אהל דוד שבועות יבמות סג

ע"ב ד"ה ור"י לא משמע כמהרי"ק אמנם דברי תוס' שם בחולין הנ"ל כ"ע שכתבו והא דמוקי לה ביד לרב כי היכי דליקום כר' יודה דהילכתא כוותי' לגבי רמ וקשה הלא במס' עירובין דף מ"ו איתא דרב לא ס"ל האי כללא דר"מ ור"י הלכה כר"י וכה"ג הקשה באר יעקב על רש"א בסוכה ד' ט"ו אמנם מה שהקשה עוד שם דה"ל הלכה כר"י ולי נראה דאף אי אמר הלכה מ"מ ה"א דאסור לסכך בחיצם זכרים וכמו שהקשה המ"מ הביאו מג"א סי' תרכ"ט ס"ק ג' קמ"ל כתירץ מג"א

ע"ב גמרא שרוי בלא שמחה בלא ברכה וכו' נראה דס"ל כשמואל בקדושין ד' כ"ט ע"ב דנושא אשה ואח"כ ילמוד תורה וא"כ כשהוא בלא אשה ממילא בטל מתורה ושרוי בלא שמחה דכתיב פקודי ה' וכו' משמחי לב ובלא ברכה דעיקר הברכה בתורה ורמז אין ברכה מצוי' רק בדבר הסמוי מעין והוא התורה דכתיב וניעלמה מעין כל חי' שזוכה לחדש דברים המכוסים ובלא חומה דאי' בפסחים ד' פ"ז אני חומה זו תורה וכתב מהרש"א כמו שהחומה מגין ה"ה התורה

דף ס"ג ע"א בגמרא כל אדם שאין לו קרקע וכו' נראה דלשון נופל על לשון אדם ע"ש אדמה ועיי' ב"ב דף קי"ב גנאי לצדיק שנקבר בקרקע שאינה שלו

שם כל שאין לו אשה אינו אדם נראה דעוללת אפרים כתב דשם אדם מורה על אחדות דגבי גבר מצינו גברים או אנשים אבל אדם לא יתכן לומר בלשון רבים וא"כ אדם מורה על יחידות והרי שמואל אמר דהלכה נושא אשה ואח"כ לומד תורה וכשאינה עוסק בתורה כמה יוסף איכא בשוקא

שם ואת לא תעביד דכתיב וכו' שמעתי בשם ב"ה מאיר השחר לתרץ מדוע לא הביא פסוק מדבר שקר תרחק ולמה יהי' מותר לו ולבנו אסור ותירץ דמצינו דמותר לשנות מפני דרכי שלום אמנם יש סברה לומר דמ"מ עושה קצת עבירה ועבירה גוררת עבירה ואמר כל שעברו רוב שנותיו ולא חטא שוב אינו חוטא לכן אמר ואת לא תעביד דאכתי לא עברו רוב שנותיך ואינך רשאי לשנות אפי' מפני שלום דכתיב למדו לשונם אף שאין עבירה גמורה מ"מ הרחק לך אבל הוא שכבר עבר רוב שנותיו מותר

ע"ב גמרא כל מי שאינה עוסק בפ"ו כאלו שופך דם דכתיב שופך דם וסמיך וכו' ונראה דבן עזאי לטעמי' דדריש לעיל דף ד' ע"א סמוכין אבל ר"י דלא דריש סמוכין לא ס"ל זה ובזה מיושב מה ששמעתי להקשות בשם הגאון מ' לעמיל זצ"ל אב"ד דק"ק א"ש דמאי הקשה ש"ס בסנהדרין ד' נ"ט והרי פ"ו ומאי קושי' דילמא גם הב"נ מצווים והא דלא חשיב גבי ז' מצות משום דהוא בכלל שפיכת דמים וכמו דמשני הש"ס שם גבי עכו"ם העוסק בתורה ולהנ"ל ניחא דקושי' הש"ס הוא על הא דאיתא שם תני' דבי מנשה ז' מצות רי"א אף על עכ"ום ומשמע דברישא מודה ר"י וקשה דלמה לא הוסיף ר"י פ"ו דאיהו לא דריש סמוכים וא"כ אינו בכלל שפיכת דמים

דף ס"ד ונילף מיצחק הקשה ח"צ סי' מ"א בשם מהרי"א דלמה לא הקשה קרא אהדדי דאברהם לא שהא רק יו"ד שנים ויצחק כ' שנים ונראה דרש"י בחומש כתב שאין ישיבת ח"ל עולה מן המנין לפי שלא נאמר ואעשך לגוי גדול עד שיבוא לא"י וקשה דא"כ איך יליף ש"ס דאין ישיבת ח"ל עולה דילמא שאני אברהם שלא נאמר ואעשך וכו' עד א"י ומצאתי שהרגיש בזה רמב"ן ומהרש"א בח"א כתב דר"ל דבח"ל לא הי' ראוי לבנים רק זכותא דא"י וכמ"ד בפ"ק דר"ה דאין שינוי מקום גורם רק זכותא דא"י ובזה ניחא דמאי פריך מיצחק שאני יצחק שלא שינה מקומו אמנם דקושי' הוא למ"ד זכות א"י הוא דאהני דע"כ לא מהני זכות א"י דהא יצחק נמי הי' לו זכות א"י ואפ"ה עקר הי' ובזה ניחא דהמקשה הי' סובר שינוי מקום גורם וא"כ לכך לא נשא יצחק דעקר הי' ואברהם שאני שהי' לו שינוי מקום ולכך נשא אחרת אבל הברייתא דיליף שאין ישיבת ח"ל עולה מאברהם ע"כ ס"ל דזכות א"י לבד גרם דאל"כ איך יליף מאברהם

ע"ב גמרא לבר מאנא דקיימתי בנפשאי החכמה תחי' בעלי' נראה ע"ד שאמרו ד' חשובים כמתים מי שאין לו בנים וא"כ שפיר קיים והחכמה תחי' בעלי' דזולת זה כמת יחשב אף בחייו

שם כמה סבי איעקר מפרקי דר"ה ובתה"ד סי' ט"ז כתב דמזה נשמע דמשום זילותא וביזוי לא חיישנין לאיסור דרבנן ולכך לא חשו לאיסור בל תשקצו ותבואת שור סי' י"ג הקשה מסוגי' דבכורת דמ"ד דמשתנין מים בפני רבים ולכן כתב דמחמת גודל עיונם לא הרגישו בעצירת נקביהם ושוב הביא דברי פר"ח שכתב בשם רמב"ם בספר המצות דאינו חייב מלקות ע"ז דפשטא דקרא בשרץ כתיב ולא הוה רק דרבנן והוא כתב דלא מעטו רק ממלקות משום דהוא לאו שבכללות אבל מ"מ דאורייתא הוא וכמ"ש כ"מ פ' י"ב ה' עכ"ום ע"ש ויש לסייע קצת מרש"י ס"פ ר"ע דילמא אכיל ופרש"י אפי' למ"ד אין ב"ד מצווין להפרישו בקטן אוכל נבלות מודה דלא יהבנין בידים והרי הרשב"א פ' חרש כתב דבאיסור דרבנן ספינין בידים וע"כ דהני דרשות דלא תשקצו הם איסורי תורה ויש לדחות ושוב ראיתי בריטב"א מס' מכות ד' ט"ז גבי האי מאן דשתי בקרנא דאומנא פירש ר"מ דזה איסור תורה אבל כל המפרשים כתבו דהוא רק דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא כאידך דהמשהה נקביו ותב"ש כתב שסמ"ג לאוין פ' מנה שלא להשהות נקביו

דף ס"ה ע"א קובעת לה וסת ופרש"י להיות די' שעתה והא דלא מפרשי לענין שא"צ לפרוש סמוך לוסתה עד שתקבע ג"פ ואף למיחש חוששת אף בראי' א' מ"מ שוב נעקרת ג"כ בפעם א' אבל להיות שצריכה לעקור ג"פ צריכה תחילה לקבוע ג"פ נראה דס"ל לרש"י כמ"ש מ"ו בנ"ב סי' נ"ה דלענין שצריך לפרוש סמוך לוסתה הוא מד"ת דחיישינן שמא תראה ולא אמרו וסתות דרבנן רק אם כבר עבר הוסת דניחש שמא ראתה זה דרבנן כמו שמא מת ל"ח והרשב"א כתב דלכך בעינן בוסתות ג"פ משום דהוא דרבנן לכן כתב רש"י לענין די שעתה אמנם משמעות הפוסקים לא כן הוא

תוס' ד"ה שבינו תימא וכו' עיי' ח"צ סי' מ"א שהוכיח מזה דגם בח"ל צריך לגרשה אם שהה יו"ד שנים ולא ילדה דא"כ מאי הקשו נוקמיה בח"ל

בא"ד ועוד דאם אין באה מחמת טענה ובמשנה א' למה אמרו יוציא ויתן כתובה ועלה בלבי דמשנה א' ס"ל כריב"ב דאשה מיפקדה על פ"ו שוב ראיתי בס' המכריע סי' מ"ה שכתב דרב אמי מיירי קודם י' שנים והיא באה מחמת טענה ואמר ר"א דנאמנת ויתן כתובה כדתנן בשילהי נדרים יעשו דרך בקשה משמע שאם אינה רוצה להתרצות אין כופין אותה לעמוד תחתיו רק יתן כתובה וזה יש בין משנה א' למשנה ב' דבמשנה א' הי' מפרידן אותה מיד וי"ל שהיו סוברים דאשה מיפקדא אפ"ו ולכך לא היו רוצין לפייסה שאפי' אם תתפייס היא הם לא יתפייסו חזרו לומר דאין אשה מצווה על פ"ו הילכך מבקשין ממנה שלא תחוש לבנים אם תתפייס מוטב ואם לאו אין מכריחן אותה רק יוציא ויתן כתובה. עוד כתב דסיפא דמילתא קמ"ל דאם אמר בעל איזול ואינסב איתתא ואבדק ואז יתראה אם טענתך אמת קמ"ל דלאו משגחינן שכל הנושא על אשתו וכו' ורבא פליג וכ"מ בשאלתות פ' תולדת ולהך תירץ של המכריע דמוקי משנה אחרונה כחכמים דאשה לא מיפקדא אפ"ו וגם דר' אמי קאי למשנה אחרונה קשה לי לקמון ע"ב למה לא אמר הש"ס תסתיים דר' יוחנן הוא דאמר דאין הלכה כריב"ב דמכדי ר' אמי תלמידי' דר"י ואיהו לא ס"ל כריב"ב ודכוותי' דייק הש"ס חולין דף קי"א ע"ב ועיי' רשב"א ועל תירץ הרי"ף הקשה מכריע דהא בשהוחזקה לנפלים אמרינן דיוציא ויתן כתובה ואע"ג דיורה כחץ אלמא טעמי' משום שמא לא זכה שיהי' לו בנים ממנה ולכך אינה מתעברת ויוציא ויתן כתובה וכ"מ לשון הבריית' דקתני שמא לא זכה להבנו' ממנה

ע"ב ריב"ב אומר וכו' וביש"ש כתב שאשה מותרת לשתות כוס של עקרין וכ"כ סמ"ג וראיתו מדביתהו דר"ח וכ"כ יש"ש דאיך מזה ראיה אלא למי שיש לה צער לידה וכ"ש אם בני' אינם הולכין בדרך הישר ע"ש והנה בסמ"ג עשין סי' מ"ט לא מצאתי זה ומסוגי' דשבת דף קי"א דהקשה ולריב"ב וכו' משמע לכאורה דלחכמים מותרת לשתות כוס עיקרן ויש לדחות דלחכמים לא ניחא להקשות דהוה מוקמנין שיש לה צער לידה אבל יש סמך ראי' דבתוספתא פ"ח איתא האיש אין רשאי לשתות כוס של עקרין שלא יוליד ואשה רשאי לשתות כוס וכו' שלא תלד ודוחק לאוקמי' ג"כ ביש לה צער לידה דדומי' דאיש קתני

סליק הבא על יבמתו פרק ששי

אלמנה לכהן גדול פרק שביעי

דף ס"ו ע"א תוס' ד"ה עבדים ובתוספי הרא"ש כתב דלר"מ אתא קרא לאשה שקנתה עבדים ואפי' אי נימא אין קנין לאשה בלא בעלה היינו מדרבנן דמד"ת אין לבעל בנכסי אשתו כלום וקשה לי על המהרש"א במס' שבועות דלכך לא מוקי אשר לו למעט משל אשתו משום דמה שקנאה קנה אהרן וקשה הלא זה הוא רק מדרבנן

גמרא ע"ב אבל כהן ששם פרה עי' רש"י והקשו תוס' הא אסור משום ריבות ועלה בלבי דרש"י לטעמי' דס"ל מותר להלוות בריבת ע"י שליח ועיי' י"ד סי' ק"ס וא"כ משכחת ע"י שליח אבל קשה לי על שיטת רש"י מר"פ המדיר שהקשה ש"ס ופרנס לאו שליחותיה קעביד ומאי קושי' הא אין שליח לדבר עבירה ושוב ראיתי במ"ל פ"ה מה' מלוה ולוה הלכה י"ד ד"ה העולה שמסיק להריטב"א הך דינא של רש"י תלי' בפלוגתא דר"ס ורבינא ולרבינא אסור להלות בריבת ע"י שליח ורש"י פסק כר"ס וא"כ י"ל דקושי' הש"ס ר"פ המדיר קאי לרבינא וגם כאן יש לומר דקושי' תוס' הוא דרבינא איך יתרץ הברייתא: