אהל דוד שבועות יבמות ו

בא"ד מדבעי למימר בפ' שלוח הקן דאתא עשה דמצורע וכו' וראיתי בסמ"ג עשין נ"ז שהוכיח דאסור להשחית ע"י עכ"ום מדדחי עשה דמצורע לאו דהשחתה ואי מותר ע"י עכ"ום לא היתה לאו דהשחתה נדחה דאפשר לקיים ע"י עכ"ום וקשה דילמא קרא מיירי בדליכא עכ"ום ול"א עד שיבוא עכ"ום וכמו שהוכיחו תוס' מהאי דשילוח הקץ ונראה דלהסמ"ג הי' קשה לו בסוגי' דעלי' דמקשה הש"ס דנילף מנזיר דעשה דוחה ל"ת ועשה ומאי קושי' הלא לקולא ולחומרא לחומרא גמרינן וא"כ יותר יש למילף מהא דכתב שלח תשלח אפי' לדבר מצוה דלא דחי' עשה דמצורע עשה דשילוח הקן והי' נראה לו דמשילוח הקן לא מצי למילף דשאני שילוח הקן דיוכל להמתין עד שימצא ב' צפרים אחרים ולא בטלה מצותו בכך רק דאי לאו דכתיב שלח תשלח ה"א דילפינן מנזיר מצורע דשרי להשחית זקנו דשיהוי מצוה לא משהינן קמ"ל קרא דלא דחי (אבל נזיר אף שיוכל לגלח כאשר יושלם נזירתו מוקמינן קרא בנזיר עולם) ובאמת אולי הטעם משום דלא בטלה מצותו ועיין מהרש"א שבת דף קל"ב וא"כ ממילא אי מותר להקיף ע"י עכ"ום לא הי' עשה דמצורע דוחה לאו דהשחתה ועיי' במנהגים

של סוכת סי' ר"ז שהקשה על רבינו יואל שהתיר לומר לעובדי כוכבים להביא אתרוג בי"ט מרחוק אף שהוא חוץ לתחום משום דתחומין דרבנן והקשה הנ"ל מהא דמביא סמג לאוין נ"ו שגלוח מצורע אין עושין ע"י עובדי כוכבים אף שהוא דרבנן ע"ש ולא ידעתי למה הוא דרבנן וגם בהאי דאתרוג הוא שבות דשבות דתחומין וגם אמירה לעובדי כוכבים ואפי' בי"ב מילין ג"כ יש סברא לקולא

) דף ג ע"ב גמרא ר"י אומר משום דהוי לאו שאין בו מעשה וכו' הנה יש לומר דגם ר' יעקב ס"ל דלאו הניתק לעשה אין לוקין ואפ"ה אמר משום לאו שאין בו מעשה דנ"מ לפי המ"ל פחי' ה' פסולי מקודשין הלכה ט' דאם נאבד הנותר שוב לא שייך ניתק לעשה דאין לו עוד תיקן ללאו קמ"ל ר' יעקב דאפ"ה אין לוקין הואיל דאין בו מעשה (ועיי' מכות בסוגי' דקיימו ולא קיימו) וכבר כתבו תוס' תמורה דף ג' ע"ב ד"ה כתנאי דלא קאי הך סוגי' על לאו הניתק לעשה אלא אפלוגתא דלאו שאין בו מעשה ובזה מיושב מה שהקשה טורי אבן מס' חגיגה דט"ז ע"ב ד"ה בני ע"ש

שם בגמרא אבל המותיר בטהור מ"ט משום דלאו שאין בו מעשה וכו' הקשה ריטב"א דילמא טעמי' משום דהתראת ספק הוא ותירץ דמ"מ אדחייא סתמא דידן מהכא ועוד הא לר' יוחנן טעמא דהא סתמא אינו משום התראת ס' הוא דאיהו ס"ל שמי' התראה וקשה נהי דר' יוחנן ס"ל שמי' התראה מ"מ אטו תנאי שקלת דבמ"ס חולין דצ"א איכא תרי תנאי אליבה דר"י גבי הנה זה וחזר והכה זה אי התראות ספק סמי' התראה וא"כ דילמא מתני' אתי' כהך תנא דר' יודה וצ"ע

דף ד' ע"א תו' ד"ה מראות נגעים וכו' ח"ל ואם התרה שלא לכנוס למחיצה פטור דהכתוב נתקו לעשה וקשה לי דהלא בפסחים דס"ו פליגי ר"י ור"ש בזה וא"כ דילמא מתני' אתי' כר"י דס"ל בפסחים דמצורע שנכנס דלוקה ומזה יש לסייע לסמ"ג לאוין סימ' ד"ש שכתב דר"ח בפסחים לא שמיע הך ברייתא מדלא אמר הלכה וא"כ קושי' הש"ס לר"ח כיון דאיהו לא שמיע לי' אי פליגי תנאי בזה ולדידי' קשי' מתני' מראות נגעים מאי מלקות איכא ואל תתמה על הסמ"ג שכתב כיון דלא אמר הלכה לא שמיע הברייתא שכן כתבו תו' דף ס' ע"א וגם הראש מס' ב"ב די"א סי' מ"ב, וכ"כ נ"י, ובזה מיושב מה שהקשה רשב"א בתשובה סי' שכ"ד על ר"ת ע"ש: (אבל יש לדקדק על סמ"ג דילמא לכך לא אמר הלכה כר"ש כמ"ש תו' ב"מ דל"ח ע"ב ד"ה היורד דאיכא דמפכי ע"ש ולפמ"ש ניחא) ונראה דלכך פסק הרמב"ם מצורע שנכנס לפנים ממחיצתו דלוקה דהא טעמא דר"ח דפוטר מצורע שנכנס לפנים דהכתוב נתקו לעשה דכתיב מחוץ למחנה מושבו ופרש"י דלעשה כבר כתב בדד ישב והי' קשה להרמב"ם דהא אכתי איצטרך להא, דאי' בת"כ הביאו תוס' י"ט פ"א דכלים משנה ד' מחוץ למחנה מושבו מכאן אמרו הטמא יושב תחת האילן וטהור עובר טמא וכתב ק"א שנלמוד מדכתיב מושבו והלא כבר כתיב בדד ישב ונראה דבאמת ר"ש בפסחים דמפיק האי קרא שיהי' ניתוק לעשה פליג על הך מתני' אבל רמב"ם פסק כהך ת"כ דתנן בבחירתא כוותי' בעדיות פ"ג משנה נז' ס' עמד וכו' מכלל דאי לא עמד לא נטמא הטהור ועיי' ת"י פ"ב נדה מ"ו גבי דם ירוק שם משום הכי קמוקים כר"י דאמר לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד לוקין: הקשה ריטב"א דאכתי קשה הא ר"י ס"ל הלכה כסתם משנה ור' יוחנן ס"ל בסוף מס' שבת דאין לוקין על לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ונראה דר"י סתמא אחרינא אשכח בפ"ג מס' מכות יש חורש תלם א' וחייבין משום ח' לאוין בי"ט וכו' וכתב רש"י בפסחים דף מ"ז ושבת לא תני' משום דניתן לאזהרת מיתת ב"ד ואין לוקין א"כ ניחא לפי דברי רש"י, דר"י סתמא אחרינא אשכח והיינו משנה רפ"ג דמכות ובאמת ראיתי להר"ן ר"פ ראשית הגז שכתב דכה"ג לא מקרי סתם משנה דלא רצה להכניס עצמו בפלוגתא אמנם רבו החולקים עליו והרשב"א בר"ה בסוגי' דאין מעכבין התינוקת מלתקוע ע"ש, והרשב"ם ס"פ ערבי פסחים ותוס' לקמן דף ל"ד דה מתני' ע"ש וגם המרדכי סוף מס' מגילה סי' תשצ"ח כתב דהלכה כר"מ דסתם כוותי' דקתני וישן שבייש פטור משמע דסומא חייב ע"ש הרי דזה מקרי ב"כ סתם ול"א דלא רצה להכניס בפלוגתא. ואין להקשות על סברת הר"ן הנ"ל מסוגי' דמנחות דף נ"ב ע"ב דפריך הגמרא מי אר"י הכי וכו' והתנן ה' קומצין ע"ש והלא אין זה סתם דפלוגתא לא מיירי ונראה דשאני שם דהא חזינן דמיירי שם בפלוגתא וכמ"ש תו' מנחות דף ק"ו ע"ב ד"ה המעלה ע"ש

שם תוס' ד"ה ר"ע וא"ת וכו' וכה"ג הקשו תוס' מס' מכות דף ז' על הערוך שמפרש המקיים כלאים בכרם לוקה דברי ר"ע ע"ש ונראה לתרץ דריטב"א הקשה דלמה לא יליף ש"ס שם מנשבע ומקלל חבירו בשם דלוקה אף דהוא לאו שאין בו מעשה ונראה דממקלל א"א למילף דמה למקלל דעביד תרי איסורי כדאי' ריש תמורה דמצער לחברי' ומפיק שם שמים לבטלה וכן מצאתי זה בס' קרבן אשם ומנשבע ג"כ א"א למילף לשיטת הראב"ד שהביאו הר"ן ריש נדרים דאינו חייב מלקות רק שנשבע בשם וקרבן חייב אף שלא הזכיר השם וא"כ נשבע גם כן עביד תרי אסורי א' מצד השבועה בעצמו והשני שהזכיר ש"ש לבטלה והנה תוס' גרסי במס' מכות המקיים כלאים בכרם לוקה ומעתה י"ל דר"ע סובר כרב יאשיה דאמר במסכת קידושין דאינו חייב עד שיזרע חיטה ושעורה וחרצן והקשה ירושלמי למה לי לא תזרע כרמך תיפק מכי זרע חיטה ושעורה חייב ומתרץ לעבור בב' לאוין ואם כן מיושב שיטת הערוך ושפיר מחייב ר"ע במקיים כלאים בכרם אף דאין בו מעשה מ"מ כלאים בכרם דעביד תרי אסורי איכא למילפנהו מנשבע או ממקלל חבירו בשם דג"כ אין בו מעשה ואפ"ה לוקה והש"ס לא רצה לומר דטעמי' דר"י דיליף מנשבע דהא ר' יודה מיירי במותיר בפסח דליכא אלא רק חד לאו לא תותירו אבל נשבע ומקלל איכא תרי איסורא ודוק: ובזה מיושב ג"כ מה שהקשו תוספת לעיל דף ג' ד"ה התראת ע"ש ולהנ"ל ניחא דבאמת ר"ל סובר דלאו שאין בו מעשה אין לוקין כגון גבי חסמה בקול דליכא רק חד איסורא אבל בנשבע לאכול ולא אכל דעביד תרי איסורא מצד השבועה וגם הזכיר ש"ש לבטלה ראוי לחייב קמ"ל דאפ"ה מיפטר משום התראת ספק והיינו לשיטת ראב"ד הנ"ל

ע"ב תוס' ד"ה ונעלם באמצע הדיבור וז"ל, א"כ בכל חטאת דכתיב או הודע לבעי ידיעה בתחילה דלבסוף לא איצטרך עכ"ל, ולי נראה דבכל חטאת אף דכתב או הודע מ"מ איצטרך דהא הש"ס מס' כריתות דף כ"ו פריך אימא כי מתידע בתר יה"כ לא ליתי חטאת וגם הקשה הש"ס שם אשם תלוי דעל הדין חט קאתי וכו' לכי מתידע דבתר דקמיית' אשם תלוי לא מייתי חטאת ומשני רבא או הודע אליו מ"מ ואם כן איצטרך או הודע לאוריי אף לכי מתידע בתר יה"כ או לבתר דמייתי אשם תלוי דמ"מ חייב חטאת אבל גבי טומאת מקדש בלא"ה מוכח אף כי מתידע לבתר יה"כ דצריך להביא קרבן עולה ויורד דהא גבי שעיר פנים כתב לכל חטאתם ודריש הש"ס לקמן דאתי' לכלל חטאת הרי להדי' דחייב קרבן אחר יה"כ וגם אשם תלוי אינו מביא על טומאת מקדש וא"כ למה לי או הודע א"ו דבעי ידיעה בתחילה ושוב מצאתי זה בירושלמי

דף ה ע"א תוס' ד"ה דתני' ר"י תימא וכו' ותורת חיים כתב דתנא דבי ר"י לא היינו ר' ישמעל וכ"כ במס' ע"א ד"ט וקשה מסוגיא דמגילה ד' כ"ג דמקשה ש"ס להדיה תנא דבי ר"י אדר"י ועיין פסחים דף ה' תוס' ד"ה דברי ועיי' יבמות דף ק"ד בתוס'

שם בגמרא בתינק שנשבה וכו' הקשה פנ"י דבפ' כלל גדול מסיק דעל תינק שנשבה ל"צ קרא וכתב הריטב"א דלאו דוקא נקט שנשבע שלא ידע מעולם שיש איסור בטומאה אלא אפי' שידע שיש טומאה רק שלא ידע משרצים מטמאי' קרי לי' תינק שנשבה ובכי הא לגבי שבת חייב כשידע שיש שבת בעולם אף שלא ידע מחמת מה הוא שבת ועיי' בהר"ן ודו"ק

ע"ב תוס' ד"ה א"כ וכו' בסוף הדיבור ומיה' ההיא גופי' תימה וכו' והר"ש בפרק א' דנגעים שם כתב שאין מצטרפין ט"ס הוא ושהן גרסינן כדמוכח בת"כ דמהוי' נפקא לן דמצטרפין וחזקי' נפקא ליה מולנגע שעשה כל הנגעים אחד דמצטרפי ועוד הקשה הר"ש מ"ש גבי שחין ומכוה בעי קרא דמצטרפין בפרק קמא דחולין ומתרץ דהכא ב' מראות נגעים הם, ועוד תירץ משום דכתיב שאת או ספחת או בהרת ה"א דלא מצטרפי כדאי' בת"כ גבי בראש או בזקן לכך כתב קרא דמצטרפי והנה בת"כ איתא ובשר כי יהיה בעורו שחין או כי יהיה בעורו מכות אש מלמד שאין שחין ומכוה מצטרפין וכתב ק"א דנלמד מדכתיב שחין ומכוה בב' פרשיות א"נ ממילת או דריש דאו תמיד בא לחלק וא"ר יש לדקדק במסכת חולין דף ח' מסיק דלמה חלקן הכתוב לומר שאין מצטרפין וקשה תיפק מדכתיב או דע"כ בא לחלק וק"ל

דף ו' ע"א תוס' ד"ה אע"ג ועוד מנ"ל לרבות ב' תולדת והנה לפמ"ש הר"ש ריש נגעים דטעמי' דר"מ מדקרי' רחמנא שאת ש"מ שהיא גבוה בד' מראות דהוא קרום ביצה ויהיב צמר לבן לתולדה דשאת ולא לבהרת דכתיב שאת לבנה ולענין מאי קרי' לבנה ע"כ תולדתה לבנה טפי מתולדה דבהרת א"כ ש"מ דיש ב' תולדת אמנם כל זה לר"מ אבל לר"ע לא יתכן זה: