אהל דוד שבועות יבמות סח

דכתובת דל"ה ע"ב הקשה הש"ס אי כר' יצחק קשה ממזרות פי' ואין לוקה ומשלם ומאי קושי' ולמה לא אוקי ש"ס דמתני' אתיה כעקיבא ב"י ומיירי בממזרות הבא מח"ע דליכא לאו וע"כ דס"ל סוגי' דתלמודא שם דממזרות הבא מח"ע איכא לאו להבא עלי' א"כ ממילא חללה מח"ע איכא לאו לכהן הבא עלי' ועיי' מ"ל פי"ט ה' א"ב וא"כ ליכא תשובה מחללה הבא מח"ע כקושי' תוס' דאכתי איכא למיפרך מה להנך שהוא בלאו לכן מפרש רמב"ם פירש אחר: והנה לשיטת תוס' דחללה הבאה מח"ע ליכא לאו מתורץ קושי' תוס' כתובת דף ל"ב שהקשו דלמה לא הקשה ש"ס מרישא הבא על ממזרות ולהנ"ל ניחא דיש לאוקמי' בממזרות הבא מח"ע וכעקיבא ב"י דליכא לאו ולא לקי ועיי' לעיל דף ס' מ"ש בישוב רמב"ם וגם רב דאמר לעיל דף ס' דטעם דראב"י דס"ל דטעמי' דראב"י משום דס"ל לראב"י כר"א ולדידי' בחלל מח"ע ליכא א"כ איך יפרש מתני'

תוס' ד"ה מחלל ושמא חללה הבא מח"ע ליכא לאו עכ"ל וקשה לי נהי דחללה מח"ע ליכא לאו מ"מ איכא למיפרך מה לחללה משכחת לפעמים לאו אבל מצרי ואדומי ליכא בשום מקום לאו וכה"ג כתב רשב"א מס' שבת ד' קל"ב דהפירכת סובבים על הכלל וכהאי דפ"ק דיבמות דבעי למילף מפסח ומילה ופריך מה להנך שיש כרת והלא מילת קטן אין בה כרת ודחי שבת מ"מ כיון שעיקר מילה חמורה אין הולכין אחר הפרט וכ"כ מ"ו בצל"ח בסוגי' דהילולים וכ"כ בתוס' הרא"ש שמתרץ קושי' תוס' ד"ה שכן דנקט כרת משום רוב ממזרים וממזר דעכום א"ל שכן יש לאו ומיה' קשה מעכ"ום להך פירש דהוה ממזר מד"ת ומיה' איכא למימר נהי דבביאת עכ"ום ליכא לאו מ"מ באיסור ממזר יש בו לאו וא"כ ה"נ איכא למיפרך דמ"מ באיסור חלל יש בו לאו ועיי' זבחים דף י"ז שם יושב לא פריך ועיי' זבחים דף י' ע"א השתא בשלמים וכו' וכן שם ע"ב בחטאת חיצונית

דף ע"ח תוס' דה מצרי ב' וכו' דבתר דידה שדינן הקשה בס' כתובה וטורי אבן לשיטת רמב"ן דנתינם לא אסור מד"ת רק דור ראשון אכ"ק קושי' תוס' ואי דבתר דידה שדינן מה בכך הלא מד"ת לא אסור רק דור א' ונראה דבירושלמי פ' הערל סובר ר' ייסא דפ"ד אסור בממזרות דבקדושתי' קאי וא"כ קשה מברייתא דלעיל דף ע"ו דקתני פ"ד מותר בנתינם ונ"ל דר' ייסא סבר כס"ד דרבא דלאו דלא תתחתן קאי בגיותן ובגרותן לא אסור רק מדרבנן ובהנך דלאו בר אלודי לא גזרו וא"כ אולי גם ר' יוחנן ס"ל דאיסור ז' עממין לא אסור מד"ת בגרותן והרי הם כשאר גרים וא"כ אי אפשר לישא נתינה כיון דקהל גרים איקרי קהל ומיד כשנתגיירו הרי הוא קהל מעליא ואסורה למצרי שני והרמב"ן לא הוצרך לתרץ רק לבתר דהדר רבא וס"ל דאסור מד"ת אף בגרותן א"כ קשה למה הוצרך דוד לגזור ומשני דגזר על הדורת ושוב מצאתי במהר"ם ברבי שמתרץ ג"כ קושי' תוס' דר' יוחנן ס"ל כס"ד דרבא

שם בגמרא דאי התירא לא כתב הקשה באר יעקב א"כ איך כתיב כל אשר בבהמה תאכלו ודרשנין דוולד שניתר בשחיטת אמו הא למ"ד עובר לאו ירך אמו אסור לשחוט בהמה מעוברת משום אותו ואת בנו כמ"ש הר"ש ולי נראה דמשכחת ששחטו לחולה דנדחה מפני פקוח נפש ודכוותי' משני ש"ס במס' יומא דף ס"ד

שם והרי מ"ג דאי להיתרא ופרש"י דכתיב היא תעבה ואין בני' וכו' הקשה מהר"ם ברבי דהלא הסוגי' קאי לר' יודה ותוס' כתבו בכמה דוכתי' דר"י ס"ל אין קידושין תופסין בח"ל וא"כ לא דריש האי היא תעבה ואין בני' וכ"כ תוס' לעיל דף מ"ד לר"ע ולדידי לא קשה דנהי דר"י לא דריש האי דרשא מ"מ שפיר מקשה ש"ס על ר' יוחנן דאמר אי לאו דאמר ר"י הכתוב תלאן בלידה לא הוה מצא ידיו דמצרי ב' במאי יטהר ומאי קושי דילמא עבר ונסיב אף דהוא דאי להתירא הלא חזינן דגם חכמים מוקמי הך קרא דהיא תעבה ואין בני' תעבה אף דהוא דאי להתירא ומחכמים נשמע לר"י ודילמא גם ר"י ס"ל דכתיב קרא דאי להתירא הרא"ש הקשה מאי הקשה ש"ס במאי יטהר דהלא יוכל לישא ממזרות עשירת אחר יו"ד דורת וגר דאינה ראוי לבוא בקהל מות בה ומתרץ דמ"מ הבן של עשירית ממזור הוא דהוולד הולך אחר הפגום וצריך שקידה אי ר' יודה ס"ל דון מיני' ומינ'

תוס' ד"ה אלא וז"ל ואר"י שרוצה ליישב דברי רבא דהכא אפי' כר"י וקשה לי דהלא ע"כ מודים להא דרבא והוא ע"פ מ"ש תוס' סנהדרין ריש בן סורר דרריש הש"ס לאיש אתה מחזיר ולא לקטן והקשו דאיך משכחת גר קטן דהא ואר"ה גר קטן מטבילן ע"ד ב"ד הוא דרבנן ותירצו דמשכחת בנכרי מעוברת דבנה א"צ טבילה וא"כ ע"כ צריכ הש"ס לתרץ דגם ר"י ס"ל האי דרבא דשאני עובר דהיינו רביתי דאל"כ קשה האי קרא דאיש למועטי קטן איך משכחת גר קטן ואפשר דתוס' דהכא קאי לאותן ספרים דגרסי בב"מ ד' ע"א דזכי' מיה' אית לי' ומשמע דהוא מד"ת ועיי' בהר"ן ר"פ האיש מקדש

תוס' ד"ה רובו וכן דעת רוב פוסקים דאפי' על הגוף מד"ת אינו חוצץ רק רוב ומקפיד וראיתי בשבות יעקב סי' ס"ט שהשיג על מג"א סי' ק"ס ס"ק ז' שכתב דבטבילת נדה אזלינן לחומרא והקשה הלא מד"ת לא הוה חציצה דבעינן דוקא רובו ומקפיד ולדידי אין זה השגה דמג"א סובר דבאיחזק איסורא לא אמרינן ס' דרבנן לקולא וא"כ בטבילת נדה אף דמד"ת לא הוה חציצה מ"מ כיון דאיחזק איסורא ויש לו עיקר מד"ת לא אמרינן ספק דרבנן לקולא אבל נט"י דאין לו עיקר מד"ת אמרינן ספק דרבנן לקולא אף דאיחזק איסורא וכמ"ש הפר"ח בכללי ס"ס א' ט"ו ועיי' בר"ש מס' תרומ' פ"ז מ"ח כתב דפסול ידים עיקרן מדבריהם מקרי ועיי' ב"ש סכ"ח ס"ק כ"ב אח דרבנן הוה כאיסור שאין לו עיקר מד"ת

ע"ב תוס' ד"ה מי ח"ל דס"ל לר"א דון מיני' ומיני בפ' העור ורוטב ומכאן קשה לי על רשב"א בחדושיו מס' סוכה ד' כ"ז שכתב דר"א סובר דון מיני' דחייב באכילה ואוקי באתרי' ע"ש וקשה הא ר"א ס"ל דון מיני' ומיני'

שם בגמרא והא אנן תנן ממזרין איסור עולם מקשים דלמה לא הקשה ש"ס על קרא ובס' זרע יצחק מתרץ דעל הקרא יש לומר דמיירי מאותן ממזרים שקודם מתן תורה ובשעת מ"ת היו בני דור עשירי ואסרן הכתוב אבל מתני' דמורה הדין שפיר מקשה ועיי' בס' עיר בנימן

דף ע"ט גמרא אין לנו כסף וזהב י"ל דהוה למינקט זהב ברישא כי רוב פסוקים נאמרו בדרך לא זו אף זו וכה"ג הקשה בס' הפלאה על פסוק טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף הוה למ' נקט שם כסף קודם ונראה דאי' במדרש רבה פ' תרומה פ' ל"ה ז' זהבים הי' בבית המקדש וכו' זהב מזוקק שהי' טחין הכתלים והרי כתיב כסף מזוקק לטוח למה קורין כסף שהי' מכסף כל זהב שבעולם הרי דמובחר שבזהב נקרא כסף והשתא שפיר נקט בדרך לא זו שטוב תורת פיך מזהב ולא זו מזהב אלא אפי' מכסף הכוונה אפי' אותו זהב שנקרא בשם כסף שמכסף כל זהב שבעולם וגם כאן הוא וכן הוא בירושלמי פ"ד יומא הלכה ד' ע"ש וגם כאן בדרך לא זו אף זו: ותקחה רצפה את השק והקשה אלשוך מה השק בה"א ואולי רמז למ"ש הרבתי פ' אמור על ה' חטאים נהרג שאול ורמזה זה ולכך כתיב שם גם דענין שק מורה על תשובה ושמעתי מא"א זלה"ה שרגיל לומר באמרם מתעורר בתשובה וראוי שיהי' נאמר מתעורר לתשובה ומתרץ דשל"ה כתב דתשובה הוא נטריקן תענית שק בכי הספד ולכך אמרו מתעורר בתשובה שיתעורר בתענית שק בכי הספד וז"ש ותקח את השק כי אות הי"א מורה על תשובה כדאי' בש"ס מנחות ד' כ"ט ע"ב מ"ט תלי' כרעי' דאי הדר בתשובה: גם יש לרמז שלקחה שק כי שק בגמי' ד' מאות והוא לבטל כחו של עשו ועמו ד' מאות איש וגבי עשו כתיב ועברתו שמרה לנצח והגבעונים אחזו מידתו של עשו אביהם שלא נתרצו לפיוס ונתקיימו בם מדה של עשו

שם והוקענם לה' איתא בילקוט שהי' תלוי' ז' חדשים ממוצאי י"ט של פסח עד מוצאי י"ט של חג ונראה דחג הוא זמן מתנות ענים ועיי' רש"י סוף סוכה בו' היו אומרים ימוטו כל מוסדי ארץ ופרש"י שבמזמור זה כתב עני ורש הצדיקו שהן המעשרות ומי שאינו נותן אל לבו וכו' בחשיכה יתהלכו דבד' פרקים הדבר מתרבה במוצאי החג מפני גזל מתנות ענים וגורם קללה ורעבון לעולם שימוטו כל מוסדי ארץ וא"כ לכך תלוי זמן ההיא להודיע כמה כחו של צדקה שאלו תלוי' הואיל והרגו כהנים של נוב שהספיקו מזון לגבעונים ולכך כתיב והוקענום לה' כדאי' ב"ב כל המעלים עין מצדקה כאלו עובד ע"א ועיי' ת"ח שם: ע"ב רש"י ד"ה בחייבי וכו' עיי' מהרש"ל שמגי' חולץ ובמ"ב מקיים הגי' דאף שדדברי ר"ע לא נזכר יבם מ"מ כיון דאין עולה ליבום אין עולה לחליצה ובתוס' הרא"ש ראיתי מה שפרש"י דמחולץ דוקא פריך דכיון דאין עולה ליבום וכו' משום דמשמע לי' דחולצין מצינו לפרושי שנעשה סריס אחר שנשאה ובמתני' לא משמע הכי דמשמע סריס אדם דומי' דסריס חמה כשנשאה ומשני כגון שנשאה אחיו גיורת כלומר אחיו שמת בין הי' סריס או לא הי' סריס ופריך א"ה יבומו נמי וכו' כלומר מעיקרא הוה קשה לי אמאי חולץ וחולצין השתא קשה יבומי גמי ומשני איידי דאר"י חולץ דהוא איירי שנשא ישראלית הלכך הסריס אסור ליבם אבל הוה מצי מיבום אשתו רק איידי דנקט חולץ ע"כ ודבריו סתומים קצת אבל מ"מ גם לפני הרא"ש הי' גירסא חולץ

ד"פ ע"א תוס' ד"ה נעשה ולא הוה התראת ספק וכו' ומזה קשה על מהרש"א במס' קידושין דיו"ד ד"ה בא"ד שכתב דמ"מ בקטנותה הוה ספק והתראת ספק הוא ולדברי תוס' דהכא לא הוה ספק דלאחר שגדלה אגלי למפרע דלא היתה איילונית ועיי' משנה למלך פט"ז ה' סנהדרין: והרמב"ם פסק כשמואל ותמה יש"ש דהלא הלכה כרב באיסורי וכתב דאין לומר דטעמי' מדאמר ר"י לרב איילונית לר"מ יהי' לה קנס ולא אמר סתם איילונית לר"מ ש"מ דלא קיי"ל כרב וכמו דדקינן דאין הלכה כרב בבשר שנתעלם מעין משום דמקשה ש"ס לרב היכא אכיל בישרא לא דמי דהתם לא מכח רב קדייק אלא מלישנא היכא אכיל בישרא ולא אמר היכא אכלינן אבל הכא לא הוה מצי למימר בענין אחר ע"ש ובאמת מצאתי בהר"ן ריש קידושין שכתב דאין הלכה כר"ה מדאמר הש"ס ולר"ה דאמר חופה קונה מכלל דאנן לא ס"ל הכי וכו' ע"ש וכ"כ סמ"ג עשין מ"ח מדאמר הש"ס ולר"ה דאמר חופה קונה וכו' משמע דאנן לא ס"ל הכי ובאמת קשה על הר"ן דאיהו גופיה כתב בסוגי' דבשר שנתעלם מן העין ע"ש ודבריו סותרים ועיי' שיטת מקובצת שכתב במסכת ב"ק בפ' הגוזל דאין הלכה כרבה דאמר חידש שחידשה בקנס אע"ג דמיקטל משלם דהא ר"א אמר בפא"נ סד"א הואיל וחידש וכו' קמ"ל ולסמ"ג והר"ן יש להביא ראי' מדאמר ש"ס בכתובת ולרבה דאמר חידש בקנס אע"ג דמיקטל משלם וכו' ומדאמר הש"ס