אהל דוד שבועות יבמות נט

שפוי' בדעתו בשעת כתיבת הגט דבשליחות כתיב אתם גם אתם ואין שליחות לשוטה ויפה פסק בשה"ע דאינו גט דאיהו לטעמי' אזיל דפסק בסי' ק"ך דסופר צריך לכתוב בשליחות הבעל וכשנשתטה בשעת כתיבת פסק השליחות דאין שליחות לשוטה כדאיתא גיטין דף כ"ג אבל הרמב"ם דפסק דלא בעינן שליחות בכתיבת הגט כמ"ש סי' קכ"ג ס"ק ה' לכן כתב רק פסול

שם זו דברי ר"ע עיי' תוס' כתובת דף ל' ד"ה אי מה שהקשו ונראה ונקדים לתרץ מה שהקשו על רש"י שכתב דלרב יבמה לשוק הוא מחייבי עשה ובפרק האשה רבה איתא ברייתא דיבמה לשוק הוא מח"ל ונראה דרב הוכיח דע"כ איכא תנא דסובר דיבמה לשוק הוא מח"ע דהא מתני' דהכא דקתני דאין אחר ביאה כלום שמעינן דלא תפסי קידושין בח"ע וקשה מנ"ל זה דהא מולא יגלה מרבנין ח"ל דשאר ומוי"ו דולא יגלה די אם נרבה ח"ל דאינו דשאר ואכתי מנ"ל ח"ע לכן הי' נראה לרב דיבמה לשוק הוא מח"ע וקרא דלא תהי' אשת המת החוצה בא לארוי' שלא יתפסו קידושין ביבמה לשוק וילפינן שאר ח"ע מיבמה לשוק וכמו דיליף ראב"י במס' קידושין דף ס"ח לענין ח"ל וגם בח"ע איכא ק"ו מה יבמה לשוק דיש לה היתר לאחר שנחלצה לא תפסי קידושין כ"ש שאר ח"ע ואפי"ה הוצרך רב לומר זו דברי ר"ע דלחכמים קרא דכי תהיין מפקע מק"ו אבל לר"ע דס"ל אין קידושין תופסין בח"ל מוקי תהיין בבעולה לכה"ג וש"ס דמספקת בכתובת אי ר' ישבב לאפוקי מדר"ס שפיר מספקא דאי לאפוקי מדר"ס אתא א"כ ממילא אזיל ג"כ אליבא דר"ע ור"ע סובר בהדי' באשה רבה דאיתא ברייתא שם זו דברי ר"ע ע"ש שם מבואר דר"ע סובר דיבמה לשוק הוא מח"ל וא"כ ליכא למילף ח"ע מיבמה או אי טעמי' דנפשי' קאמר וא"כ יוכל לסבור כתנא דמתני' דיבמה לשוק הוא מש"ע ולכך אין קידושין תופסין בח"ע גם י"ל דלר"ע ע"כ יבמה לשוק הוא מח"ל דאיהו סובר לקמן דף ס"ח דדריש ווי"ן וגם כאן דולא יגלה דמרבנין ח"ל דאינו דשאר ואי ס"ל דהאי דלא תהי' לארוי' שלא יתפסו קידושין לא צריך קרא על ח"ל דאינו דשאר ותיפק לי' מיבמה לשוק

ועוד נראה דהנה המהרש"א הקשה שם בקידושין מה מקשה הש"ס א"ה ח"ל נמי הלא יותר איכא למילף מנדה דהוא בכרת ותפסי קידושין ותירץ הפ"י דשאני נדה דיש היתר לאיסורו וא"כ י"ל דר"ג דאמר אין אחר ביאה כלום ס"ל כר' יוסי בן כיפר לעיל דף י"א דאמר סוטה לבעלה הוא בעשה וא"כ אף דסוטה תפסי קידושין מ"מ לקולא ולחומרא לחומרא גמרינן וגמרינן מיבמה לשוק דהוא עשה ולא תפסי קידושין ובפ"ג דכתובת שפיר מספקא אי קידושין תופסין בח"ע די"ל דר"ע ס"ל כחכמים דסוטה לבעלה בלאו וא"כ אדנילף ח"ע דלא תפסי קידושין מיבמה לשוק דלא תפס' קידושין יותר יש למילף מסוטה דהיא בלאו ואפ"ה תפסי קידושין וכקושית מהרש"א ושאר ח"ל דלא תפסי קידושין גלי קרא מולא יגלה אבל ח"ע יותר יש למילף מסוטה דהוא אין היתר לאיסורו והוא בלאו ואפ"ה תפסי קידושין

ועוד נראה דיש סברא לומר דח"ע לא תפסי קידושין דבביאה הסברא נותן דא"י לקדשה כמ"ש הר"ן בפ"ק דקידושין דאיך יקנה בביאה של איסור וכיון שא"י לקדש בביאה ממילא ה"ה בכסף ובשטר כמ"ש השאלתות הביאו רש"י דף ס"ח דלכך עובדי כוכבים שקידש לא תפסי קידושין הואיל ואין בה קדושי כסף דכתיב בעולת בעל ה"ה דלא תפסי קדושי ביאה ושטר דאיתקש הויות להדדי וא"כ ה"ה הכא כיון דאינה מקודשת בביאה ה"ה כסף ושטר דאיתקש הויות להדדי: אמנם הא דאיתקש הויות להדדי לאו כ"ע היא דהרשב"א כתב לעיל דף ט"ו גבי הא דיש תנאי בביאה בשם הראב"ד דפליגי תנאי בזה אי איתקש הויות להדדי א"כ מתני' דהכא יש לאוקמי' כמאן דמקיש הויות להדדי ולכך אין אחר ביאה כלום אף דהוא מח"ע מ"מ כיון דבביאה א"י לקדשה כמ"ש הר"ן דאיך יקנה בביאה של איסור ה"ה שאר קידושין דאיתקש הויות להדדי וש"ס דמספקא אי ר' ישבב לאפוקי מדר"ס קאתי היינו דלמא ר"ע סובר כמאן דלא מקיש הויות להדדי. ובתוספי הרא"ש כתב דהא דקאמר אין אחר ביאה כלום היינו דוקא מאמר כדקתני בעל ועשה מאמר וסובר כרבי דאם קדשה לשם יבמות א"ל גט אבל אם קידשה סתם תפסי קידושין והא דאמר זו דברי ר"ע לא קאי אמתני' דחלץ ועשה מאמר לא קנה אלא קאי אנתו גט וחלץ אין אחר חליצה כלום דמשמע דאפי' קידושין גמורים לא תפסי אבתרה וגם ברוב ספרים כתובה זאת בכאן נתן גט וחלץ ע"כ ועיי' מהרש"א

שם ומי מצי מוקמית כר"ע וכו' הקשה ר"מ דמשמע משום דר"ה מוקי כר"ע קשיא ליה סיפא הא אף לדידן תקשה דע"כ מתני' כר"ע דסובר אין קידושין תופסין בח"ל דבענין אחר א"א להעמידה ועוד מאי קמ"ל ר"ה פשיטא דמתני' ר"ע הוא ותירץ א"א בשלומא מתניתן רבנן ולהכי חלץ ועשה מאמר לא כלום דפקעה קעה זיקת יבמין ולא קשה מסיפא וניחא נמי דקמ"ל ר"ה מתני' ר"ע ושמא דמתני' משמע ליה דמיירי במאמר סתם ע"כ: ול"נ דה"א דאין אחר חליצה כלום וכמו שכתב הרמב"ם בפירוש משניות שאם נחלצה שבה הערוה כבתחילה לפני מות אחיו וזה הכוונה שהי' עושה חלוצה כערוה והרשב"א תמה עליו ויש לסייע ממתני' דריש אלו נערות דחשיב ח"ל ולא חשיב ג"כ הבא על חלוצתו (והיינו בפירש המשנה אולי סובר דלא יבנה אינו אסמכתא) ולהרמב"ם ניחא דהא מתני' דריש א"נ אתי' כר"ע ואיהו סובר כיון שנחלצה שבה הערוה כבתחלה לפני מות אחיו והרי הוא בכלל אשת אחיו רק זה טעות דהרמב"ם לא מפרש דלאחר חליצה שבה כערוה רק לר"ע

עוד נראה דרבינו מאיר הקשה עוד דלמא מתני' אתי' כר' יודא דאיהו סובר ג"כ אין קידושין תופסין בח"ל והך דרשא אשר שלחה לא שמעינן דסובר ר"י ותירץ כיון דר"י בשיטת רבו אמר דלא תפסי קידושין מסתמא גם הך דרשא א"ל ולי נראה דקושי' חדא יתרץ חברתה מדאמר ר"ה זו דברי ר"ע ולא אמר זו דברי ר"י ור"ע ש"מ דסובר כאידך לישנא בסנהדרין דנ"ג כי אתא ר"י תנא כדתנן ר"י אומר א"ח רק משום אם ולהאי לישנא לא שמעינן אי ר"י סובר אין קידושין תופסין בח"ל וא"כ ר"ה טובא קמ"ל

דף נ"ג תוס' ד"ה ולימא וא"ת ולי נראה לולי דברי תוס' דה"א למ"ד אין זיקה חלץ לבעלת הגט נפטרה צרתה דלא אלים זיקה ופקעה בחליצה כל דהו וה"ה חלץ לבעלת מאמר נפטרה ג"כ צרתה וכן איתא להדי' לעיל דכ"ו דבעלת גט ובעלת מאמר כהדדי נינהו ולעיל די"ז כתבו תוס' ד"ה לימא דר' יוסף דקרי' לי' יחידאה סובר דכולהו תנאי סבר אין זיקה וממילא כיון דר"י סובר דלכ"ע אין קה לא סבור האי דשמואל וחלץ לבעלת גט פטרת צרתה ושפיר הקשה הש"ס: ונאמן עלי אבי שבשמים שזה שנים רבות אמרתי דבר זה ושוב בא לידי ספר תוספי הרא"ש ומצאתי כתוב זה בשם רבינו מאיר והוא הוסיף להקשות על פרש"י אי ר"י היינו דלא ישפוך וכו' למה לא הזכיר בפירש כמו שהזכיר מלתא דשמואל ועוד מאי פריך על ר"י ולא פריך על מתני' דחולץ דקתני חולץ לפסולה (וכבר כתבתי לעיל דעל מתני' דחולץ לא רנה להקשות דנוכל לפרש דחולץ לפסולה קאי על מחזיר גרושתו כדאי' לעיל די"א ע"ב: ועוד דלא שייך הכא מילתא דר"י דאף לעצמו מפסיד שאוסר עצמו בקרובת שני' לכן מפרש דתיובתא קאי על ר' יוסף דסובר אין זיקה

עוד כתב דאפי' אי מסייע לשמואל אפ"ה קשה על ר"י מדלא קתני חליצה לבעלת מאמר רק לאידך אלמא בעלת מאמר לא חלצה ונמצא כי חלץ לאידך פוסל לכהונ' ואי כר"י ראוי' שיחלוץ תחילה לבעלת מאמר ותיפטור אידך מד"ת וכיון דמיפטרה אפי' הדר וחלץ מדרבנן משום דחליצה פסולה לא פוטרת צרתה מ"מ בהאי חליצ' לא מיפסלה מכהונה כי היכא דאמרינן לעיל דאחות חלוצה שהוא מדרבנן כשהי' ע"י חיזור לא גזרו אמנם הקשה דאין אדם מצווה להטריח להצהיל מי אבודו לאחר דמצי לומר דאין חפץ לחלוץ ב' פעמים

סליק פרק רבן גמליאל

הבא על יבמתו פרק ששי יבמות

דף נ"ג ע"ב תוס' ד"ה שאנסוהו נכרי' וכו' ואיכ' למימ' דהך סוגי' כמ"ד משמש מת פטור וקשה לי דלא הוי למימר דהך סוגי' כמ"ד הלא הש"ס מקשה מרבא דאמר אין קישוי אלא לדעת ורבא ס"ל בשבועת די"ז משמש מת בעריות פטור

דף נ"ד ע"א תוס' ד"ה שכן וא"ת וכו' ומה שתירצו דדוקא בא"א וכו' לא יתבן לרש"י שכתב להדי' דאחות אשה בידו לרבות ונראה דודאי על המתרץ דאמר דיליף מא"א איהו לא אסיק הך פירכא דבידו לרבות שהרי גם המתרץ דהכא מעיקרא דתירץ דיליף מא"א ג"כ לא אסיק הך פירכא רק דקושייתם על המדחה דדחה מה להנך שאין להם היתר בחי' אוסרן ולא הקשה רק מנ"ל א"א ואשת אים יותר הוה לי' להקשות שכן בידו לרבות ואז הי' קשה מכמה עריות כמו בתו אחותו ואמו לכן נראה דבספר עצמות יוסף הקשה דמאי הקשה הש"ס מנ"ל דלא תפסי קידושין בחייבי כריתות תיפק מדאיצטרך ותהי' נדתה עליו דתפסי קידושין מכלל דשאר עריות לא ת"ק ותירץ דאיצטרך ותהי נדתה דלא נילף מיבמה לשוק ול"נ דמאיצטרך ותהי נדתה בא הוה ידעינן רק עריות דומי' דנדה שאין להם היתר בחי' אוסרן ואכתי מנא ידעינן אשת איש ואשת אח וא"כ לא רצה להקשות מה לא"א שכן בידו לרבות שיהי' קשה גם על בתו וכדומה דזה ידעינן בלא"ה מדאיצטרך