אהל דוד שבועות יבמות סד

דף ס"ז עי' כ"מ פ"ח ה' תרומה שהקשה על רמב"ם דלמה נקט הטעם דאינו ילוד מהכיל ונראה דאף דש"ס מסיק בקושי' מצינו ברייתא אחרת במס' קידושין די"א תביא ש"ס ברייתא דבן בג בג דיליף מק"ו דארוסה אוכלת בתרומה מק"ו דשפחה כנענית ע"ש ומעתה אי הטעם היא דעובר במעי זרה זר ובת כהן שניסת לכהן והניחה מעוברת אוכלת עבדי' בתרומה ח"כ איכא למיפרך מה לשפחה כנענית שכסף מאכל אף שאינה יליד אבל אשה אינו אוכלת רק ילוד מאכיל וא"כ אף אחר שתלמוד דכספה מאכילתה מ"מ אינה ילוד לא מאכיל וכה"ג חשיב פירכא כמ"ש תוס' לעיל דנ"ז ד"ה רב א"ו דברייתא דבן בג בג סובר כאידך טעמא ודו"ק

ע"ב תוס' ד"ה אין חוששין וא"ת דהכא וכו' וב"פ מ"ח קאמר דקטנה חולצת עכ"ל ולדידי נראה דתוס' הקשו ריש מכילתן הלא אם היא איילונית א"כ קדושי אחיו בטעות ואין כאן אשת אח ולמה אר"מ קטנה אינו מתיבמות ותירצו דאיירי בדקיבל עליו וא"כ יש לאוקמי' האי דר' יוסי ב"פ מ"ח דקטנה חולצת בדקידשה אחיו סתם ושפיר עולה ליבום דמייבם ממ"נ דאם היא איילונית לא היתה אשת אחיו מעולם ור"מ דאוסר לחלוץ דסובר מקשינן אשה לאיש ואיש כתב בפרשה ואפי' לאו איילונית שם כגון דאיכא בן בהדה בת: הקשה רשב"א דאה"נ דעדיף מהאי דקאי אבראי דהא דקאי אבראי מאכיל מד"ת אבל האי דמעיברא אי זכר יש לו מד"ת ואע"ג דנכסים מועטים מ"מ מד"ת לאו דבנות רק מצד התקנה ואיך אתי תקנתא דרבנן ומפקע איסור תורה וכבר הקשו זה בירושלמי וזה לשונו קשי' מזון הבנות מדבריהן ודבריהן עוקרין ד"ת ומשני כמ"ד מאליהן קבלו מעשרות והיינו דתרומה בזה"ז דרבנן ונראה דלא ניחא לרשב"א כן דא"כ קשה ר' יוחנן לקמין דפ"ב דאמר דר' יוסי ס"ל תרומה בזה"ז ד"ת אבל נ"ע דמאי הקשה ירושלמי הלא תוס' בפ"ק דחולין כתבו דהא דר"מ חייש למיעוטי הוא רק דרבנן וא"כ מד"ת אין כאן איסור דמוקמינן פלגא דנקבת למיעוט דמיפלת וזכרים מיעוטא ושפיר אכל מד"ת ואין לחוש לעיבור דאיכא ס"ס שמא העובר נקבה ואין לבת במקום נקבה כלום ואת"ל דהוא זכר שמא הוא נפל רק דחיישינן למיעוטי וזה רק דרבנן ולעומת זה תקנו בנכסין מיעוטין שאין להבן כלום וע"כ צ"ל דגרע הך רובה מרובה דעלמא וכמו שסיימו תוס' ויש לחלק: ובזה ניחא הא דהקשו תוס' דכאן חייש ר"י למיעוטי וגבי תינוקת שנאנסה אזיל בתר רובה ולא תירצו כמ"ש רמב"ן דשם הוא כמו דיעבד אמנם כיון שהוכחתי מירושלמי הנ"ל דהוא מד"ת לא שייך לחלק בין לכתחילה ודיעבד ובזה מיושב ג"כ דברי רשב"א שבת דקל"ה מה שהקשתי עליו לעיל דמ"ו ומיושב מה ששמעתי להקשות מחכם א' על סוגי' דברכות דף נ"ג דמשני ש"ס מיעוטא לכשפים ומיעוטא נמי לגמר כלים וכו' ומה צריך ש"ס בזה הלא שם לר' יוסי קיימנין ור"י חייש למיעוטא הכא ולהנ"ל ניחא ומסוגי' דברכות יש קצת עיון על הר"ן בסוגי' דלוקחין בנים מנכרים

שם בגמרא והא אר"א אר"י וכו' קשה לי לפמ"ש תוס' מס' סוטה דכ"א ע"ב ד"ה יתומים דדוקא לענין מזון בנות אבל לענין מזונות אשתו א"י למכור וא"כ מאי הקשה ש"ס דילמא ריב"י ס"ל כהך ברייתא דלעיל דת"כ דר"י דהדין עמה והוא רשב"ג דס"ל מכרו לפרנסה הבעל מוצי' מלקוחת ומהרש"א כתב דלר"י הנכסים בחזקת אשה ובחזקת היתומים ואם כן יש לאוקמי' בנכסים מיעוטים דאז משועבדי' למזונת האשה ומאכלת עבדי' הואיל דהדין עמה אף שהנכסים המה ג"כ ברשות יתומים מ"מ לא עדיף האי עובר מהאי דקאי דשקלינהו רבנן ואוקמי' בחזקת האשה וכיון שהיא אוכלת בשביל בנה הנולד מאכלת ג"כ ושוב לא קשה כיון דלענין מכירה ברשות יתומים היכי אכלי הלא תוס' כתבו בסוטה דגבי מזונת אשתו כ"ע מודים דמכרו בטל (ור"י סובר כהך ברייתא דהדין עמו) שוב ראיתי בירושלמי הי' בת מאכלת ר"א בשם ר"י שכן ראוי לתופשן מן המזונת ואשה אינה ראוי לתופשן מן המזונת ראוי היא לתבוע כתובה ולאבד כתובה ומפרש פ"מ דלא עדיפא תקנתא שלה להאכיל דכשתובעת כתובה מפסדת מזונת

דף ס"ח תוס' ד"ה אי וכו' והכא דרשא פשוטה נקט עכ"ל וכן דרך בכמה מקומת ובתוס' הרא"ש כתב דלא דמי' כמו האי דמגילה דאין מלין בלילה שמעינין נמי מאידך קרא דבן שמונת ימים לכך אין קפידא אי נקט תלמודא קרא אחרינא כיון דממ"נ ידעינן אי מביום השמיני או מבן שמונת ימים אבל הכא (מושבה לא ידענין דנפסלה משעת הוי') א"כ הא דדריש תלמודא מובת כהן כי תהי' משעת הוי' הוא טעות כיון דהאי קרא אפיק לדרשא אחריתא ע"כ ודבר זה צריך שקידה בכ"מ עיי' כריתות דט"ו תוס' ד"ה ערות אחותו גילה ועיי' ב"ק דף פ"ז תוס' ד"ה כיון ותוס' ד"ה רישא פסולי כהונה הקשה מהרש"א אמאי לא קשי' להו מספק שהביא ב' שערות ובס' מחנה ראובן כתב דתוס' מפרשים לענין חליצה כמ"ש רמב"ם בפי' משניות ולא ידעתי מה הועיל דאכתי קשה למה לא יהי' מותר ליבם אותה נוקמי' אחזקתי' שלא הביא באותו פעם שחלץ ב' שערות ותהי' מותרת להתיבם ואני מוסיף להקשות דבספק אם הביא ב' שערות לא שייך תירץ תוספת שכתבו דהשתא דאתא קמן הביא ב' שערות דהא ע"כ צ"ל דבשעה שקידש לשיטת רש"י או בשעה שחלץ לרמב"ם הי' בן י"ג שנים דאל"כ אף אם הביא ב' שערות הרי שומא בעלמא וכיון בשעה שקידש כבר הגיע לכלל שנים רק שנסתפקנו בענין ב' שערות ועכשיו כבר הביא ב' שערות והלא איתא ח"מ סי' ל"ה שאם שהו מלבדקו זמן רב אחר שהוא בן י"ג שנים ובדקו ומצאו ב' שערות הרי הוא בחזקת גדול משעה שהי' לו י"ג שנים ודוחק לומר דמיירי ג"כ שיש ספק על שנותיו בשעה שחלץ או בשעה כשקידש דא"כ הוה למיתני במתני' ספק בן י"ג שנים כמו האי דס' בן ט' ומדוע תלי בשערות לכן נראה דהאי דספק הביא ב' שערות מיירי שבדקוהו ולא נמצא בו ב' שערות רק דחיישנין שמא כבר הביא ב' שערות ונשרו כדאי' נדה דמ"ו ושוב לא שייך להקשות נוקי אחזקתי' כיון שיש חזקה אחרת נגדו כדאי' נדה דף מ"ו דקטנה שהגיע לכלל שנות חזקה שהביאה סימנים ומיירי שכבר הוא בן י"ג שנים ולזה הערני ב"א הרב החרוץ מ' אברהם פ"ש נר"ו ועיי' תשובת רשב"א באשה שנסתפקו במספר שנותי' כשנתקדשה ורצה להתיר משום ס"ס שמא לא הגיע לכלל שנות ואת"ל שהגיע לכלל שנות שמא לא הביאה ב' שערות ומ"מ לא רצה להחליט זה לס"ס וכתבו משום שהוא בגדר שם אונס חד הוא והנה לרמב"ם פי"א ה' נדרים שפסק דמי שהוא בן י"ג שנים ויום א' אעפ"י שלא הביא ב' שערות הרי הוא גדול לענין נדרים אף שא"י למי נדר נדרו נדר א"כ ספק א' מתיר יותר מחבירו דאם לא הגיע לכלל שנותי' הרי היא קטנה אף לענין נדר ונראה כיון שעתה כבר הגיע לכלל שנותי' אין לנו לדון על מה שכבר עבר אמנם אם יש לספק גם עתה על מספר שנותי' שפיר ספק אחד מתיר יותר מחבירו לשיטת רמב"ם כן נראה אבל לא לדינא

ע"ב ק"ו מה גרושה שמותרת בתרומה וכו'. הקשה תוספי הרא"ש נימא זרה תוכיח שאסורה בתרומה ומותרת לכהונה ותירץ דלא שייך למיעבד ק"ו או יוכיח רק ממידי דאיתעבד בה מעשה וא"ת בת כהן שיש לה זרע מישראל יוכיח שאסורה בתרומה ומותרת לכהונה ומתרץ כיון שאם מת זרעה חוזרת לתרומה לא קרינא בה אסורה לתרומה והנה מ"ש דלא שייך יוכיח רק ממידי דאיתעבד בה מעשה עיי' ת"כ פ' אמור פ' א' אות ט' ועיי' ב"ש סי' ו' ס"ק ט"ו ועיי' לעיל דל"ה מ"ש בזה אמנ' י"ל שאני זרה דלי' צד עבי' ב"מ ולדידי קש' דאיך אמר הש"ס ק"ו מגרושה הלא כל שאתה דן תחילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין והרי גם כאן סופו להקל לרמב"ם שפסק פי"ד מהא"ב דכה"ג או כ"הי שבאו על גרושה אינו לוקה משום לא יחלל שכבר היא מחוללת ועומדת מקהל כהונה וא"כ אלמנה שנבעלת לפסול אם שוב בא עלי' כה"ג אינו לוקה משום לא יחלל כיון שכבר נתחללה ואם כן סופו להקל ועיי' זבחים די"ב תוס' ד"ה בן עזאי וכ"כ קשה לי מאי בעי ש"ס לקמן דפ"ה אי כשרות הוזהרו להינשא לפסולים ומאי בעי דאיך נימא דהוזהרו לפסולים סופו להקל שעי"כ מותרת להנשא לפסולים ונראה דמ"ד כשרות הוזהרו להנשא לפסולים ס"ל כל"ק דרבה דף נ"ו ע"ב דגם באונס הוה זונה וא"כ בלא"ה נשמע דנבעלה לפסול אסורה לכהונה משום זונה וש"ס דיליף בק"ו מגרושה כתב רשב"א דסוגי' זה קאי למ"ד באונס לא הוה זונה ונראה להוכיח מסוגי' זה כרמב"ם דתוס' בפ' החולץ דמ"ד הקשו למה לי קרא זונה לא יקח תיפק כיון דאסורה בתרומה מכי תהיין לאיש זר אסורה לכהונה מק"ו ולרמב"ם ניחא דאי לאו דכתיב זונה לא הוה ילפנין בק"ו מגרושה כיון דסופו להקל דאי ילפי בק"ו שפסולה לכהונה א"כ אלמנה שנבעלה לפסול אם שוב בא עלי' כה"ג לא הוה לקי משום לא יחלל לכך כתיב זונה לא יקח וכיון דגלי קרא בהדי' דפסולה לכהונה באמת לא לקי משום לא יחלל דהואיל שמחוללת ועומדת

רש"י וקשי' בגווי' וכו' חדא דתנן ב"פ ד"א וקשה לי דילמא הך מתני' אתי' כר"ע דס"ל כי תהיין כי תבעל ולדידי' בודאי גם ח"כ פסלי וכן הא דממזר פוסל וכו' י"ל דמתני' רוצה למינקט לכ"ע אפי' לר"ע וי"ל

דף ס"ט ע"א תוס' ד"ה ואימא תימא וכו' ולי נראה דקושי' הש"ס קאי למ"ד דהוזהרו כשרות להנשא לפסולים וא"כ הוא חומרא דאתי' לידי קולא דכשרה בת כהן שנבעלה באונס לכותי למ"ד באונס לא הוה זונה (ואי לא ילפי בק"ו מגרושה אסורה להנשא לחלל) משא"כ אי ילפי מק"ו מגרושה דפסולה רשאי להנשא לחלל ועוד י"ל לרמב"ם דפסק פ' י"ז מהא"ב דכה"ג שבא על גרושה אינו לוקה משום לא יחלל שכבר מחוללת והנה למ"ד באונס לא מקרי זונה אם אלמנה נבעלת לכותי אינו אסורה משום זונה וכ"כ רשב"א רק דאסורה מקרא דכי תהיין נשמע דאסורה בתרומה ואז ממילא אסורא להינשא לכהן מק"ו דגרושה וא"כ שפיר הקשה ש"ס ולא שייך לומר דלחומרא מקשינן דהוא חומרא דאתי לידי קולא דאי דרשינין מי שיש לו אלמנות וגירושין יצא נכרי שפוסלה ואסורה בתרומה וממילא אסירה לכהן מק"ו דגרושה וא"כ אם שוב בא עלי' כהן לא לקי משום לא יחלל הואיל שמחוללת ועומדת לכן נימא איפכא דמי שאין אלמנות וגירושין אע"ג דאית לה זרע תכל וא"כ אסורה להנשא לפסולים וגם אם בא עלי' כה"ג לוקה משום לא יחלל כיון שלא נתחללה עדין מקהל כהונה ובתוספי הרא"ש כתב דהכא מסתבר למדרש לקולה כמ"ש רש"י דזרעו כזרע בהמה

גמרא עמד ב' כיון דעיברה ליחש מי לא תנן מפרישן ג"ח כתב מהרש"א דקושי' הש"ס קאי מאונס ופתוי דהוה חד ביאה דניחש כי האי דמפרישן ג"ח אף דלא הוה רק חדא ביאה וקשה לי לפמ"ש הר"ן במס' קידושין דף י"א דהא דאמרינן אין אשה מתעברת