אהל דוד שבועות יבמות ס

ותהי נדתה דגם נדה אין בידו לרבות (גם בעיקר קושית ע"י הנ"ל יש לומר דותהי נדתה אינו מיותר דאיצטרך להא דאיתא במס' שבועת די"ח ע"ב: גם י"ל דה"א דנדה חמיר דמטמא את בועלה) ומדברי ע"י הנ"ל מיושב מה דקשה לי בהאי דמקדש אחותו דאמר שמואל אדם יודע שאין קידושין תופסין באחותה וכתבו תוס' במס' חולין דף מ"ה דבזה אין אדם טועה דליכא למ"ד דסובר קידושין תופסין בח"כ ואפי' ר"י דסובר אין ממזר בח"כ מודה דקידושין לא תפסי וקשה הלא ראב"י יליף דקידושין לא תפסי בח"כ מק"ו מיבמה לשוק והלא שמואל מספק' אי ק"ת ביבמה לשוק וממילא ג"כ לא ידעינן בח"כ אי תפסי קידושין וגם הא דיליף ספ"ג דקידושין דקידושין ל"ת בח"כ מהקיש' דאחו' הקשה הש"ס אדרבה נקיש לנדה ומשני לחומרא מקשינן והקשו תוס' אדרבה דאי תפסי קידושין הוא חומרא יותר ותירצו דאי לא תפסי קידושין הוא חומרא יותר דהולד פגום וקשה לשיטות רש"י דסובר יש זונה מח"ל וא"כ אף אי תפסי קידושין הולד פגום מק"ו דאלמנה לכה"ג ואי דמה לאלמנה שהיא עצמה מתחללת הלא אפילו בח"ל מתחללת דנעשית זונה כדאי' לעיל דמ"ד ע"ב כיון שבעלה עשאה זונה (ובאמת הרמב"ן בחדושיו תירץ חדל שכיון שאותן שהחמיר הכתוב באסורין שיוצאין בלא גט ולא פירש הכתוב בזה קולא מפני שהחמיר בהן בחומרין הוא וחומר איסורא קאמרינן ולא חומר קידושין הללו) ולהנ"ל ניחא דאי אמרינן דביבמה תפסי קידושין ממילא מוכח דבח"כ לא תפסי קידושין מדאיצטרך ותהי נדתה ואי דה"א דנילף נדה מיבמה דהא השתא קיימינן דתפסי קידושין ביבמה לשוק

ע"ב תוס' דים בזכור מהו וכו' וכ"כ תוס' בסנהדרין דף ע"ג דבהמה לא איתקש בהקישא דר"י וקשה לי מסוגי' דריש כריתות דחשיב ל"ו כריתות ובתוכם חשיב זכר הבא על הבהמה ומסיק הש"ס שאם עשאן כולן בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת ויליף הש"ס לחלק מואל אשה בנדת והקשה באר שבע מנ"ל לחלק על הכלל כולהו דילמא לחלק לעצתו שאם בא על ה' נדות שחייב על כל אחת ואחת ואי דילפי מנדה מה לנדה שמטמא את בועלה ותירץ הברכת הזבח דילפינן מהקישא דר"י ואין משיבן על היקש ולשיטות תוס' הנ"ל דזכר ובהמה לא נכלול בהקישא דר"י אכתי מנ"ל לחלק בזכר ובהמה שאם עבר על ל"ו כריתות ובתוכם בא על הזכר ובהמה שחייב עליהם דבמ"מ מנדה ליכא למילף דמה לנדה שמטמא את בועלה ובהקישא לא נכלול מדאיצטרך העראה בבהמה עוד קשה דבריש כריתות מקשה הש"ס ולרבנן נמי תיפק מולאשה בנדת וקשה דבמ"מ ליכא למילף מנדה שמטמא בועלה ואי בהקישא אכתי לא ידעינן זכר ובהמה דלא נכללו בהקישא ונ"ל דקושית הש"ס הוא דהוה לי' למיכתב גבי בהמה קרא לחלק. אמנם בירושלמי פ"א דקידושין ה"א איתא העראה בבהמה מה היא כל עריות למידן מנדה זכר מיני' ע"ש שוב ראיתי בס' תוספי הרא"ש הא ר"י סובר ריש כריתות חלוקין לאו שמי' חלוקה ובעריות כתיב בכל חד לאו לחודי' ול"ל כרת באחותו לחלוק ותירץ דאיצטרך לבא על ה' נדות כיון דגופן מחולקין חייב על כל אחת ואחת וא"כ ניחא דחשיב ל"ו כריתות שאם עשאן כולן בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת ואף שבתוכם יש זכר ובהמה כיון שמחולקין בלאו וצ"ע דבסוגי' דר"כ משמע דאפי' עשאן כולו בהעלם אחת צריך קרא לחלק

דף נ"ה ע"א גמרא א"נ וכו' יש לה בנים לאו הבא מכלל עשה הקשה בספר דברי אמת קו' ו' דאמאי לא נימא דאהדרינא קרא לדוכתי' ותירץ לפמ"ש תוס' חולין דף צ"ט שכתב דהתם גבי פסולי מקודשין ודאי משמע דאהדרינא וה"ק תזבח וכו' הכונה דגבי פסולי מקודשין כבר כתיב לאו וקרא דתזבח בא להתיר בפסולי מקודשין ואמרינן מה דהתיר התיר ומה דלא התיר לא התיר ונשאר באיסור הקודם אבל קרא דתעבירו באש לא בא להתיר מה דאסור רק קרא בא להצריך ליבון והגעלה ולכך כל דלא אתא בליבון והגעלה לא קאי רק בלאו הבא מכלל עשה ובזה ניחא גם כן דאלו הי' נותן התורה רשות וליבם אשת אח ולא הי' מחייב במצות יבום רק רשות כמו תזבח הייתי אומר באין לה בנים מותרת וביש לה בנים באיסור קמא אבל קרא לחייב בא ולהצריך מצות יבום לכך אין לה בנים חייב ביבום ויש לה בנים הוא לאו הבא מכלל עשה

תוס' ד"ה לישתק וכו' והרשב"א תירץ דאיצטרך למיכתב בח"כ דמח"ל לא אתי' דאין עונשין ק הדין ע"ש ולהסמ"ג שכתב דלכך אין עונשין מן הדין משום דחמיר לא נתכפר בעונש זה קשה וכי העראה חמיר מגמר ביאה ובודאי הרשב"א סובר כמ"ש רש"י בסנהדרין ד"ג ד"ה הוא משום דלא מפרש בהדי' אף למ"ד עמה"ד מ"מ איצטרך לאזהרה ע"ש והרמב"ן בספר הזכות דאפי' למ"ד עונשין מהדין הוא רק בגלוי מילתא דאל"כ וכי ל"ל הרגו אין נהרגין רק הריטב"א כתב במס' מכות דף ה' דהא דלא מחייבינן כאשר עשה מק"ו משום דאין עונשין מן הדין הוא רק לרווחה דמילתא אבל קושטא דמילתא כיון דעדים זוממין חידוש אין לך בו רק חידושו וכאשר זמם ולא כאשר עשה אמנם הטור ח"מ סי' ל"ח כתב לאביי אין עדים זוממין חידוש הואיל והעידו על העדים עצמם ומה שהקשה הלח"מ דמנ"ל להטור זה ונראה דהוכיח הטור מסוגי' דחולין דף י"א דיליף הש"ס דאזלינן בתר רובה מעדים זוממין ואי נימא דגם לאביי עדים זוממין הוא קידוש איך נוכל למילף העדים זוממין הלא מחידוש לא ילפינן ואיך נילף בשאר דוכתי' למיזל בתר רובה לקולא א"ו דרבא הוא דסובר עז חידוש ואביי פליג וסובר דלאו חידוש כסברת הטור וכן דעת המרדכי הביאו הסמ"ע סי' א' ס"ק ט"ז והרי בהוזמו ג"כ מאי חזית דסמכי וכו' משמע דלאביי לא הוה חידוש

ע"ב תוספת ד"ה אשה עיי' משנה למלך פ"א מהלכת מכירה מה שהקשה על מהריב"ל ונראה דמהריב"ל סמך עצמו על סוגי' דתמורה דף כ"ז ואת"ל לא שבק התירא וכו' וכל את"ל הלכה וש"ס דלא אמר דנ"מ לכה"ג קאי לאביי דנסתפק בהא דלא שבק התירא ונקט הש"ס מה דהוא לכ"ע

דף נ"ו תוס' ד"ה מן הנשואין וכו' ואולי י"ל אי הוה נקט הפרת נדרים ואינך ה"א שחכמים תקנו שגם ביאה גרוע קונה כמו מאמר ומדרבנן חייב במזונות וממילא מיפר נדרה דכל הנודרת ע"ד בעלה נודרת וגם יורשה דהפקר ב"ד ומטמא לה דהוה כמת מצוה כדאי' לקמן דף פ"ט או כמ"ש תוס' דיש כח ביד חכמים לעקור דבר הדומה אבל אכילת תרומה ה"א דאסור דלא שייך זה דלקמן דף צ' מוקי הש"ס בתרומה דרבנן ולכך אמר דהוא מד"ת ואוכלת בתרומה

תוס' ד"ה מת ונפלה וכו' ולולי דברי תוס' נראה דאף דחיישינן לכשישתפקח מ"מ מותרת בתרומה דהוא ס"ס שמא אין בה מום ואת"ל יש בה מום שמא לא יתפקח ואין לומר דניחש שיתפקח וימצא מום ונעשה איסור וכה"ג כתב מהרש"א לקמן דף ס"ט לענין חזקה הלא הש"ך כתב בי"ד סי' שע"א בשם הרוקח דמעוברת מכהן מותרת לכנוס באוהל המת דספק נקבה ואם הוא זכר שמא הוא נפל אף דעומד להתברר הרי דאף בכה"ג איכא ס"ס

ע"ב תוספת ד"ה ואיזו וכו' ולולי דברי תוס' נראה שהוא דרשא גמורה דבירושלמי פ"ד דסוטה הלכה ד' יליף דאשת כהן שנאנסה דאסורה לכהן דמה שרצים הקלים עשה אונס כרצון סוטה חמורה לא כ"ש והקשה הפ"מ א"כ אפי' ישראל נמי תפסול אונס ולדידי לא קשה דאשת ישראל גלי קרא להדי' והיא לא נתפשה הא נתפשה אסורה אבל כהן שפיר ילפי בק"ו וא"ל אשת ישראל יוכיח ז"א דמה לישראל שלא ריבה הכתוב מצות יתירות וא"כ האי דאיזו שקידושיה קדושי טעות הוא דרשה גמורא ואשת כהן שנאנסה דאסורה יליף בק"ו וכירושלמי ועיי' מש"כ לעיל ס"פ ד"א

רש"י ד"ה אשלא כדרכה עיי' במהרש"א דרש"י ס"ל דלמאי דאסיק עיקר קרא שלא כדרכה ותוס' סוברים דתרווייהו העראה ושלא כדרכה לא שמעינן וכו' וצריכן להבין לרש"י איך נשמע שלא כדרכה בח"ל בשפחה הלא איצטרך להעראה ונראה דכוונת רש"י כמ"ש הרשב"א דף כ"ז דהוא לר"י דאמר לעיל דהעראה ושלא כדרכה מש"ז נפקא אבל לחכמים דלא מפקי התם שלא כדרכה מש"ז אלא מאותה א"כ לרבנן לא איצטרך שאר ח"ל למילף מיבמה רק מדאיצטרך אותה גבי שפחה למעוטי שלא כדרכה ש"מ דשאר ח"ל אפי' שלא כדרכה ותוס' שכתבו אפי' בשאר ח"ל נדחה דהמה מוקי מתני' כר"י דיליף העראה ושלא כדכה מחד קרא וא"כ לא שמעינן ח"ל מש"ח לענין ש"כ כיון דאיצטרך קרא עכ"פ לענין העראה וא"ל א"כ להמסקנא למאי איצטרך משכבי אשה גבי עריות נילוף ה"נ ביאה ביאה מיבמה לשלא כדרכה ואז מכ"ש נדע ח"כ י"ל כמ"ש הרשב"א דאיצטרך למלקות ולכרת דאין עונשין מהדין ומעיקרא דבעי למילף עריות מק"ו דח"ל לא ילפי' רק לאיסור בעלמא ובזה יש לתרץ קושית תוסו ד"ה וכן וקשה לר"י דהא לשל"כ נמי לא איצטרך דאיכא למילף קיחה מעריות ולהנ"ל ניחא דהיש"ש הקשה למאי איצטרך ולקחה שלא כדרכה גבי יבמה נילף מח"ל מג"ש דביאה וח"ל שמעינן מדגלי גבי שפחה חרופה ואפשר דאיצטרך גבי יבמה על ש"כ אפי' בשוגג או באונס אפי"ה קנה אותה וכ"כ ב"ש סי' קס"ו ס"ק ו' וא"כ מתורץ קושית תוס' ושפיר איצטרך בח"ל דכהונה למילף מיבמה לאוריי דנתחללה בביאה ש"כ אפי' בשוגג וזה א"א למילף מעריות דבעריות גופי' לא ידעינן זה או דאיצטרך גבי יבמה על שלא כדרכה היינו שהערה בה שלא כדרכה אפ"ה קנה אותה וא"כ איצטרך למילף איסורי כהונה מיבמה היינו אפי' הערה של"כ תה ליכא למילף מעריות ואף דגבי עריות כתיב משכבי אשה ואיתקש משכבות להדדי ובכדרכה חייב בהעראה וממילא גם בשלא כדרכה חייב בהעראה ז"א דממשכבי אשה ליכא למילף דאיצטרך להא דדרשינן סוף פרק הערל על אנדרוגניג אלא דעיקר דרשה הוא מואשה וכ"כ התוס' י"ט ואז לא מוקמינן רק במסתבר והא דלא מפרש"י לענין שאר ח"ל ואי דשאר ח"ל איכא למילף מש"ח דהא אכתי איצטרך להעראה שלא כדרכה ז"א דלא שייך לומר דילפינן שאר ח"ל מיבמה לענין העראה שלא כדרכה כיון דביבמה גופי' לא ידעינן רק מכח ח"ל לכן נראה לרש"י דקאי על ח"ל דכהונה: עוד נראה דבספר כריתות במידה גז"ש סי' י"א כתב דאיכא מ"ד דסובר יש גז"ש למחצה ואולי דמתני' אתי' כראבר"ש דמכשיר בעולה שלא כדרכה לכה"ג וא"כ אי לאו דנתקבלה גז"ש קיחה קיחה מיבמה ה"א דנילף מכהונ' דכתיב ג"כ קיחה ושרי שלא כדרכה דיותר יש למילף מכהונה ואף שהוא לקולא לכך איצטרך גז"ש דקיחה מיבמה לאסור שלא כדרכה

דף נ"ז ע"א בגמרא. כהן פצוע דכה שנשא בת גרים מאכילה בתרומה מסוגי' זו יש לתרץ מה שהקשו תוס' במס' גיטין דפ"ה ד"ה חוץ מתרומתך. שהקשו דהלא כהן אסור בגרושה ולפי סוגי' דהכא ניחא