עכ"ום ושם הוא יי"נ דאסור בהנאה וכן מבואר במרדכי פ' כ"ש סי' תמ"א שכתב בשם הר"י מפריז להתיר תבשיל שמצאו בו חיטה בפסח למוכרו לעכו"ם והביא ראי' דהתיר רבא למיטחנה ולזבוני לעכ"ום והלא יי"נ אסור בהנאה אע"כ כיון שהעכ"ום משלם יותר עבור היין מותר הרי דאיירי ביי"נ האסור בהנאה והנה המרדכי דחה ראי' זו דשם עובדא דר"נ ביי"נ דרבנן והכונה דסתם יינם הוא דרבנן והכוונה דחיטה שנמצא תבשיל אסור למוכרו דמהנה לעכ"ום כמ"ש מג"א סי' ת"ן ס"ק י"ב ומה שרמז לסי' שמ"ח הוא ט"ס וצ"ל סי' ש"ז ס"ק כ"ט וא"כ כיון דמיירי בסתם יינם שהוא דרבנן ל"ח שיקנה לפועליו ועיי' בי"ד סי' קל"ד ד"ה כתיב. ומ"מ לא יתישב שפיר דא"כ הוה להתיר למוכרו בעין ויש לחלק. ונסתפקתי בחמץ נוקשה שנפל לתבשיל ואין בו ס' אי שרי למוכרו לנכרי דכיון דנוקשה דרבנן דמי' לעובדא דע"א דס"ה דהתיר רבא למזבין לנכרי וחלילה להתיר למעשה

ע"ב תוס' ד"ה ר"י ובמס' מנחות הביאו תוס' שיטת ר"ת דאפי' בדבר יבש ס"ל לר"י מב"מ לא בטל ונראה שזה ג"כ שיטת הר"ן במס' נדרים שכתב דדבר שיש לו מתירין דלא בטל משום מב"מ ואי סובר דביבש לא שייך מב"מ א"כ ביבש לא דין דשיל"מ וקשה מסוגי' דב"מ דף נ"ג מעשר בטל ברובה וא"א לדחזקי' הוי' לי' דשיל"מ ומאי קושי' הא הר"ן כתב גופא בפג"ה דהאי דמעשר בטל ברובה מיירי ביבש דברובה משמע חד בתרי ואלו בלח בעי ס' א"ו דס"ל דאף ביבש שייך מב"מ

דף פ"ב ע"א תוס' ד"ה בטומאת משקין וכו' משמע דר"י ס"ל מב"מ לא בטל אפי' באיסור דרבנן וקשה א"כ קשה קושי' הש"ס חולין דף צ"ח והאר"י צירו בסאתיים ומה דמשני ש"ס שאני ציר דזיע בעלמ' וכתבו תוס' דהוא דרבנן הרי דבאיס' דרבנן מודה ר"י דבטל ונראה דר"ש ברי' דר"א ס"ל כאביי בזבחים דמשני הא דידי' והא דרבי'

תוס' ד"ה משום ומיה' קשה ולפמ"ש רמב"ן במלחמות פ"ב דפסחים דר"ש לחוד הוא דס"ל בנדרים דשיל"מ לא בטל וחכמים פליגי א"כ יש לאוקמי' האי דתרומ' עולה בק"א כחכמים ומה שמקשים מסוגי' דריש ביצה דמשני ר"א משום דשיל"מ והלא גם ר"י ס"ל משום משקין שזבו אינו קושי' דנהי דר' יוחן לא ס"ל דשיל"מ מ"מ יש לאוקמי' הברייתא דספקו אסורה כר"ש ואיהו ס"ל דחכמים פליגי כמ"ש רמב"ן בפסחים סי' ו' ע"ש: