אהל דוד שבועות יבמות סא

דהס"מ באה"ע סי' ה' ס"ק א' כתב דכהן פ"ד מותר לישא גרושה וא"כ משכחת בת גר שנתגרשה מבעלה והתנה חוץ מתרומתך דמשכחת שנישאת לכהן פ"ד שמאכילה בתרומה ומותר בגרושה גם לשיטת הב"ש דאוסר פ"ד כהן לישא גרושה י"ל הא דבעי הש"ס חוץ מתרומתך קאי באת"ל פ"ד לאו בקדושתי' קאי והב"ש קאי לשיטת הרמב"ם ונכדי הב"ח מנדל אמר דלולי פרש"י ותוס' יש לפרש חוץ מתרומתך כגון בת כהן שנשאה לישראל ואמר חוץ מתרומתך שלא תהי' חוזרת לתרומת אבי'

דף נ"ח ע"א גמרא אלא וכו' מי בדקי לי' מיא וקשה לי על הר"ן פ"ק דקידושין שהקשה על הרי"ף דמפרש הא דלבעלה נקנית בהעראה הוא בביאה דלאחר קידושין האיך יקנה אותה בביאה של איסור דכל זמן שלא נכנסה לחופה אסורה ותירץ דאם בועל לשם נישואין א"צ חופה וקשה למה צריך הש"ס להביא האי דונקה איש מעון תיפק דאי אין חופה לפסולת לא משכחת שתהי' נשואה דהא נסתרה בעודה ארוסה ואף אם שוב בעל אותה לשם נשואין איך יקנה אותה בביאה של איסור דכיון דנסתרה בעודה ארוסה אסורה ונראה דהביא האי דונקה לחזק הקושי' ביותר ובזה מיושב קושית תוס' ד"ה ונקה דלמה לא מוקי הש"ס כגון שבא עלי' בשוגג ולי נראה דאם בא עלי' בשוגג אינה נחשבת בביאה זו להיות נשואה והוא לפמ"ש הגהת אשרי ריש פאע"פ דבעי ר"א נכנסה לחופה ופרסה נדה דמפרש הר"י דמיירי שהוא סבור שהיא טהורה משו"ה מספקא לי' דאלו ידע שהיא טמאה לא הי' כונסה ע"ש וא"כ לא מהני שבא עלי' בשוגג דלא מיחשב נשואה בהאי ביאה דאי הוי יודע שנסתרה לא בא עלי' ומקחו טעות ובפרט להר"ן שכתב דבביא' של איסור אינו קונ' ונשאר' ארוס' וארוס' לאו בת שתי' היא

והנה דעת הרמב"ם דהאי דאינו מנוקה מעון דאם אינו מנוקה מעון בשום ביעלת איסור אפי' אם איסור דרבנן לא בדקי מיא ונראה לסייע דיש להקשות מאי מקשה הש"ס לרב דאמר קנה לכל דלמא רב סובר כרשב"ל דאמר ריש פרק החולץ ביאת מעוברת לא שמיה ביאה וא"כ משכחת שבא על יבמתו בעודה מעוברת ושוב נסתרה ואח"כ הפילה ושפיר קדמה שכיבת הבעל והיינו לפירש א' של רש"י ואכתי לא קנה אותה כיון דבא עלי' בעודה מעוברת וביאת מעוברת לא שמי' ביאה וצריך לחזור ולבעלה לאחר שהפילה ולהרמב"ם ניחא דזה מקרי ג"כ אינו מנוקה מעון דהרי בעל בעילת איסור שבא על יבמתו בעודה מעוברת ופגע באיסור אשת אח והנה הרמב"ם פסק דספק תורה לחומרה הוא מדרבנן ומד"ת לא עשה איסור רק הרמב"ם פסק דאם אינו מנוקה אפי' מביאת איסור של סופרים ג"כ לאו בת השקאה היא. והנה בפרק החולץ מפרש הש"ס לחד דביאת מעוברת חסור מד"ת דכתיב ובן אין לו וכו' נסתר הנ"ל מ"מ מוכח אפי' אינו מנוקה משאר בעילת איסור לא בדקי לה מיא רק דילמא רב סובר כהאי תירץ דביאת מעוברת לא מהני משום דאיגלאי מילתא למפרע. והנ"י כ' דטעם משום דילמא בשעה שבעלה היתה ראוי' לילד ולד גמור רק אח"כ גרם לה איזה סיבה שתפול וזה לא אסיר מד"ת להרמב"ם דסובר הא דספק תורה לחומרא הוא רק מדרבן א"ו שגם אם אינו מנוקה מבעילת איסור מד"ס לא בדקי מיא ויש לדון אי זה מקרי איתחזק איסורא וגם לכ"מ דסובר דבספק כרת מודה הרמב"ם. ומה שהקשו על הכ"מ מסוגי' דסוטה דכ"ח דמקשה כתיב כל טהור יאכל בשר הא ספק לא וכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא הא ספק יאכל ולהכ"מ מאי קושי' דכל טהור דמיירי בטומאת הגוף דהוא בכרת ספקי אסור אבל בטומאת בשר דהוא לאו ספיקו מותר ונראה דרמב"ם פסק בהלכות פסולי המקודשין פ' ח"י דט"י שאכל קודש לוקה ואינו חייב כרת והרי ט"י אקרי טמא כדאית' יבמות דע"ד ע"ב וטהרה מכלל שהיא טמאה איקרי והבשר אשר יגע בכל טמא וכו' הרי דט"י ג"כ לא מיקרי טהור ואפ"ה כל טהור הוא דיאכל הא ספק לא יאכל והרי אכילת קדשים לטבול יום ג"כ אינו בכרת. אמנם מצינו דט"י ג"כ איקרי טהור כדאי' יומא דף מ"ג והזה הטור על הטמא לימד על ט"י שכשר בפרה

המשנה למלך פ"ב מה' יבום מביא דעת הש"ג דאם בא על יבמתו שלא בפני עדים אינו קונה אותה וקשה לי דבש"ס דסוטה ובשמעתין דהכא לפי' אחד של רש"י מאי הקשה הש"ס איך משכחת שומרת יבם והלא קדם שכיבת בועל ואי דבא עלי' א"כ אשתו מעלי' היא דילמא מיירי שבא על יבמתו שלא בפני עדים וקינה ונסתרה ושפיר קדם שכיבת בעל ובפרט דרב גופי' ס"ל בקידושין דס"ד המקדש בע"א אין חוששין לקידושין ועוד קשה לי לשיטות תוס' שם די"ט דביאת בן ט' לא קנה אותה מד"ת א"כ משכחת שבא על יבמתו בעודו קטן דקדם שכיבת בעל ואפ"ה לאו אשתו

דף נ"ח ע"ב תוס' ד"ה ר"פ וקשה לר"י בריש שבועת וכו' ונראה דצריכם לתרץ להך ברייתא דלא סבר דאם אין איש מנוקה מעון אין המים בודקים קרא וניקה איש מאי דרש (ועיי' רש"י בחומש) ונראה דהך ברייתא מוקי כדאי' בירושלמי מס' סוטה פ"ג הלכה ה' וניקה מעון שא"צ לחוש שמא תלה לה זכות ולכך לא בדקי מיא וסיים הירושלמי דאתי' כמ"ד זכות תולה ואינה נכרת והכוונה דלמ"ד זכות תולה ונכר' פשיעא דא"צ לחו' דזכו' תול' דהרי לא נכרת ואם כן ניחא האי דריש שבועות דשם קאי לרבי ואיהו סובר במס' סוטה זכות תולה ונכרת ולא שייך דרשא דירושלמי

דף נ"ט ע"א בגמרא אחת ולא ב' וכתב המ"מ פי"ד מהלכת א"ב הלכה י"ב דהרמב"ם מפרש אחת ולא ב' כלומר שאין כה"ב נושא ב' נשים וקשה לי הא הרמב"ם פסק שם הלכה י"ב אירס אלמנה ונתמנה להיות כה"ג יכנוס ויליף הש"ס מדכתיב אשה ושם בהלכה י"ג פסק ג"כ דאינו נושא קטנה דכתיב אשה ולא קטנה וא"כ איצטרכא הא דכתיב ב' פעמים אשה וא"כ מנ"ל הא דאינו נושא ב' נשים ושוב מצאתי שיש"ש הרגיש בזה: ונראה דהרמב"ם יליף הא דאירס אלמנה ונתמנה להיות כה"ג דיכנוס ממקום אחר דבריש תמורה הקשה הש"ס למ"ד כל מילי דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני מהא דאלמנה לכה"ג דכתיב לא יקח ואפ"ה תפסי קידושין ומשני דכתיב לא יחלל חלולין הוא עושה ולא ממזרים ועיי"ש בתוס' והשתא ע"כ מוכח דהאי לא יקח גבי אלמנה קאי על אירוסין דאי קאי על נישואין א"כ ממילא באירוסן אין עושה שום איסור ופשיטא דתפסי קידושין כמו שאר ח"ל ול"ל לא יחלל בשלומא אי האי לא יקח קאי על אירוסין איצטרך לא יחלל דה"א דלא תפסי קידושין דהואיל ואמר קרא לא תעביד אי עביד לא מהני אבל אי קאי על הנישואין פשיטא דת"ק אם לא שנימא דהאי לא יקח קאי על אירוסן ונשואין וא"כ תיפשט דקיחה אירוסין הוא ונראה דסוגי' דהכא קאי לעקיבא ב"י דאמר אפי' אלמנה לכהן הולד ממזר ולא דרש האי דחלולין הוא עושה ולא ממזרים. ובזה ניחא מה שמקשים על הרמב"ם מסוגי' דס"פ האומר דמקשה הש"ס ולעקיבא ב"י כי תהיין במאי מוקי לה ומשני בבעולה לכה"ג ומאי דוחקא לאוקמיה בבעולה הלא אפילו אם השני' היא בתולה מ"מ היא שנואה דהרי כה"ג אין נושא ב' נשים ולהנ"ל ניחא דהרמב"ם דפסק דאינו נושא ב' נשים דדריש ולא יחלל דאין עושה ממזרים וא"כ אייתר אשה כמ"ש לעיל ולכך מפיק דאתא לאוריי דאינו נושא ב' נשים אבל שם דקאי לעקיבא ב"י דעושה ממזרים מאלמנה לכה"ג ולא דריש האי דלא יחלל א"כ אין לנו לימוד שאינו נישא ב' נשים דחד אשה איצטרך שאם אירס אלמנה ונתמנה להיות כה"ג דיכניס וחד אשה למעוטי קטנה וניחא לש"ס לתרץ אף אי עקיבא ב"י סובר דכה"ג אסור לישא קטנה

תוס' ד"ה אפי'. ח"ל וקשה לר"י למ"ד בתולה שלימה אמאי איצטרך גבי נ"מ למעוטי בוגרת ונראה לתרץ דבקידושין דף ט' פליגי רבי וחכמים בבא אלי' יו"ד אנשים כולין בסקילה וילפי מדכתיב בעולת בעל דאין אחר עושה בעולה שלא כדרכה וא"כ מתורץ קושית תוספת דמ"ד בתולה שלימה סובר כחכמים דמוקמינן האי בעולת בעל גם על נערה מאורסה ואם כן אי לאו דממעט קרא בוגרת ה"א דגבי נ"מ גם בוגרת חשיב בתולה דכיון דכתיב בעולת בעל דאין אחר עושה בעולה שלא כדרכה וכיון דבעולה ש"כ חשיב בתולה כ"ש בוגרת דחשיב בתולה וכמ"ש רש"י ד"ה בבתולה וכו' כיון דבתולה ממעט בוגרת כ"ש בעולה ש"כ הרי דיותר חשיב בוגרת בתולה מבעולה ש"כ וכיון דקרא דבעולת בעל בא להורת ש"כ חשיב בתולה כ"ש דיש להכשיר בוגרת לכך איצטרך קרא למעט בוגרת

בסוגי' זה הקשה הרש"ש על הרמב"ם דפוסל בוגרת לכה"ג וגם בעולה שלא כדרכה והוא תרתי דסתרי אהדדי ונראה דלקמן דף ס' הקשה המהרש"א ל"ל בבתוליה למעט בוגרת לכתוב בתולה ונילף בגז"ש מאונס ומפתה ותירץ דלא ידעינן אי ילפי מאונס ומפתה או מטומאה ע"ש וקשה לי דלפ"ז דילמא בי"ת בבתולי' אתא למעט שלא כדרכה וכקושית רש"י ואי דלמעט לא צריך קרא דכ"ש מבוגרת ז"א דאי לאו דמיעט קרא הוה ילפי מאונס ומפתה להכשיר בעולה ש"כ דבמס' קידושין דף ט' דריש הש"ס מבעולת בעל דאין אחר עושה בעול' ש"כ דלענין קנס כולהו משלמי הרי גבי אונ' ומפת' חשיב ש"כ בתולה ובוגרת לא חשיב בתולה ונראה דר"מ לטעמי' דס"ל במסכת סנהדרין גבי נערה מאורסה בעולה שלא כדרכה חשיב בעולה וא"כ אין סברה לומר דהוי ילפי מקנס להכשיר בעולה שלא כדרכה הלא לקולה ולחומרא לחומרא מקשינן ויותר יש למילף מנערה מאורסה דבעולה ש"כ חשיב בעולה ומהרש"א שפיר כתב דהוי ילפי מטומאה דיותר יש למילף כהונה מכהונה אף לקולא וא"כ הרמב"ם דפסק כחכמים דכולם בסקילה אלל נערה מאורסה ובעולה ש"כ חשיב בתולה וא"כ אף אי בוגרת פסולה לכה"ג מ"מ איצטרך למעט בעולה שלא כדרכה דלא נילף מגז"ש דאונס ומפתה או מנערה מאורסה להכשיר בעולה שלא כדרכה

ע"ב גמרא הא מני ר"מ ורב דאמר כר"א וכו' מקשים דלמה לא מוקי כר"ש ומה שתירץ הרשב"א לא הבנתי הלא גם לר"א ממעט מבתוליה ונראה דלפי מש"כ הרשב"א דטעמיה דרב מדלא נקט בא עליה ש"מ טעמיה דרב משום בעולה ולא משום בבתוליה קשה קרא דבבתוליה מאי דריש בה וצ"ל או דלא דריש בי"ת דבבתוליה או כיון דיו"ד של בבתוליה איצטרך להכשיר בוגרת ממילא איצטרך למיכתב בבתולי' דהא לא סגי למיכתב והוא אשה בתולי' יקנו דאין שייכת לקרא כך והנה לקמן דף ס' ע"ב הקשו תוס' ד"ה והא ל"ל יו"ד של בבתוליה למעט בוגרת נילף מטומאה ותירצו דצריך למיכתב בתולי' ביו"ד דבענין אחר לא אפשר למכתוב יתור של בי"ת בבתוליה למעט שלא כדרכה והנה יש לתרץ קושית תוס' דאי הוה ילפי מטומאה הוי ילפינן לכל מילי והוי ילפינן דאפי' מוכת עץ מותרת לכה"ג כמו דמותר לטמא למוכת