אהל דוד שבועות יבמות סב

עץ והיינו לר"מ דמרבה מוכת עץ מלו היתה לאיש ונראה דתוס' הקשו לר"ש דאיהו סובר דאסר לטמא למוכת עץ לכן תירצו דאיצטרך לשלא כדרכה ובזה מיושב קושית הרשב"א דלא רצה הש"ס לאוקמיה כר"ש דהא רב מטעם בעולה פוסל וא"כ קשה בי"ת של בבתוליה מאי עביד ואף אי לא דרש ברת מ"מ ירד של בבתוליה ג"כ מיותר כמו שהקשו תוס' לקמן דלהכשיר בוגרת לא איצטרך דזה נוכל למילף מטומאה ואי משום מוכת עץ הא לר"ש אסור לטמא למוכת עץ וע"כ כתירץ תוס' משום בי"ת של בבתוליה למעט שלא כדרכה והרי לרב בלא"ה אסור משום בעולה ולכן מוקי הש"ס כר"א ואיהו אולי סובר כר"מ ולשיטת ר"מ יש לתרץ קושית תוס' דאיצטרך משום מוכת עץ

ע"ב אי ר"א מ"א משום בעילה תיפק משום זונה הקשה הרשב"א דהוה לתרוצי לרב שבעלה באונס והקשה המ"ל בפרק ח"י מה' א"ב ה"א דיה שוב הלא איכא מ"ד דטעמיה דראב"י דאנוסת חבירו הולד חלל וובר כר"א דפנוי' וכו' הרי דר"א סובר דאפי' באונס נעשה זונה ע"ש ולכאורה איו זה קושיה דהך לישנא דמפרש דטעמי' דראב"י דאנוסת חבירו הולד חלל סובר כהך לישנא דרבה דאפי' באונס נעשה זונה והא דרב נוקי כסך לישנא דרבה דסובר דבאונס לא נעשה זונה שוב מצאתי זה בשעה"כ רק דאכתי קשה הא הש"ס קאי לרב והרי ר"ה משמי' דרב מפרש הא דנאנוסת חבירו הוולד חלל דסובר כר"א ונראה דכוונת הרשב"א דהוה לאוקמי' האי דאמר רב נבעלה ש"כ וכו' כלישנא קמא כר' גידל אמר רב דלא אמר רב רק הלכה כראב"י וכה"ג כתבו תוס' גיטין דף ה' ד"ה כשניסת ואומר ר"י הא מילתא דאמר ר"י לא תצא קאי ללישנא קמא ע"ש ובמס' ב"ב דל"א ד"ה רבא אמר וכו' ונראה וכו' ע"ש ודו"ק

דף ס ע"א ס"ל כר"א ופי' רש"י דאמר דפנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה וקשה לי לרב דמפרש טעמי' דר"א ב"י משום דהיא זונה וקיימה בלאו ומח"ל דכהונה הולד חלל וא"כ לרב אפי' לראב"י אין חלל מחייבי עשה אם כן קשה ממתני' לקמן דע"ז מפרש הש"ס הא האמרו חכמים אם לדין יש תשובה משום דיש חלל מחייבי עשה וקשה הא לרב לא אשכחין שום תנא דסובר יש חלל מחייבי עשה ומראב"י אין ראי' דשם איכא לאו דזונה וניהו דדברי רב נשארו בקושיה הלא הרא"ש בפ"ד דברכות והרשב"ם במס' ב"ב דנ"ב כתבו דבכ"מ דמסיק הש"ס בקושי' יש תירץ על זה ועוד למה הקשה הש"ס דברי רב אהדדי יותר הוי להקשות עניו ממתני' הך דפרק הערל דע"ו ע"ב והט"ז י"ד סימן קע"ג ס"ק י"ב כתב דבקושיה דברי אמורא אהדדי אפשר שחזר מדבריו אבל א' מקשה ממתני' קשה שפיר (ובאמת תוס' במסכת ב"מ דל"ז ובמס' מנחות די"ט ע"א ד"ה ואמר רב שכתבו דניחא למרמי דברי רב אהדדי) ומזה יש סיוע לשיטת רש"י שכתב דלרב דאמר אין קידושין תופסין היבמה לשוק א"כ יבמה לשוק אינה רקבעשה ותוס' הקשו מסוגי' דקידושיו ולהנ"ל ניחא דרש"י הוכיח דלרב יבמה לשוק ע"כ הוא רק בעשה יקשה לרב דמפרש טעמא דראב"י משום דהוה זונה א"כ קשה מתני' דפרק הערל דע"ו מאי משובה השיבו חכמים ולהנ"ל ניחא דלרב סובר דיבמה לשוק לא תפסי גירושין כתב רש"י לעיל דמ"ט דהולד ממזר א"נ י"ל דממזר מיבמה לשוק יוכיח דאין בו צד כרת וגם ליכא לאו רק עשה ואף דהוא ממזר דממזר הבא מח"ע ליכא רק עשה וכמ"ש תוס' לקמן דע"ז דחללה הבא מח"ע ליכא לאו רק עשה א"כ ה"ה ממזר הבא מח"ע אבל רמב"ם דפסק דיבמה לשוק הוא מח"ל אף לרב כשיטת תוספת הי' קשה לו איך יפרש רב מתני' דפרק הערל הנ"ל לכן חייב הרמב"ם בפי' משניות דתשובה הוא דלא נתפרש טעם בקרא

תוס' ד"ה ואי וכו'. וקרבן אהרן מתרץ דמק"ו הוה ילפי שגם נדה מתחללות דמה אלמנה שאינה בכרת היא וזרעה מתחללת נדה שהיא בכרת לא כ"ש דכאשר ממעט מאלא זרעה נתמעט גם כן אותה בעיבר לא יחלל בה משתעי ע"ש וקשה לי הלא תוס' לעיל דט"ו ד"ה מה כתבו דמסרו לא מצינו למילף שהיא נעשית חללה דאין חללה לא מאיסורי כהונה כדאיתא בפרק יו"ד יוחסין וילפי מקרא וע"כ על היא גלי' קחם דאין חלל רק מאיסור כהונה ולא על הולד שהרי בת מ"ג וכו' ע"ש

ע"ב תוס' ד"ה והא וא"ת מאחר דמרבנין הכא בוגרת למה לי יו"ד דבבתולי' לעיל להכשיר בוגרת נילף מהכא ע"ש וא"ל דהוה ילפנין לחומרא מאונס ומפתה בתולה למעט בוגרת לשיטת רש"י מ"מ יותר יש למילף כהונה מכהונה ועיי' מ"ש לעיל ד' נ"ט

שם בגמ' העבירן לפני ציץ ובשפת דעת כתב דציץ מכפר על עזות מנח ולא הי' סובל זנות דכתיב כי עלת אשם זונה ומכ"ש לפמ"ש הזוהר פ' ויקהל דבציץ הוה ידע כהנא אי זכאה הוא או איהו תקיף מצהא וגם כתב דציץ מכפר על אינון תקיפא אנפין תקיפא מצחא אתוון דרזא דשמא קדישא דהוי גליפן על ציצי הוי נהרין ובלטין ונצצין כל מאן דאסתכל בהאי ניצוצי דחתוון אנפי נפלין מאימתא ואתביר וכדין ציץ מכפר וכו' דאיהו גרם לתברא לבי' ע"ש וכתיב ומצח אשה זונה לכן נבדקו ע"י ציץ

שם סימן לעבירה הדרוקן ונראה דיתכן ע"פ זוהר פ' משפטים וישם דניאל על לבו אשר לא יתגאל בפת בג המלך וכו' כד רמו יתי' לגוב אריות אשתנים בצולמא דמארי' ולא שני' צולמא וכו' מה כתוב ולמקצת ימים עשרה נראה מראיהם טוב דצולמא דמארי' לא אעדי ואלשוך כתב דע"י חט זנות נסתלק ג"כ צלם אלקים ולכך סימן לעבירה שנסתלק הצלם איפכא מה דכתיב בדניאל

דף ס"א ע"א תוס' ד"ה ואין ור"ת מפרש דיש חילוק בין אדם להאדם ובתוס' הרא"ש כתב דטעמי' דאדם הוה מיעוט והי"א דהאדם נמי הוה מיעוט כלומר המיוחד שבאדם כמו הירך המיומנת שבירך ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ובראב"ן כתב היכא דתיבת אינם שווים בקריאתן אמרינן אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבו' והיכא דשווים כי האי דסוף פ"ק דשבועת אשר לו שנה הכתוב לעכב ובשם צרור המור ראיתי דתיבת האדם בגמי' טמא ועיי' מדרש שמואל פ"ג משנה י"ז

ראיתי בשם בחיי שמתרץ על הא דהקשו תוס' בפ' המקבל למ"ד אלי' הוא כהן האיך החי' בנה של צרפית ומתרץ שצרפית היא עכ"ום ואין עכ"ום מטמא באהל וקשה לרבינא דמשני נהי דממעט באהל במגע ומשא וכו' והלא אלי' נגע בילד שוב ראיתי במ"ל פ"ג ה' אבל שכתב דהא דמסיק הש"ס דמטמא במגע הוא דוקא לענין טומאת מקדש והא דכתיב במלחמות מדין ואתם חנו לכם כל הורג נפש הוא משום דאוכלין קודש אבל לענין אזהרת כהן בטומאה לא הוזהרו רק בטומאה שמטמא באהל ועיי' תוס' הרא"ש בשם ס"ע בענין אלי' ועיי' תוס' פ' המקבל ק ובפרשת דרכים דרוש י"ט

ע"ב תוס' ד"ה אין וקשה וכו' והרא"ש כתב דנערה גבי קנס איצטרך לכדרשנין ר"פ א"נ ועיקר קושייתם על נ"מ ועלה על לבי דה הואיל דכתיב במוצי' שם רע נערה מלא ודריש ש"ס בכתובת דף מ' דכ"מ שנאמר נערה אפי' קטנה במשמע והא אפי' נערה מאורסה: אלא דקשה א"כ איך יליף מרבקה הא רבקה ג"כ י"ל דקטנה היה ושוב מצאתי במגינה שלמה שכתב כ"ז והוסיף דגבי רבקה קים ליה לתנא דנערה היתה

שם בגמרא וכר"מ מי ס"ל וקשה לי הלא תוס' ריש מס' זו הקשו דתתיבם ממ"נ דאם היא איילונית לא היתה אשת אחיו מעולם ותירץ ר"ת דאיירי בדקבל עליו וא"כ דילמא הא דאר"א קטנה מתיבמות מיירי שלא קיבל עליו וא"כ מתיבמות ממ"נ ונראה דאי איירי בדלא קיבל עליו הוה לי' למימר רק קטנה אינה חולצת ופשיטא דמתיבמות א"ו דאיירי אפי' בדקבל

דף ס"ב ע"א אין דנין אפשר וכו' משמע דב"ש ס"ל אין דנין אפשר משאי אפשר וקשה לי הא ר"א מתלמידי דב"ש ור"א ס"ל לעיל ד' מ"ו דדנין אפשר משאי אפשר ועיי' מנחות ד' פ"ב ובתוס' שם

תוס' ד"ה בני ובמס' חגיגה כתבו דפרו ורבו אכולהו ב"נ כתב ותמה מהרש"א הלא פ"ו לא נישנת בסיני וקרא דשובו לאהלכם לדבר שבמנין ונראה לתרץ קצת דבמס' ביצה דף ה' כתבו תוס' דחרמות שעושין א"צ מנין אחר להתיר וקרא דהיו נכונים לשלושת אי הוה כתב היו נכונים וכו' וקשה דא"כ איך אמר הש"ס בסנהדרין ד' נ"ט האי לדבר שבמנין הלא ע"כ למצות עונה דאי לא בא רק להתיר היא גופי' קשה הי' לקב"ה לומר היו נכונים שלושת ימים ויקבע הזמן ולא הי' צריך מנין אחר להתיר ואי דהיא גופי' בא להורת דדבר שבמנין צריך מנין אחר להתיר הלא זה כבר נשמע מקרא דבמשוך היובל ונראה דתוס' הקשו במס' ביצה ד"ה מכדי הלא כיון דמההוא משתמע היתר בהדי' א"נ מנין אחר כמו חרמות לזמן והנה להי"מ דגם חרמות לזמן צריך מנין אחר ל"ק קושי' תוס' והנה לר"ע במס' יומא דף ד' דאמר וישכון כבוד ה' וכל זה הי' קודם מ"ת ויקרא אל משה ביום הז' ועלה משה תיד ולא נסתלק השכינה עד שנה שני' ע"כ קרא במשוך היובל לא קאי על לוחת הראשונת דהא לא נסתלק השכינה ושריותא דבמשוך היובל לא קאי עד שנה שני' וקשה הלא בנתיים כבר נאמר אל מול ההר ההוא דמשמע היתר להדי דא"צ מנין אחר כמו חרמות לזמן וצ"ל דר"ע סובר דאפי' לזמן צריך מנין אחר וא"כ שפיר משני ש"ס בסנהדרין האי לכל דבר שבמנין וכוונת הש"ס דהך דחשיב ז' מצות ולא קחשיב פ"ו אתי' כר"ע ולדידי' גם איסור שנאסור לזמן צריך מנין אחר להתיר אבל לדידן דקיימ"ל ו' בסיון ניתנה תורה והיינה לרמב"ם דפסק ג' עונת ועיי' מג"א סי' תצ"ד והאי קרא וישכון כבוד ה' וכו' ויקרא אל משה ביום הז' הי' אחר מתן תורה ומשמע דנסתלק השכינה בו ביום וחזרה למחר וכן משמע לשון הש"ס במס' יומא הא קבילו תורה וכו' והא אסתלק ענן וכו' ושריותא דבמשוך היובל קאי על לוחת הראשונת ואין הכרח לומר דאיסור הנאסר לזמן דצריך מנין אחר ואף דאפושי פלוגתא לא מפשינן מ"מ אם אין לימוד להיפך בודאי א"צ מנין אחר ועיי' מ"ש הר"ן בחדושיו דמהאי תיתי לומר שיהי' צריך מנין אחר וא"כ שפיר כתבו בחגיגה דפרו ורבו גם אב"נ קאי דנישנית בסיני מקרא דשובו לכם ואי דקאי על דבר שבמנין היא גופי' קשה דלא הי' לקבוע הזמן ואי לאוריי שדבר שבמנין צריך מנין אחר כבר נשמע מבמשוך היובל או דאתא שיהי' נאמרה ונישנית ואי הוה קבע הזמן ה"א דקרא בא לאורי' דאפי' דבר הקבוע זמן צריך מנין אחר דמבשוך היובל לא נשמע דבר הקבוע זמן ואף שכתבו תוס' ביומא דהלכה כר"ע מחבירו ועיי' מג"ש מ"מ ה כתב מהרי"ק הביאו תוס' י"ט מס' כלים דלא שייך הך כללא רק בדברים הנהוגים בזה"ז ומג"א סי' רי"ח ס"ק ג' וגם בתוס' מס' חולין ד' קי"ט