אהל דוד שבועות יבמות סז

שנשא גיורת ומת ונפלה לפני אחיו ליבם דקיימ"ל כר"ע לקמון דע"ט דאשת פ"ד מתיבמת וקרא לא ממעט רק סריס חמה ויבם אותו אחיו הכהן דמד"ת חייבי לאוין בני יבום נינהו ונתעברה וילדו אצלו וקמ"ל קרא דטמאה לידה ושפיר בני מיכל תרומה היא וא"ל דקושית הש"ס הוא לר"ע דס"ל ח"ל לאו בני יבום ז"א הא רשב"א כתב דקושי' הש"ס הוא מגיורת דשפחה משכחת בשפחה של כהן דאוכלת בתרומה וא"כ י"ל דר"ע מוקי קרא על שפחה לחוד וגם דילמא ר"ע ס"ל כרשב"י ומוקי לקרא בגירת שנתגיירה פחותת מג' שנים דמכשיר לכהונה (גם יש לאוקמי' כהן פ"ד שנשא מעוברת דמעוברת חבירו הוא מדרבנן וילדה

):, דע"ה בגמרא אבל יולדת וכו' כתב רשב"א דזה דוקא למ"ד מעיין א' הוא אבל ללוי דס"ל ב' מעיינות לא מקרי יולדת הותר מכללו דהוה כדם נחירים ואף דרב ולוי דנחלקו אי מעיין א' הוא המה אמוראי מ"מ גם פלוגתא דתנאי היא במס' נדה דף ל"ו אמנם שם דל"ז לתירץ בתרא לא משכחת תנאי למ"ד מעיי' א' וצ"ע

תוס' ד"ה כרות תימה וכו'. ובדרך רמז י"ל דלכך נקט בגיד כריתה דתוס' י"ט בפ"ז מ"ז מס' נגעים נתקשה דלמה נקרא ראש הגוי' ובאמת הבחיי פ' לך לך כתב שכל גידי אברים נקשרים בו ומטעם זה נקרא ראש הגוי' ראש כל הגוף ע"ש ולכך נקט כריתה שנכרתו כל הגידים

תוס' ד"ה שאין הביאו ירושלמי ובלבד שלימן ועיי' בהרא"ש שמסיק דאם נפצע אחד ואח"כ נטלה א"ז פסול שחוזר לכשרותו וי"ל לקמון דע"ו זה פסול שחוזר לכשרותו זה למועטי וכו' וקשה דלמה ל"א זה למועטי פצוע ביצה שאין חוזר לכשרותו וקדמני בזה מ"ו בנ"ב סי' ו' ונראה דהרי בלאו הכא מצינו פסול שחוזר לכשרותו לר"ה דאמר כמרזב פסולה והרי פסול זה חוזר לכשרותו וכמו שעשה מר בר ר"א דשפיה כקולמס ונראה דכוונת הברייתא פסול שחוזר לכשרותו כגון נקב ונסתם שעלה הסתימה אבל ע"י תיקן אדם מזה לא איירי הברייתא

הרמב"ם פסק פ' ט"ו הא"ב דאם נפצע ע"י חולי כשר דזה הוא כבידי שמים והקשה פ"מ דלמה פסק נגד הירושלמי ונראה דהוצעת ירושלמי הוא כך אית תני בין בידי שמים פסול וא"ת דכשר ומשני מ"ד בי"ש פסול כר"י בנו של ריב"ב ושוב מסיק דכולהו רבנן ומיירי שעלתה חטטין על ביציו והמסה אותן ואף שנולד החולי בי"ש מ"מ פסול ולקמון דף ע"ט מקשים תוס' ד"ה ואיידי דאי בסריס חמה אפי' ליבם נמי שרי והנה להרמב"ם דפסק כס"ד דרבא דלא תתחתן מיירי בגיותן וא"כ יש לאוקמי' בסריס חמה וכגון שנשא נתינה דנתינה מדרבנן הוא דאסור ובהנך דלאו בר אלודי לא גזרו וחולצין לאשתו ואסורה להתיבם הואיל והיא נתינה אמנם קשה לרבא דמסיק דלא תתחתן קאי בגרותן א"כ סריס חמה אסור לישא נתינה כיון דהוא מד"ת והי' ניחא לרמב"ם דרבא ס"ל כהתחלת דברי ירושלמי דר"י בנו של ריב"ב פוסל אף סריס חמה בידי שמים ושפיר יש לאוקמי' האי דחולצין בסריס חמה שנשא נתינה אף דנתינה אסור מד"ת מ"מ כיון דסריס חמה אף בידי שמים פסול לבוא בקהל מד"ת מותר לישא נתינה דכל פסולי קהל מותרין לבוא זה בזה אמנם מנ"ל לרבא לעשות פלוגתא דהא יש לאוקמי' הך ברייתא בירושלמי דתני' בידי שמים פסול שעלתה חטטין והמסה אותן דזה חשיב בידי אדם וצ"ל דרבא ס"ל דזה מיחשב ג"כ בי"ש ואף שרמב"ם פסק כס"ד דרבא הוא כמ"ש דרמב"ם סמך עצמו אסוגי' אחרת אבל לא שמעינן שאותו סוגי' פליג בזה על רבא מה דמכשיר בכה"ג

דף ע"ו הרמב"ם פסק דפ"ד אסור בממזרות ודייק מדקתני בברייתא מותר בנתינה ולא קתני בממזרות וראב"ד כתב דקמ"ל רביתא אפי' למ"ד קהל גרים אקרי קהל א"כ קמ"ל דאפי' נתינה דאקרי קהל מותר וכ"ש ממזרות דלא איקרו קהל והקשה פני משה דאיך אפשר לאוקמי' כמ"ד קהל גרים אקרי קהל א"כ למה יהי' פ"ד מותר בנתינה הלא הרמב"ם פסק דלאו דלא תתחתן נאמר בגיותן וכשנתגיירו הרי המה כשאר גרים ואקרי קהל ובאמת הוא קושי' גדולה על הראב"ד דכיון דשתק לרמב"ם דפסק דנתינה מותר מד"ת משמע דס"ל כוותיו ונראה דראב"ד ס"ל כמ"ש הלח"מ פ"ג מ"ה מלוה ולוה דאיכא ג' מחלוקת לדבר דר"י סובר דהיכא דמפורש הטעם דרשנין טעמי' דקרא ור"ש סובר דבכ"מ דרשינן טעמי' דקרא וחכמים סברי דאף היכא דמפורש הטעם לא דרשינן טעמא דקרא והב"י א"ה סי' ט"ז כתב דאי דרשנין טעמי' דקרא ע"כ לא תתחתן קאי רק אגיותן דהא הטעם משום כי יסיר וזה לא שייך בגרותן וא"כ כוונת הראב"ד דהברייתא אתי' כמ"ד קהל גרים איקרי קהל אבל בזה סובר הברייתא דלא כר"י רק דלא דרשנין טעמי' דקרא אפי' היכא דמפורש הטעם ולדידי' נתינם אסורים אף בגרותן וראב"ד דשתק בהא להרמב"ם דנתינם מותר מד"ת בגיורתן משום דבזה פסק ג"כ כר"י דדרשנין טעמי' דקרא היכא דמפורש הטעם

שם בגמרא הדר אמר רבא וכו' ורמב"ם פסק כס"ד דרבא ונראה ונקדים סוגי' דקידושין ד' י"ג מדאסר אלמנה לכה"ג מכלל להדיוט שרי והקשו תוס' דילמא אסר קרא אלמנה לכה"ג אפי' כשהוא יבם והי' ניחא לרלמב"ם דע"כ לא מיירי קרא ביבם דהא באותו קרא כתיב גרושה ואיך משכחת שגרושה יפול ליבם לפני כה"ג דאחיו כהן אסור לישא גרושה ועיי' שם מהרש"א אמנם הא משכחת שאחיו הי' פצוע דכא וכתב הח"מ סי' ה' דכהן פ"ד מותר לישא גרושה וא"כ משכחת בגיורת שנשאה לישראל ונתגרשה ושוב נשאה לאחיו של כה"ג שהוא פ"ד דמותר לישא גרושה ומשום פ"ד לא אסירא דקהל גרים לא איקרי קהל ואח"כ כשמת הפ"ד שפיר נופלת לפני כה"ג ליבום דאשת סריס אדם שהי' לו שעת הכושר מתיבמות כדאי' לקמון ד' ע"ט (ובזה מיושב קושי' מהרש"א שם) וע"כ דס"ל לסתמא דתלמודא שם דפ"ד בקדושתי' קאי אמנם השה מברייתא דקתני דפ"ד מותר בנתינה ואי בקודשת קאי אמאי מותר וע"כ דלאו דלא תתחתן הוא רק בגיותן ובגרותן הוא מדרבנן ובהנך דלאו בר אלודי לא גזרו וגם לא ניחא לרמב"ם דמיירי שאחיו הכהן עבר ונשא גרושה דא"כ יהי' מוכח דקדושין תפסי בגרושה לכהן דאל"כ לא משכחת יבום ולמה לי האי דרשא דדרשנין במס' תרומה לא יחלל חלולין עושה ואין עושה ממזרין דכיון דקידושין תפסי ממילא דלא הוו ממזרים דהא בהא תלי'

והב"ש הקשה להפוסקים דפסקא כהמסקנא דרבא ומ"מ פ"ד מותר בנתינה אע"ג דמפורש לאו דידי' ומותר ג"כ בממזרות א"כ מאי הקשה ש"ס בקידושין דף ע"ד מאי כל איסורים וכו' ולמה לא מוקמי' מתני' דכל איסורים מותרים זה בזה איירי בפ"ד ול"נ דבירושלמי פרק הערל מביא פלוגתא אמוראי בזה דר' ייסא ס"ל דמשנה דכל איסורים לבוא בקהל לא מיירי רק בפסול משפחה אבל פסול גוף דהיינו פ"ד לא הותר בממזרות ור' ירמי' ס"ל דאף פסול גוף פ"ד מותר בממזרות וא"כ סוגי' הש"ס קאי לר' ייסא דס"ל דפסול גוף אסור בממזרות והנך פוסקים ס"ל כר' ירמי' הואיל ומסקנא דרבא קיימא כוותי'

עוד נראה לסייע לרמב"ם דפסק פ"ד כהן מותר בגיורת וכתב הח"מ דאף בגרושה מותר ולא אסור רק בלאו השוה בכל (והב"ש חולק על הח"מ ועיי' לקמון אי"ה דפ"א מה שהקשתי עליו) דתוס' הקשו סוף גיטין לב"ש דאמר לא יגרש רק אם מצא ערות דבר א"כ למה לי קרא לאסור מחזיר גרושתו תיפק משום סוטה וגם לב"ה קשה למה לי דבר להורת דרשאי לגרש אפי' בלא מצא ערות דבר תיפק דא"כ ל"ל קרא במ"ג ולרמב"ם ניחא דאיצטרך קרא על אשת כהן שנאנסה דאסורה לבעלה כהן וצריך לגרשה ונישאת לאחר ושוב מת השני או גירשה וכגון שאכל השני זינתה ברצון ואח"כ נעשה בעלה הראשון פצוע דכא ואיירי שהיא בת גר דלא אסירא לפ"ד דקהל גרים לא איקרי קהל וא"כ משום סוטה לא נאסרת דהלא זינתה באונס ואונס בישראל שרי רק לכהנים אסירא והרי פ"ד לאו בקדושתי' קאי ומותר באיסור שאינה שוה בכל כמו דמותר בגרושה לח"מ קמ"ל קרא דאפ"ה אסורה לו משום מחזיר גרושתו דהוא לאו השוה בכל אמנם י"ל דתוס' הקשו למ"ד קהל גרים איקרי קהל וכבר כתבתי שלשיטת ח"מ מיושב קושי' תוס' גיטין דפ"ה ד"ה חוץ מתרומתך ולחלקת מחוקק משכחת בגיורת שנתגרשה והתנה חוץ מתרומה ומשכחת שתנשא לכהן פצוע דכא דמאכילה בתרומה ועיי' רשב"א בתשובה סי' תקנ"ז

ע"ב תוס' ד"ה ותיפק וכו' וקשה דפשיטא דשייך חתנות דהא תפסי קידושין ולא הבנתי דילמ' קושי' הש"ס הוא לעקיב' ב"י דס"ל כל שאין לו ביאה בישראל הוולד ממזר ואפי' בחייבי עשה לא תפסי קידושין ולדידי' קשה קרא איך שייך חתנות וע"כ אף דלא תפסי קידושין מ"מ קרינן ויתחתן ומדעקיבא ב"י שמענין לרבנן וקשה לרבא דאמר בגיותן לא שייך חתנות ושוב מצאתי בעיר בנימן

דף ע"ז בגמרא דריש רבא מ"ד רבות עשית וכו' וכתב מהרש"א דאי' בב"ק שאמר קב"ה לא כשעלה על דעתיך עלה על דעתי ב' פרידת טובת יש לי להוציא מהן והיינו מחשבותיך שלא כמחשבת משה ונראה להוסיף וגם יש טעם שמדוע לא נאסרו הנקבות דאי' ברבת פ' וירא פ' י"ב דלוט נתאוה לבנותיו אבל המה לא נתאוו ומצאתי זה בנזר הקודש וכתב עוד הנזה"ק שעיבורם הי' בדרך נפלא שנזדמן להם יין במערה וגם שזרע שיכור אינו מוליד לכן שייך ג"כ נפלאותיך שעיבורם הי' בדרך פלא ולא עביד קב"ה ניסא לשיקרא ולהמדרש שכתב דהמה לא נתאוו לו גם הא דדריש רבא לעיל פתחת למוסרי ועיי' ח"א דמשמע למידרש מרישא דקרא אני עבדך בן אמתיך וקאי על בנות לוט שהמה לא נתכוונו לזנות ועבדך מורה על מלכות ועיי' מלאכים סי' י"ב ויועץ המלך רחבעם את הזקנים וכו' וידברו אליו אם היום תהי' עבד לעם הזה וכו' והי' לך עבדים כל הימים וי"ל מאי אם היום ונראה דעוללת אפרים כתב דלשון נשיא שיהי' נושא בעול ציבר ואל יהי' עליו לטורח ואי' בפסיקתא אר"א כל פרנס המנהיג את ציבר בנחת זוכה ומנהיגם לעה"ב שנאמר כי מרחמם ינהגם וכו' וא"כ אף שבע"הז יש למנהיג טורח מ"מ ישים אל לבו שבעבור זה יזכה להנהיגם לעה"ב ושם לא יהי' טורח וז"ש אם היום דוקא בעה"ז תהי' עבד כי כלום שררה נתתי עבדות נתתי לכם והי' לך עבדים כל הימים לרבות לעה"ב ששם תזכה ג"כ לנהיגם ושם ישמעו בקולך לכן אמר דוד אני עבדיך שאני מוכן לסבול עול הציבר: תוס ד"ה ר"י עיי' מ"ש לעיל דף מ"ד

ע"ב בגמרא ורבנן מחלל דחייבי עשה ורמב"ם בפירש משניות מפרש טעם אחר ורבים מקשים מדוע שבק דברי הש"ס ונראה דתוס' כתבו דחללה הבאה מח"ע ליכא רק עשה לכהן הבא עלי' משום דתחילת האיסור אינו רק עשה וא"כ לעקיבא בן יוסף דאמר כל שאין לו ביאה בישראל הוולד ממזר אפי' מח"ע א"כ ממזרות הבאה מחייבי עשה ליכא נ"כ לאו להבא עלי' כמו כהן הבא על חללה מח"ע וא"כ קשה בסוגי'